ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 8: יהי מארת › פיסקה 2 (יט ע"ב)

כשראתה את חוה דבוקה באדם פרחה - והקב"ה הטילה בשפולי הים

בראשית · יהי מארת · מאמר 8 · פיסקה 2 · דף יט ע"ב

לשון הזוהר

כַּד בָּרָא אָדָם בְּגִין לְאַתְקָנָא הַאי בְּהַאי עָלְמָא. כֵּיוָן דַּחֲמָת לְחַוָּה דְּקָא מִתְדַּבְּקָא בְּסִטְרוֹי דְּאָדָם דְּשַׁפִּירוּ דִּלְעֵילָּא וַחֲמָאת דְּיוֹקְנָא שְׁלִים, פָּרְחָא מִתַּמָּן וּבְעָאת כְּמִלְּקַדְמִין לְאִתְדַּבְּקָא בְּאַנְפּוֹי זוּטְרֵי, אִנּוּן נָטְרֵי תַּרְעִין דִּלְעֵיל לָא שָׁבְקוּ לָהּ. נָזַף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּהּ וְאַטִּיל לָהּ בְּשִׁפוֹלֵי יַמָּא, וְיַתְבַת תַּמָּן עַד דְּחָטָא אָדָם וְאִנְתְּתֵיהּ.

תרגום

כְּשֶׁבָּרָא אָדָם כְּדֵי לְתַקֵּן זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אֶת חַוָּה דְּבוּקָה בְּצִדּוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁל יֹפִי שֶׁלְּמַעְלָה וְרָאֲתָה דְּיוֹקָן שָׁלֵם, פָּרְחָה מִשָּׁם, וְרָצְתָה כְּמוֹ מִקֹּדֶם לְהִתְדַּבֵּק בַּפָּנִים הַקְּטַנּוֹת. אוֹתָם שׁוֹמְרֵי הַשְּׁעָרִים שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נָתְנוּ לָהּ. נָזַף בָּה הקב"ה וְהִטִּיל אוֹתָהּ בְּשִׁפּולֵי הַיָּם, וְיָשְׁבָה שָׁם עַד שֶׁחָטָא אָדָם וְאִשְׁתּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כד ברא אדם בגין לאתקנא האי בהאי עלמא. כיון דחמת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם דשפירו דלעילא וחמאת דיוקנא שלים, פרחא מתמן ובעאת כמלקדמין לאתדבקא באנפוי זוטרי, אנון נטרי תרעין דלעיל לא שבקו לה. נזף קודשא בריך הוא בה ואטיל לה בשפולי ימא, ויתבת תמן עד דחטא אדם ואנתתיה.

התרגום: כשברא אדם כדי לתקן זה בעולם הזה. כיון שראתה את חוה דבוקה בצדו של אדם של יפי שלמעלה וראתה דיוקן שלם, פרחה משם, ורצתה כמו מקדם להתדבק בפנים הקטנות. אותם שומרי השערים שלמעלה לא נתנו לה. נזף בה הקב"ה והטיל אותה בשפולי הים, וישבה שם עד שחטא אדם ואשתו.

מן המפרשים

כתם פז: כיון דחמת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם בשפירו דלעילא. כלומר בכתנות אור:

הסולם: כיון דחמת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם דשפירו דלעילא וחמאת דיוקנא שלים כיון שראתה הקליפה את חוה שהיא מתדבקת בצדו של אדם, שהוא היופי של מעלה, וראתה בהם צורה השלמה, דהיינו השלמות דמוחין דקטנות, פרחא מתמן ובעאת כמלקדמין לאתדבקא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר