׳עשב מזריע זרע׳ לתיקון העולם, והחציר מאכל לאש קדושה
בראשית · תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע · מאמר 7 · פיסקה 4 · דף יח ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד אִנּוּן מִתְתַּקְּנָן בְּהַהִיא עֲבוֹדַת הָאָדָם, לְבָתַר מִנַּיְיהוּ נָפְקֵי מְזוֹנֵי וְטַרְפִין לְעָלְמָא, דִּכְתִיב ׳לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ׳. וְדָא אִיהוּ ׳עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע׳, דְּהָא חָצִיר לָא מַזְרִיעַ זֶרַע אִיהוּ אֶלָּא אִזְדַּמַּן לְמֵיכְלָא דְּאֶשָּׁא קַדִּישָׁא, ׳וְעֵשֶׂב׳ לְתִקּוּנָא דְעָלְמָא.
תרגום
וּכְשֶׁאלו נִתְקָנִים בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדַת הָאָדָם, אַחַר כָּךְ יוֹצְאִים מֵהֶם מְזוֹנוֹת וְטֶרֶף לָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְזֶהוּ עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, שֶׁהֲרֵי חָצִיר אֵינוֹ מַזְרִיעַ זֶרַע, אֶלָּא מִזְדַּמֵּן לְמַאֲכָל שֶׁל אֵשׁ קְדוֹשָׁה, וְעֵשֶׂב לְתִקּוּן הָעוֹלָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד אנון מתתקנן בההיא עבודת האדם, לבתר מנייהו נפקי מזוני וטרפין לעלמא, דכתיב ׳להוציא לחם מן הארץ׳. ודא איהו ׳עשב מזריע זרע׳, דהא חציר לא מזריע זרע איהו אלא אזדמן למיכלא דאשא קדישא, ׳ועשב׳ לתקונא דעלמא.
התרגום: וכשאלו נתקנים באותה עבודת האדם, אחר כך יוצאים מהם מזונות וטרף לעולם, שכתוב להוציא לחם מן הארץ. וזהו עשב מזריע זרע, שהרי חציר אינו מזריע זרע, אלא מזדמן למאכל של אש קדושה, ועשב לתקון העולם.
מן המפרשים
אור החמה: שליטין לפום שעתא. היינו שהם מוציאים הכחות ההם שנבראו בשני מכח הגבורה לשאוג על טרפם והם תובעים דין ובהתגדל הדין בה מכח אותו הדין הם נשרפים והם מאכל לה אמנם יש מלאכים מצד הרחמים שהם ועשב לעבודת האדם שהם מתייחדים ע"י העבודה בסוד…
מקדש מלך: וכד אינון מתתקנן בההיא עבודת האדם וכו' כמש"ל שאחר שעלו הבירורין למלכות בסוד מ"ן ע"י תפלותינו ונעשה מהם חציר ועשב. החציר שהוא דשא אוכלת אותם המ' שחוזרים להיות חלק מחלקיה לפי ששרש הרפ"ח ניצוצין מז' מלכים דמתו ולכך אוכלת אותם…
הסולם: וכד אינון מתתקנן בההיא עבודת האדם, לבתר מנייהו נפקי, מזוני וטרפין לעלמא, דכתיב להוציא לחם מן הארץ, וכשהם מתתקנים באותה עבודת האדם הנ"ל, יוצאים מהם אחר כך, מזונות וטרף להעולם, כמ"ש להוציא לחם מן הארץ. ודא איהו עשב מזריע זרע,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: