ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 7: תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע › פיסקה 21 (יט ע"ב)

׳רבה אמונתך׳ - כים שלוקח הכל ואיננו מלא

בראשית · תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע · מאמר 7 · פיסקה 21 · דף יט ע"ב

לשון הזוהר

‹יט:›מַאי טַעְמָא, ׳רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ׳ רַבָּה אִיהוּ וְלָא זְעֵירָא. ׳רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ׳ וַדַּאי רַבָּה דְּכֹלָא, לְנַטְלָא כָּל בְּנֵי עָלְמָא וּלְאַכְלָלָא לוֹן בְּגַוָּהּ עִלָּאָה וְתַתָּאָה, אֲתַר רַב וְסַגִּי אִיהוּ דְּכָלִיל כֹּלָּא וְלָא אִתְמַלְיָא יַתִּיר. וְרָזָא דָא ׳כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא׳ וְגוֹ', אָזְלֵי לְגַבֵּי יַמָּא וְיַמָּא נָטִיל לוֹן וְאָכִיל לוֹן בְּגַוֵּיהּ וְלָא אִתְמַלְיָא, וּבָתַר אַפִּיק לוֹן כְּמִלְּקַדְמִין וְאָזְלֵי, וּבְגִין דָּא ׳רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ׳.

תרגום

מָה הַטַּעַם רַבָּה אֱמוּנָתְךָ, רַבָּה הִיא וְלֹא קְטַנָּה. רַבָּה אֱמוּנָתְךָ, וַדַּאי גְּדוֹלָה מִכֹּל, לִיטּוֹל אֶת כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם וּלְהַכְלִילָם בְּתוֹכָהּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. מָקוֹם גָּדוֹל וְרַב הוּא שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל וְלֹא מִתְמַלֵּא יוֹתֵר, וְסוֹד זֶה - כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא וְגוֹ'. הוֹלְכִים אֶל היָּם, וְהַיָּם לוֹקֵחַ אוֹתָם וְאוֹכֵל אוֹתָם בְּתוֹכוֹ, וְלֹא מִתְמַלֵּא. אַחַר כָּךְ מוֹצִיא אוֹתָם כְּמוֹ מִקֹּדֶם וְהוֹלְכִים, וּבִגְלַל זֶה רַבָּה אֱמוּנָתְךָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ‹יט:›מאי טעמא, ׳רבה אמונתך׳ רבה איהו ולא זעירא. ׳רבה אמונתך׳ ודאי רבה דכלא, לנטלא כל בני עלמא ולאכללא לון בגוה עלאה ותתאה, אתר רב וסגי איהו דכליל כלא ולא אתמליא יתיר. ורזא דא ׳כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא׳ וגו', אזלי לגבי ימא וימא נטיל לון ואכיל לון בגויה ולא אתמליא, ובתר אפיק לון כמלקדמין ואזלי, ובגין דא ׳רבה אמונתך׳.

התרגום: מה הטעם רבה אמונתך, רבה היא ולא קטנה. רבה אמונתך, ודאי גדולה מכל, ליטול את כל בני העולם ולהכלילם בתוכה עליונים ותחתונים. מקום גדול ורב הוא שכולל הכל ולא מתמלא יותר, וסוד זה - כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו'. הולכים אל הים, והים לוקח אותם ואוכל אותם בתוכו, ולא מתמלא. אחר כך מוציא אותם כמו מקדם והולכים, ובגלל זה רבה אמונתך.

מן המפרשים

כתם פז: דיכלא. מכילה, כמו] ($ו) בת יכיל (מ"א ז כו) :

אור החמה: ולבתר אפיק לון וגו' שאינו מבטל מציאותם ומורה ודאי רבה אמונתך על גדולת' שאינה מבטלת הנשמות ובמציאותם נכללות בה ויוצאות ממנה ואינם מוסיפין אורה ולא גורעין בצאתם זה מורה על גודל אורה ומעלתה:

מקדש מלך: רבה אמונתך ודאי רבה דיכל' לנטלא כל בני עלמא ולאכללא לון בגווה גרסינן כבזוהר מוגה: עילאה הם המ"ד ותתאה הם הנשמות שהם בסוד מ"ן. וז"ש ורזא דא כל הנחלים הולכים אל הים: שהיא השפעת הקצוות במ' והם מ"ד:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר