אדם שלמטה מצטייר במלבוש - ולכן מתחדש בכל לילה, ׳חדשים לבקרים׳
בראשית · תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע · מאמר 7 · פיסקה 20 · דף יט ע"א
לשון הזוהר
בַּר נָשׁ לְתַתָּא אִית לֵיהּ דְּיוֹקְנָא וְצִיּוּרָא, וְלָא אִיהוּ בְּקִיּוּמָא כְּגַוְונָא דְּהַנֵּי דִּלְעֵילָּא, צִיּוּרָא וּדְיוֹקְנָא דִּלְעֵיל מִצְטַיְּירִין בְּצִיּוּרֵיהוֹן כְּמָה דְּהַוְיָין בְּלָא מַלְבּוּשָׁא אַחֲרָא לְאִצְטַיְּירָא, וּבְגִין כָּךְ אִנּוּן בְּקִיּוּמָא תָּדִיר. צִיּוּרָא דְּאָדָם לְתַתָּא מִצְטַיְּירִין בְּצִיּוּרַיְיהוּ בְּמַלְבּוּשָׁא וְלָא כְּגַוְונָא אַחֲרָא, וּבְגִין כָּךְ קַיְימִין בְּקִיּוּמָא זְמַן וְעִדָּן. וּבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא מִתְפַּשֵּׁט רוּחָא מֵהַאי מַלְבּוּשָׁא וְסָלְקָא, וְהַהוּא אֶשָּׁא דְּאָכְלָא אָכִיל לֵיהּ, וּבָתַר אִתְהַדַּר כְּמִלְּקַדְמִין וּמִצְטַיְּירִין בִּלְבוּשַׁיְיהוּ, וּבְגִין כָּךְ לֵית לוֹן קִיּוּמָא כְּאִנּוּן דְּיוֹקְנִין דִּלְעֵיל, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים׳, בְּנֵי נָשָׁא דְּאִינּוּן חֲדָשִׁים בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא.
תרגום
בֶּן אָדָם לְמַטָּה יֵשׁ לוֹ דְּיוֹקָן וְצִיּוּר, וְאֵינוֹ בְּקִיּוּם כְּמוֹ שֶׁל אֵלּוּ שֶׁלְּמַעְלָה. צִיּוּר וּדְיוֹקָן שֶׁלְּמַעְלָה מִצְטַיְּרִים בְּצִיּוּרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהֵם בְּלִי מַלְבּוּשׁ אַחֵר לְהִצְטַיֵּר, וְלָכֵן הֵם בְּקִיּוּם תָּמִיד. הַצִּיּוּר שֶׁל אָדָם לְמַטָּה, מִצְטַיְּרִים בְּצִיּוּרֵיהֶם בְּמַלְבּוּשׁ וְלֹא בְּאֹפֶן אַחֵר. וְלָכֵן עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם זְמַן קָצוּב, וּבְכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִתְפַּשֵּׁט רוּחַ מֵהַמַּלְבּוּשׁ הַזֶּה וְעוֹלֶה. וְאוֹתָהּ אֵשׁ אוֹכֶלֶת, אוֹכֶלֶת אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים כְּמִקֹּדֶם וּמִצְטַיְּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶם, וְלָכֵן אֵין לָהֶם עֲמִידָה כְּמוֹ הַדְּמֻיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁלְּמַעְלָה, וְעַל זֶה כָּתוּב חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם חֲדָשִׁים בְּכָל יוֹם וָיוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא, ולא איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא, ציורא ודיוקנא דלעיל מצטיירין בציוריהון כמה דהויין בלא מלבושא אחרא לאצטיירא, ובגין כך אנון בקיומא תדיר. ציורא דאדם לתתא מצטיירין בציורייהו במלבושא ולא כגוונא אחרא, ובגין כך קיימין בקיומא זמן ועדן. ובכל ליליא וליליא מתפשט רוחא מהאי מלבושא וסלקא, וההוא אשא דאכלא אכיל ליה, ובתר אתהדר כמלקדמין ומצטיירין בלבושייהו, ובגין כך לית לון קיומא כאנון דיוקנין דלעיל, ועל דא כתיב ׳חדשים לבקרים׳, בני נשא דאינון חדשים בכל יומא ויומא.
התרגום: בן אדם למטה יש לו דיוקן וציור, ואינו בקיום כמו של אלו שלמעלה. ציור ודיוקן שלמעלה מצטירים בציוריהם כמו שהם בלי מלבוש אחר להצטיר, ולכן הם בקיום תמיד. הציור של אדם למטה, מצטירים בציוריהם במלבוש ולא באפן אחר. ולכן עומדים בקיומם זמן קצוב, ובכל לילה ולילה מתפשט רוח מהמלבוש הזה ועולה. ואותה אש אוכלת, אוכלת אותו, ואחר כך חוזרים כמקדם ומצטירים בלבושיהם, ולכן אין להם עמידה כמו הדמיות הללו שלמעלה, ועל זה כתוב חדשים לבקרים, בני אדם שהם חדשים בכל יום ויום.
מן המפרשים
כתם פז: בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולאו איהו בקיומא כגוונא דלעילא. וביאר ההבדל הנקרה שיש בין הדיוקן והמלבוש, כי הדיוקן היא דבר המתצייר בציור רוחני, אשר בו תתלבש הצורה רוחני ברוחני, ולכן עמידתו וקיומו תמידי. אמנם התלבשות צורת…
עטרת צבי: וכלא אצטריך קב"ה למברי בעלמא וכו'. עיין וכלא אצטריך קב"ה למברי בעלמא וכו'. עיין בראש ע"ח ענף ג' {ראה ש"ב פ"ב}:
הסולם: בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולא איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא: בן אדם למטה. בעוה"ז יש לו דמות וציור, ומכל מקום אינו מתקיים לנצח כמו המלאכים של מעלה. כלומר, שהוקשה לו כי משמע לכאורה, שאין הקיום תלוי כלל בדיוקנא וציורא,…