׳אשר זרעו בו על הארץ׳ - דוקא, ומכאן שאסור להוציא זרע לבטלה
בראשית · תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע · מאמר 7 · פיסקה 18 · דף יט ע"א
לשון הזוהר
נָפְקָא דְּיוֹקְנָא דְּאָדָם דְּכָלִיל כָּל דְּיוֹקְנִין, כְּדֵין כְּתִיב ׳עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ׳, לָא אַפִּיק זַרְעָא אֶלָּא לְתוֹעַלְתָּא. ׳עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ׳ דַּיְיקָא, מִכָּאן דְּלֵית רְשׁוּ לְבַר נָשׁ לְאַפָּקָא זַרְעָא מִנֵּיהּ לְבַטָּלָא.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵאת דְּיוֹקָן אָדָם שֶׁכּוֹלֶלֶת כָּל הַדְּמֻיּוֹת, אָז כָּתוּב עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ. לֹא מוֹצִיא זֶרַע אֶלָּא לְתוֹעֶלֶת, דַּוְקָא עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ. מִכָּאן שֶׁאֵין רְשׁוּת לְבֶן אָדָם לְהוֹצִיא הזֶרַע מִמֶּנּוּ לְבַטָּלָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין, כדין כתיב ׳עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ׳, לא אפיק זרעא אלא לתועלתא. ׳על הארץ אשר זרעו בו׳ דייקא, מכאן דלית רשו לבר נש לאפקא זרעא מניה לבטלא.
התרגום: כיון שיוצאת דיוקן אדם שכוללת כל הדמיות, אז כתוב עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ. לא מוציא זרע אלא לתועלת, דוקא על הארץ, אשר זרעו בו. מכאן שאין רשות לבן אדם להוציא הזרע ממנו לבטלה.
מן המפרשים
כתם פז: אח"כ נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין וכו'. יודיע, כי העולה בראשונה שהיא הכלה היא היורדת בסוף, ונערותיה שהם פרקי מרכבתה העולות אחריה, הן הנה היורדות תחלה והנגלות. וכבר כתבתי לך שלישים ורבעים, כי העליה והירידה הנזכרים באלה…
מקדש מלך: דמלייא ענפין הם המלאכים איבין הם הנשמות כדין כתיב עץ עושה פרי פי' ע"י חיבור יסוד ומ' בא השפע לעשב הנזכר ואז מזריע זרע לתחתונים שנותן להם שפע. וז"ש עשב מזריע וכו' : על הארץ אשר זרעו בו דייקא פי' שאין הזרע אלא בתוך הארץ שהיא המ'…
הסולם: נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין כדין כתיב עץ פרי עושה פרי למינו: כשיוצא צורת האדם הכולל לכל הצורות, אז כתוב עליו, עץ פרי וגו' כי אדם הוא זכר ונקבה, (כנ"ל דף פ"ה אות פ"ב) ועץ פרי הוא נקבה, ועושה פרי הוא זכר. כנ"ל ע"ש.