׳וגם בדרך כשהסכל הלך׳ - היוצא לדרך יתפלל לפני רבונו
בראשית · ארח צדיקים · מאמר 69 · פיסקה 1 · דף נט ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא וַהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא. עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לַאֲבוּהִי, אָרְחָא מְתַקְּנָא קַמָּן, בָּעִינָן לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳וגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הוֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר׳ וְגוֹ', כַּד בַּר נָשׁ בָּעֵי לְאַתְקָנָא אָרְחֵיהּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד לָא יִפּוֹק לְאָרְחָא בָּעֵי לְאִמְּלָכָא בֵּיהּ וּלְצַלֵּי קַמֵּיהּ עַל אָרְחֵיהּ, כְּמָה דְּתָנִינָן דִּכְתִיב ׳צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו׳, דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ. וּמַאן דְּאִיהוּ לָא מְהֵימְנָא בְּמָרֵיהּ, מָה כְּתִיב ‹נט.›בֵּיהּ ׳וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל הוֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר׳. מַאן ׳לִבּוֹ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא יְהַךְ עִמֵּיהּ בְּאָרְחָא, וְגָרַע מִן סִיַּיעְתֵּיהּ בְּאָרְחֵיהּ, בְּגִין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא מְהֵימָן בֵּיהּ בְּמָארֵיהּ עַד לָא יִפּוֹק בְּאָרְחָא לָא בָּעָא סִיַּעְתָּא דְמָארֵיהּ, וַאֲפִילּוּ בְּאָרְחָא כַּד אִיהוּ אָזִיל לָא אִשְׁתַּדַּל בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא, וּבְגִינֵי כָּךְ ׳לִבּוֹ חָסֵר׳ דְּלָא אָזִיל בַּהֲדֵיהּ דְּמָרֵיהּ, וְלָא אִשְׁתַּכַּח בְּאָרְחֵיהּ. ׳וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא׳, אֲפִילּוּ כַּד שָׁמַע מִלָּה דִּמְהֵימְנוּתָא דְמָארֵיהּ, הוּא אָמַר דְּטִפְּשׁוּתָא הוּא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ, כְּהַאי דִּשְׁאִילוּ לְבַר נָשׁ עַל אָת קְיָימָא דִּרְשִׁימוּ בְּבִשְׂרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְאָמַר לָאו אִיהוּ מְהֵימְנוּתָא, שָׁמַע רַב יֵיבָא סָבָא וְאִסְתַּכַּל בֵּיהּ וְאִתְעֲבִיד תִּלָּא דְגַרְמֵי. וַאֲנָן בְּהַאי אוֹרְחָא בְּסִיַּיעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעִינָן לְמֵימַר מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא.
תרגום
רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו, הַדֶּרֶךְ מְתֻקֶּנֶת לְפָנֵינוּ, רוֹצִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (קהלת י) וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְגוֹ'. כַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם רוֹצֶה לְתַקֵּן דַּרְכּוֹ לִפְנֵי הקב"ה, עַד שֶׁלֹּא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ לְהִמָּלֵךְ בּוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו עַל דַּרְכּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים פה) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה לֹא נִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין בְּרִבּוֹנוֹ, מַה כָּתוּב בּוֹ? וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר. מִי זֶה לִבּוֹ? זֶה הקב"ה שֶׁלֹּא יֵלֵךְ עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְגוֹרֵעַ מִסִּיּוּעוֹ בְּדַרְכּוֹ. מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ בֶּן אָדָם שֶׁלֹּא מַאֲמִין בְּרִבּוֹנוֹ, עַד שֶׁלֹּא יֵצֵא לְדַרְכּוֹ לֹא בִקֵּשׁ אֶת סִיּוּעַ רִבּוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ, לֹא עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְלָכֵן לִבּוֹ חָסֵר, שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ יַחַד עִם רִבּוֹנוֹ וְלֹא נִמְצָא בְדַרְכּוֹ. וְאמֵר לַכֹּל סָכָל הוּא - וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ דְּבַר מְהֵימְנוּתָא שֶׁל רִבּוֹנוֹ, הוּא אוֹמֵר שֶׁזּוֹ טִפְּשׁוּת לַעֲסֹק בָּזֶה. כְּמוֹ זֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ לְבֶן אָדָם עַל אוֹת הַבְּרִית שֶׁרָשְׁמוּ בִּבְשַׂר הָאָדָם, וְאָמַר שֶׁלֹּא דְּבַר מְהֵימְנוּתָא הוּא. שָׁמַע זֹאת רַב יֵיבָא סָבָא וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, וְנַעֲשָׂה גַל שֶׁל עֲצָמוֹת. וְאָנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ בְּסִיּוּעַ הקב"ה רוֹצִים לוֹמַר דִּבְרֵי תוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא. עד דהוו אזלי, אמר רבי אלעזר לאבוהי, ארחא מתקנא קמן, בעינן למשמע מלי דאורייתא. פתח רבי שמעון ואמר, ׳וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר׳ וגו', כד בר נש בעי לאתקנא ארחיה קמי קודשא בריך הוא, עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה ולצלי קמיה על ארחיה, כמה דתנינן דכתיב ׳צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו׳, דהא שכינתא לא אתפרשא מניה. ומאן דאיהו לא מהימנא במריה, מה כתיב ‹נט.›ביה ׳וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר׳. מאן ׳לבו׳, דא קודשא בריך הוא דלא יהך עמיה בארחא, וגרע מן סייעתיה בארחיה, בגין דההוא בר נש דלא מהימן ביה במאריה עד לא יפוק בארחא לא בעא סיעתא דמאריה, ואפילו בארחא כד איהו אזיל לא אשתדל במלי דאורייתא, ובגיני כך ׳לבו חסר׳ דלא אזיל בהדיה דמריה, ולא אשתכח בארחיה. ׳ואמר לכל סכל הוא׳, אפילו כד שמע מלה דמהימנותא דמאריה, הוא אמר דטפשותא הוא לאשתדלא ביה, כהאי דשאילו לבר נש על את קיימא דרשימו בבשריה דבר נש, ואמר לאו איהו מהימנותא, שמע רב ייבא סבא ואסתכל ביה ואתעביד תלא דגרמי. ואנן בהאי אורחא בסייעתא דקודשא בריך הוא בעינן למימר מלי דאורייתא.
התרגום: רבי שמעון היה הולך בדרך והיו עמו רבי אלעזר בנו ורבי יוסי ורבי חייא. עד שהיו הולכים, אמר רבי אלעזר לאביו, הדרך מתקנת לפנינו, רוצים לשמע דברי תורה. פתח רבי שמעון ואמר, (קהלת י) וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חסר וגו'. כאשר בן אדם רוצה לתקן דרכו לפני הקב"ה, עד שלא יצא לדרך צריך להמלך בו ולהתפלל לפניו על דרכו, כמו ששנינו שכתוב (תהלים פה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. שהרי השכינה לא נפרדת ממנו. ומי שלא מאמין ברבונו, מה כתוב בו? וגם בדרך כשהסכל הלך לבו חסר. מי זה לבו? זה הקב"ה שלא ילך עמו בדרך וגורע מסיועו בדרכו. משום שאותו בן אדם שלא מאמין ברבונו, עד שלא יצא לדרכו לא בקש את סיוע רבונו. ואפלו בדרך כשהוא הולך, לא עוסק בדברי תורה, ולכן לבו חסר, שאינו הולך יחד עם רבונו ולא נמצא בדרכו. ואמר לכל סכל הוא - ואפלו כששומע דבר מהימנותא של רבונו, הוא אומר שזו טפשות לעסק בזה. כמו זה ששאלו לבן אדם על אות הברית שרשמו בבשר האדם, ואמר שלא דבר מהימנותא הוא. שמע זאת רב ייבא סבא והסתכל בו, ונעשה גל של עצמות. ואנו בדרך הזו בסיוע הקב"ה רוצים לומר דברי תורה.
מן המפרשים
כתם פז: רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא. לכל מקום שהיה הולך רבי שמעון, תמיד החברים היו הולכים עמו, כי לא היתה הליכתם לשום סחורה רק להתבודד ולעסוק בתורה:
הסולם: ר' שמעון וכו': ר"ש היה הולך בדרך, והיה עמו ר' אלעזר בנו ורבי יוסי ורבי חייא. בעוד שהיו מהלכים, אמר ר' אלעזר לאביו, הדרך, הרי מתוקן לפנינו, ואנו רוצים לשמוע דברי תורה.