הקב"ה אינו דן עד שמודיע פעם ושתים ושלש - ועל ידי נח התרה בהם
בראשית · זה ינחמנו · מאמר 67 · פיסקה 1 · דף נח ע"א
לשון הזוהר
וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם׳. תָּא חֲזִי, כַּד בַּר נָשׁ בָּעֵי לְנַקְמָא מֵאַחֲרָא, שָׁתִיק וְלָא אָמַר מִדִּי, דְּאִילּוּ אוֹדְעֵיהּ יִסְתְּמַר וְלָא יָכִיל לֵיהּ. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאו הָכִי עָבִיד, לָא עָבִיד דִּינָא בְּעָלְמָא עַד דְּאַכְרִיז וְאוֹדַע לְהוּ זִמְנָא תְּרֵין וּתְלָתָא, בְּגִין דְּלָא אִיתַאי דִּימַחֵי בִידֵיהּ דְּיֵימָא לֵיהּ מָה עֲבַדְתְּ, וְלָא יִסְתְּמַר מִנֵּיהּ וְלָא יָכִיל לְקַיְימָא קַמֵּיהּ. תָּא חֲזִי, ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳, אוֹדַע לוֹן עַל יְדָא דְנֹחַ, וְאַתְרִי בְּהוֹן כַּמָּה זִמְנִין וְלָא שָׁמְעֵי, בָּתַר דְּלָא שָׁמְעוּ אַיְיתִי עֲלֵיהוֹן דִּינָא וְאוֹבִיד לוֹן מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא.
תרגום
וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נה) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם. בֹּא ורְאֵה, כְּשֶׁבֶּן אָדָם רוֹצֶה לִנְקֹם מֵאַחֵר, הוּא שׁוֹתֵק וְלֹא אוֹמֵר דָּבָר. שֶׁאִם יוֹדִיעַ לוֹ, הַהוּא יִשָּׁמֵר וְלֹא יוּכַל לוֹ. אֲבָל הקב"ה לֹא כָּךְ עוֹשֶׂה, לֹא עוֹשֶׂה דִין בָּעוֹלָם עַד שֶׁמַּכְרִיז וּמוֹדִיעַ לָהֶם פַּעַם פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, כִּי אֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ, וְלֹא יִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְלֹא יוּכַל לַעֲמֹד לְפָנָיו. בֹּא ורְאֵה, וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הוֹדִיעַ לָהֶם עַל יְדֵי נֹחַ וְהִתְרָה בָהֶם כַּמָּה פְעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ. אַחַר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דִּין וְהֶאֱבִיד אוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. רבי יוסי פתח, ׳כי לא מחשבותי מחשבותיכם׳. תא חזי, כד בר נש בעי לנקמא מאחרא, שתיק ולא אמר מדי, דאילו אודעיה יסתמר ולא יכיל ליה. אבל קודשא בריך הוא לאו הכי עביד, לא עביד דינא בעלמא עד דאכריז ואודע להו זמנא תרין ותלתא, בגין דלא איתאי דימחי בידיה דיימא ליה מה עבדת, ולא יסתמר מניה ולא יכיל לקיימא קמיה. תא חזי, ׳ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה׳, אודע לון על ידא דנח, ואתרי בהון כמה זמנין ולא שמעי, בתר דלא שמעו אייתי עליהון דינא ואוביד לון מעל אפי ארעא.
התרגום: ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. רבי יוסי פתח, (ישעיה נה) כי לא מחשבותי מחשבותיכם. בא וראה, כשבן אדם רוצה לנקם מאחר, הוא שותק ולא אומר דבר. שאם יודיע לו, ההוא ישמר ולא יוכל לו. אבל הקב"ה לא כך עושה, לא עושה דין בעולם עד שמכריז ומודיע להם פעם פעמים ושלש, כי אין מי שימחה בידו שיאמר לו מה עשית, ולא ישמר ממנו ולא יוכל לעמד לפניו. בא וראה, ויאמר יהו"ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. הודיע להם על ידי נח והתרה בהם כמה פעמים ולא שמעו. אחר שלא שמעו, הביא עליהם דין והאביד אותם מעל פני הארץ.
מן המפרשים
כתם פז: ויאמר ה' אמחה את האדם רבי יוסי פתח כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' תא חזי כד בעי בר נש לאתנקמא מאחרא. לא דריש בכאן אלא סופא דקרא 'ולא דרככם דרכי', כי אין דרכו של הקב"ה כדרכו של בשר ודם. כי דרכו של בשר ודם הרוצה להתנקם משונאו,…
הסולם: ויאמר ה' אמחה את האדם וגו': ר' יוסי פתח. כי לא מחשבותי מחשבותיכם. בוא וראה כשבן אדם רוצה לנקום מאחר, הוא שותק ואינו אומר לו כלום, שאלו מודיעו, ישמור עצמו ולא יוכל לו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: