כשנסתלקה השכינה מיעקב חשד בבניו - והמטמא עצמו אינו נפקד לטוב, ׳ושבע ילין בל יפקד רע׳
בראשית · וירא ה' כי רבה רעת האדם · מאמר 63 · פיסקה 3 · דף נז ע"א
לשון הזוהר
מְנָלָן, מִיַּעֲקֹב, דְּכַד אִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא מִנֵּיהּ חָשִׁיב דְּבִבְנוֹהִי הֲוָה פִּיסּוּל דִּבְגִינַיְיהוּ אִתְתַּקַּף בְּעָלְמָא רוּחָא מְסָאֲבָא וְגָרַע נְהוֹרָא מִן סִיהֲרָא וּפָגִים לָהּ. וְאִי תֵּימָא אַמַּאי, בְּגִין דְּדָא סָאִיב מַקְדְּשָׁא וְאִסְתַּלְּקָא שְׁכִינְתָּא מֵעִלָּוֵי דְּיַעֲקֹב, כָּל שֶׁכֵּן הַהוּא דִּמְסָאֵב אָרְחֵיהּ וְסָאִיב גַּרְמֵיהּ דְּהוּא אַתְקִיף לֵיהּ לְרוּחָא מְסָאֲבָא, וּבְגִין כָּךְ כַּד אִסְתָּאַב אִקְּרִי רַע. תָּא חֲזִי, כַּד בַּר נָשׁ אִסְתָּאַב לָא יִתְפְּקַד מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְטָב, וּבְכָל זִמְנָא אִתְפְּקִיד מֵהַהוּא דְּאִתְקְרִי רַע לְבִישׁ, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע׳, כַּד אָזִיל בְּאֹרַח מֵישַׁר כְּדֵין ׳בַּל יִפָּקֶד רָע׳, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳רַק רַע כָּל הַיּוֹם׳. וּכְתִיב ׳לֹא יְגוּרְךָ רָע׳, וְדָא אִקְּרִי רַע וְלָא אִקְּרִי רָשָׁע, וּכְתִיב ׳גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי׳:
תרגום
וּמִנַּיִן לָנוּ? מִיַּעֲקֹב. שֶׁכְּשֶׁהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ פְּסוּל בְּבָנָיו שֶׁבִּגְלָלָם הִתְחַזְּקָה בָּעוֹלָם רוּחַ הַטֻּמְאָה וְנִגְרַע הָאוֹר מֵהַלְּבָנָה וּפָגַם אוֹתָהּ. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מְטַמֵּא אֶת הַמִּקְדָּשׁ וְהִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵעַל יַעֲקֹב. כָּל שֶׁכֵּן אוֹתוֹ שֶׁמְּטַמֵּא דַרְכּוֹ וּמְטַמֵּא עַצְמוֹ שֶׁהוּא מְחַזֵּק אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה, וְלָכֵן כְּשֶׁנִּטְמָא נִקְרָא רַע. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבֶּן אָדָם נִטְמָא, לֹא נִפְקָד מִן הקב"ה לְטוֹב, וּבְכָל פַּעַם נִפְקָד מֵאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רַע לְרָעָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי יט) וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע. כְּשֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, אָז בַּל יִפָּקֶד רָע. וְעַל זֶה כָּתוּב רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וְכָתוּב לֹא יְגֻרְךָ רָע. וְזֶה נִקְרָא רַע וְלֹא נִקְרָא רָשָׁע. וְכָתוּב (תהלים כג) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מנלן, מיעקב, דכד אסתלק שכינתא מניה חשיב דבבנוהי הוה פיסול דבגינייהו אתתקף בעלמא רוחא מסאבא וגרע נהורא מן סיהרא ופגים לה. ואי תימא אמאי, בגין דדא סאיב מקדשא ואסתלקא שכינתא מעלוי דיעקב, כל שכן ההוא דמסאב ארחיה וסאיב גרמיה דהוא אתקיף ליה לרוחא מסאבא, ובגין כך כד אסתאב אקרי רע. תא חזי, כד בר נש אסתאב לא יתפקד מעם קודשא בריך הוא לטב, ובכל זמנא אתפקיד מההוא דאתקרי רע לביש, הדא הוא דכתיב ׳ושבע ילין בל יפקד רע׳, כד אזיל בארח מישר כדין ׳בל יפקד רע׳, ועל דא כתיב ׳רק רע כל היום׳. וכתיב ׳לא יגורך רע׳, ודא אקרי רע ולא אקרי רשע, וכתיב ׳גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי׳:
התרגום: ומנין לנו? מיעקב. שכשהסתלקה ממנו שכינה, חשב שיש פסול בבניו שבגללם התחזקה בעולם רוח הטמאה ונגרע האור מהלבנה ופגם אותה. ואם תאמר למה? משום שזה מטמא את המקדש והסתלקה שכינה מעל יעקב. כל שכן אותו שמטמא דרכו ומטמא עצמו שהוא מחזק את רוח הטמאה, ולכן כשנטמא נקרא רע. בא וראה, כשבן אדם נטמא, לא נפקד מן הקב"ה לטוב, ובכל פעם נפקד מאותו שנקרא רע לרעה. זהו שכתוב (משלי יט) ושבע ילין בל יפקד רע. כשהולך בדרך ישר, אז בל יפקד רע. ועל זה כתוב רק רע כל היום, וכתוב לא יגרך רע. וזה נקרא רע ולא נקרא רשע. וכתוב (תהלים כג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי.
מן המפרשים
מהרח"ו: לא אחזי פני שכינתא. כי ממעט הדמות, ומתהוה מן הטפה ההיא שדים הנקראים נגעי בני אדם, שעליהם נאמר וג' כבני אדם וכו' ( חגיגה טז. ). אמנם אדם הראשון ששמש ברוחין ולילין ק"ל שנים היה תקנתו, כי כאשר חטא והטיל בו נחש הזוהמה כיון שחזר…
אור החמה: בגין דבהאי אסתלקת וגו' וכיון שהוא גרם דיחוי שכינה. אף אחרי טהרתו בגיהנם לא יזכה לה אלא יתגלגל כדרך ער ואונן בפרץ וזרח ואח"כ יזכה: ואי תימא אמאי פי' אפי' היה הענין כך. למה יגרום סילוק השכינה מיעקב וכי רשע עושה רע לצדיק:
הסולם: מנלן מיעקב וכו': מאין לנו, שהשכינה מסתלקת בעון זה, מן יעקב למדנו. כי בשעה שנסתלקה השכינה ממנו חשב שיש פסול בבניו. דהיינו העון הנזכר, שבשבילו נתחזק רוח הטומאה בעולם, וגרע אור הלבנה, שהיא הנוקבא דז"א, ופגם אותה. שמשום זה נסתלקה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: