הצדיקים מיחו ולא יכלו, ואמרו הרשעים ׳מה שדי כי נעבדנו׳ - שסמכו על הממונים שפקדו עליהם
בראשית · אז הוחל לקרא בשם ה' · מאמר 61 · פיסקה 2 · דף נו ע"ב
לשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אִינּוּן זַכָּאִין דַּהֲווּ בְּהוּ לְבָתַר בְּהַהוּא דָרָא, כֻּלְּהוּ הֲווּ מִשְׁתַּדְּלֵי לְמַחָאָה בְּהוּ, כְּמוֹ יֶרֶד מְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, וְלָא יְכִילוּ, עַד דְּאִתְפַּשְּׁטוּ חַיָּיבִין מָרְדֵי בְּמָארֵיהוֹן, וְאָמְרֵי ׳מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ׳. וְכִי הַאי טִפְּשׁוּתָא הֲווּ קָא אָמְרֵי, אֶלָּא בְּגִין דַּהֲווּ יָדְעֵי כָּל אִינּוּן חָכְמָתָן וְכֻלְּהוּ מְמַנָּן דְּעָלְמָא דְּאִתְפַּקְדָן עֲלַיְיהוּ וַהֲווּ מְרַחֲצָן בְּהוּ, עַד דְּאָתִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא כִּדְקָא הֲוָה, דְּהָא ‹נו:›בְּקַדְמֵיתָא הֲוָה מַיִם בְּמַיִם, וּלְבָתַר אָתִיב לֵיהּ לְעָלְמָא כִּדְקַדְמֵיתָא וְלָא אִתְחֲרִיב מִכֹּלָּא, דְּהָא בְּרַחֲמִין אַשְׁגַּח עֲלַיְיהוּ, דִּכְתִיב ׳יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב׳, וְלָא כְּתִיב אלהי"ם. בְּיוֹמוֹי דֶּאֱנוֹשׁ אֲפִילּוּ יָנוּקֵי דְּהַהוּא דָרָא כֻּלְּהוּ הֲווּ מַשְׁגְּחָן בְּחָכְמָתָאן עִלָּאִין וַהֲוֵי מִסְתַּכְּלָן בְּהוּ. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אִי הָכִי טִפְּשִׁין הֲווּ דְּלָא הֲווּ יָדְעִין דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַיְתָאָה עֲלַיְיהוּ מֵי טוֹפָנָא וִימוּתוּן בְּהוּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנְדָּע יָדְעֵי, אֲבָל אֲחִידוּ טִפְּשׁוּתָא בְּלִבַּיְיהוּ, דְּאִינּוּן הֲווּ יָדְעֵי הַהוּא מַלְאֲכָא דִּמְמַנָּא עַל אֶשָּׁא וְהַהוּא דִּמְמַנָּא עַל מַיָּא וַהֲווּ יָדְעִין לְמֶעֱצַר לוֹן דְּלָא יָכְלִין לְמֶעְבַּד דִּינָא עֲלַיְיהוּ, וְאִינּוּן לָא הֲווּ יָדְעֵי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁלִיט עַל אַרְעָא וּמִנֵּיהּ יֵיתֵי דִינָא עַל עָלְמָא, אֶלָּא הֲווּ חָמָאן דְּעָלְמָא אִתְפְּקַד בִּידָא דְּאִינּוּן מְמַנָּן וּבְהוּ כָּל מִלֵּי עָלְמָא, וּבְגִינֵי כָּךְ לָא הֲווּ מִסְתַּכְּלָן בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא מַשְׁגִּיחִין בַּעֲבִידְתֵּיהּ עַד דְּאַרְעָא אִתְחַבָּלַת, וְרוּחַ קוּדְשָׁא אַכְרִיז בְּכָל יוֹמָא וְאָמַר ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם׳. וְאוֹרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לוֹן כָּל הַהוּא זִמְנָא דְּאִינּוּן זַכָּאִין יֶרֶד וּמְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ קַיָּימִין בְּעָלְמָא, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלְּקוּ מֵעָלְמָא כְּדֵין אַנְחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא עֲלַיְיהוּ וְאִתְאֲבִידוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ׳:
תרגום
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶם אַחַר אוֹתוֹ הַדּוֹר, כֻּלָּם הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים לִמְחוֹת בָּהֶם, כְּמוֹ יֶרֶד מְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, וְלֹא יָכְלוּ, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטוּ רְשָׁעִים הַמּוֹרְדִים בְּרִבּוֹנָם, וְאָמְרוּ (איוב כא) מַה שַּׁדַּ"י כִּי נַעַבְדֶנּוּ. וְכִי הַטִּפְּשׁוּת הַזּוֹ הֵם הָיוּ אוֹמְרִים? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים כָּל אוֹתָם הַחָכְמוֹת וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁהֻפְקְדוּ עֲלֵיהֶם וְהָיוּ סוֹמְכִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהֵשִׁיב הקב"ה אֶת הָעוֹלָם כְּשֶׁהָיָה. שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָיָה מַיִם בְּמַיִם, אַחַר כָּךְ הֵשִׁיב הקב"ה אֶת הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וְלֹא נֶחֱרַב מֵהַכֹּל, שֶׁהֲרֵי בְּרַחֲמִים הִשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב (תהלים כט) יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב, וְלֹא כָתוּב אֱלֹהִי"ם. בִּימֵי אֱנוֹשׁ אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר הָיוּ מַשְׁגִּיחִים בְּחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהֶן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אִם כָּךְ, טִפְּשִׁים הָיוּ שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁעָתִיד הקב"ה לְהָבִיא עֲלֵיהֶם מֵי מַבּוּל וְיָמוּתוּ בָהֶם? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יָדוֹעַ הָיוּ יוֹדְעִים, אֲבָל אָחֲזוּ טִפְּשׁוּת בְּלִבָּם. שֶׁהֵם הָיוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל אֵשׁ וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לַעֲצֹר אוֹתָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת דִּין עֲלֵיהֶם. וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שהקב"ה שׁוֹלֵט עַל הָאָרֶץ וּמִמֶּנּוּ יָבֹא דִין עַל הָעוֹלָם? אֶלָּא הָיוּ רוֹאִים שֶׁהָעוֹלָם הֻפְקַד בִּידֵי אוֹתָם מְמֻנִּים, וּבָהֶם כָּל דִּבְרֵי הָעוֹלָם, וְלָכֵן לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא מַשְׁגִּיחִים בְּמַעֲשָׂיו עַד שֶׁהָאָרֶץ נִשְׁחֲתָה. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַכְרִיזָה בְּכָל יוֹם וְאוֹמֶרֶת: יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. והקב"ה הֶאֱרִיךְ לָהֶם כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁאוֹתָם צַדִּיקִים, יֶרֶד וּמְתוּשֶׁלַח וַחֲנוֹךְ, קַיָּמִים בָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם, אָז הוֹרִיד הקב"ה דִּין עֲלֵיהֶם וְנֶאֶבְדוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז) וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יצחק אמר, כל אינון זכאין דהוו בהו לבתר בההוא דרא, כלהו הוו משתדלי למחאה בהו, כמו ירד מתושלח וחנוך, ולא יכילו, עד דאתפשטו חייבין מרדי במאריהון, ואמרי ׳מה שדי כי נעבדנו׳. וכי האי טפשותא הוו קא אמרי, אלא בגין דהוו ידעי כל אינון חכמתן וכלהו ממנן דעלמא דאתפקדן עלייהו והוו מרחצן בהו, עד דאתיב קודשא בריך הוא עלמא כדקא הוה, דהא ‹נו:›בקדמיתא הוה מים במים, ולבתר אתיב ליה לעלמא כדקדמיתא ולא אתחריב מכלא, דהא ברחמין אשגח עלייהו, דכתיב ׳יהו"ה למבול ישב׳, ולא כתיב אלהי"ם. ביומוי דאנוש אפילו ינוקי דההוא דרא כלהו הוו משגחן בחכמתאן עלאין והוי מסתכלן בהו. אמר רבי ייסא, אי הכי טפשין הוו דלא הוו ידעין דזמין קודשא בריך הוא לאיתאה עלייהו מי טופנא וימותון בהו. אמר רבי יצחק, מנדע ידעי, אבל אחידו טפשותא בלבייהו, דאינון הוו ידעי ההוא מלאכא דממנא על אשא וההוא דממנא על מיא והוו ידעין למעצר לון דלא יכלין למעבד דינא עלייהו, ואינון לא הוו ידעי דקודשא בריך הוא שליט על ארעא ומניה ייתי דינא על עלמא, אלא הוו חמאן דעלמא אתפקד בידא דאינון ממנן ובהו כל מלי עלמא, ובגיני כך לא הוו מסתכלן ביה בקודשא בריך הוא ולא משגיחין בעבידתיה עד דארעא אתחבלת, ורוח קודשא אכריז בכל יומא ואמר ׳יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם׳. ואוריך קודשא בריך הוא לון כל ההוא זמנא דאינון זכאין ירד ומתושלח וחנוך קיימין בעלמא, כיון דאסתלקו מעלמא כדין אנחית קודשא בריך הוא דינא עלייהו ואתאבידו, כמה דאת אמר ׳וימחו מן הארץ׳:
התרגום: רבי יצחק אמר, כל אותם צדיקים שהיו ביניהם אחר אותו הדור, כלם היו משתדלים למחות בהם, כמו ירד מתושלח וחנוך, ולא יכלו, עד שהתפשטו רשעים המורדים ברבונם, ואמרו (איוב כא) מה שד"י כי נעבדנו. וכי הטפשות הזו הם היו אומרים? אלא משום שהיו יודעים כל אותם החכמות וכל אותם הממנים של העולם שהפקדו עליהם והיו סומכים עליהם, עד שהשיב הקב"ה את העולם כשהיה. שהרי בתחלה היה מים במים, אחר כך השיב הקב"ה את העולם כבתחלה, ולא נחרב מהכל, שהרי ברחמים השגיח עליהם, שכתוב (תהלים כט) יהו"ה למבול ישב, ולא כתוב אלהי"ם. בימי אנוש אפלו תינוקות של אותו הדור היו משגיחים בחכמות עליונות והיו מסתכלים בהן. אמר רבי ייסא, אם כך, טפשים היו שלא היו יודעים שעתיד הקב"ה להביא עליהם מי מבול וימותו בהם? אמר רבי יצחק, ידוע היו יודעים, אבל אחזו טפשות בלבם. שהם היו יודעים אותו מלאך הממנה על אש ואותו הממנה על המים, והיו יודעים לעצר אותם שלא יוכלו לעשות דין עליהם. והם לא היו יודעים שהקב"ה שולט על הארץ וממנו יבא דין על העולם? אלא היו רואים שהעולם הפקד בידי אותם ממנים, ובהם כל דברי העולם, ולכן לא היו מסתכלים בקדוש ברוך הוא ולא משגיחים במעשיו עד שהארץ נשחתה. ורוח הקדש מכריזה בכל יום ואומרת: יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. והקב"ה האריך להם כל אותו הזמן שאותם צדיקים, ירד ומתושלח וחנוך, קימים בעולם. כיון שהסתלקו מהעולם, אז הוריד הקב"ה דין עליהם ונאבדו, כמו שנאמר (בראשית ז) וימחו מן הארץ.
מן המפרשים
אור יקר: ב״ש כ״מ ל״ו שהוא סוד קשר ז׳ הנערות כדפי׳ בשער הנזכר ויחוד עליון פסוק שמע וכו׳ דא לקבל דא ז׳ יקוו מדידו וכו׳ כבר פי׳ בריש שער הקודם בקצרה מה ענין ק״ו המדה שהוא הבחינה הנותנת !מדה לרוחניות והשתא קאמר יקו״ו לשון ק״ו ומדה וקאמר…
כתם פז: יומא דעבר אדם על פקודא דמריה בעו שמים וארץ לאתגייפא מאתרייהו. התבונן בדברי פי חכם חן, שאמר כי רצו לעשות ניאוף ממקומם, כלומר כל אחד ואחד מין בשאינו מינו, כי הוא זולת מקומו, והבן:
מהרח"ו: אמר רבי ייסא אי הכי טפשין וכו'. הקשה ר' ייסא כי איך אמר דהוו חכימין טפי, כי אדרבה זה יורה שהיו טפשין, וזה אומרו אי הכי וכו', כלומר כפי דבריך א"כ היאך היו מורדים בקונם ית' אחרי ראותם גדלו וכחו, כי היו יודעים כל סדורי העולמות,…