בימי אנוש עסקו בני אדם בחכמת כשפים מענפי העץ - שהוציא אדם מגן עדן
בראשית · אז הוחל לקרא בשם ה' · מאמר 61 · פיסקה 1 · דף נו ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בְּיוֹמֵי אֱנוֹשׁ הֲווּ חַכִּימִין בְּנֵי נָשָׁא בְּחָכְמָה דְּחַרְשִׁין וְקוּסְמִין וּבְחָכְמְתָא לְמֶעֱצַר לְחֵילֵי דִשְׁמַיָּא, וְלָא הֲוָה בַּר נָשׁ מִיּוֹמָא דְּנָפַק אָדָם מִגִּנְּתָא דְעֵדֶן וְאַפִּיק עִמֵּיהּ חָכְמְתָא דְּטַרְפֵי אִילָנָא דְּאִשְׁתַּדַּל בָּהּ, דְּהָא אָדָם וְאִתְּתֵיהּ וְאִינּוּן דְּנָפְקוּ מִנֵּיהּ עַד דְּאָתָא אֱנוֹשׁ שְׁבִיקוּ לָהּ. כַּד אָתָא אֱנוֹשׁ חֲמָא לוֹן וַחֲמָא חָכְמָתְהוֹן מְשַׁנְּיָין עִלָּאִין, וְאִשְׁתַּדְּלוּ בְּהוֹן וְעָבְדִין עֲבִידְתִּין וְחַרְשִׁין וְקוּסְמִין וְאוֹלִיפוּ מִנְּהוֹן עַד דְּאִתְפַּשְּׁטַת הַהִיא חָכְמְתָא בְּדָרָא דְמַבּוּל, וְכֻלְּהוּ הֲווּ עָבְדֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ לְאַבְאָשָׁא. וַהֲווּ מִתְתַּקְּפִי לְגַבֵּי נֹחַ בְּאִינּוּן חָכְמָתָאן, וְאָמְרֵי דְּלָא יָכִיל דִּינָא דְעָלְמָא לְאַשְׁרָאָה עֲלַיְיהוּ, דְּהָא אִינּוּן עָבְדֵי חָכְמְתָא לְדַחְיָיא לְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּדִינָא. וּמֵאֱנוֹשׁ שָׁרִיאוּ כֻּלְּהוּ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאִלֵּין חָכְמָתָאן, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה׳.
תרגום
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, בִּימֵי אֱנוֹשׁ הָיוּ הָאֲנָשִׁים חֲכָמִים בְּחָכְמָה שֶׁל כְּשָׁפִים וּקְסָמִים, וּבְחָכְמָה לַעֲצֹר אֶת חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם. וְלֹא הָיָה בֶּן אָדָם מִיּוֹם שֶׁיָּצָא אָדָם מִגַּן עֵדֶן וְהוֹצִיא עִמּוֹ חָכְמָת עַנְפֵי הָעֵץ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ. שֶׁהֲרֵי אָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְאוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, עָזְבוּ אוֹתָהּ. כְּשֶׁבָּא אֱנוֹשׁ, רָאָה אוֹתָם וְרָאָה אֶת חָכְמָתָם מְכַחֶשֶׁת אֶת הָעֶלְיוֹנִים, וְעָסְקוּ בָהֶם וְעָשׂוּ מַעֲשִׂים וּכְשָׁפִים וּקְסָמִים וְלָמְדוּ מֵהֶם, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה אוֹתָהּ חָכְמָה בְּדוֹר הַמַּבּוּל. וְכֻלָּם הָיוּ עוֹשִׂים מַעֲשֵׂיהֶם לְהָרַע. וְהָיוּ מִתְחַזְּקִים כְּלַפֵּי נֹחַ בְּאוֹתָן חָכְמוֹת, וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא יָכוֹל דִּין הָעוֹלָם לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם עוֹשִׂים חָכְמָה לִדְחוֹת אֶת כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַדִּין. וּמֵאֱנוֹשׁ הִתְחִילוּ כֻלָּם לְהִתְעַסֵּק בַּחָכְמוֹת הַלָּלוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יהו"ה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אלעזר אומר, ביומי אנוש הוו חכימין בני נשא בחכמה דחרשין וקוסמין ובחכמתא למעצר לחילי דשמיא, ולא הוה בר נש מיומא דנפק אדם מגנתא דעדן ואפיק עמיה חכמתא דטרפי אילנא דאשתדל בה, דהא אדם ואתתיה ואינון דנפקו מניה עד דאתא אנוש שביקו לה. כד אתא אנוש חמא לון וחמא חכמתהון משניין עלאין, ואשתדלו בהון ועבדין עבידתין וחרשין וקוסמין ואוליפו מנהון עד דאתפשטת ההיא חכמתא בדרא דמבול, וכלהו הוו עבדי עבידתייהו לאבאשא. והוו מתתקפי לגבי נח באינון חכמתאן, ואמרי דלא יכיל דינא דעלמא לאשראה עלייהו, דהא אינון עבדי חכמתא לדחייא לכל אינון מארי דדינא. ומאנוש שריאו כלהו לאשתדלא באלין חכמתאן, הדא הוא דכתיב ׳אז הוחל לקרא בשם יהו"ה׳.
התרגום: רבי אלעזר אומר, בימי אנוש היו האנשים חכמים בחכמה של כשפים וקסמים, ובחכמה לעצר את חילות השמים. ולא היה בן אדם מיום שיצא אדם מגן עדן והוציא עמו חכמת ענפי העץ שהשתדל בה. שהרי אדם ואשתו, ואותם שיצאו ממנו עד שבא אנוש, עזבו אותה. כשבא אנוש, ראה אותם וראה את חכמתם מכחשת את העליונים, ועסקו בהם ועשו מעשים וכשפים וקסמים ולמדו מהם, עד שהתפשטה אותה חכמה בדור המבול. וכלם היו עושים מעשיהם להרע. והיו מתחזקים כלפי נח באותן חכמות, ואומרים שלא יכול דין העולם לשרות עליהם, שהרי הם עושים חכמה לדחות את כל אותם בעלי הדין. ומאנוש התחילו כלם להתעסק בחכמות הללו. זהו שכתוב אז הוחל לקרא בשם יהו"ה.
מן המפרשים
כתם פז: ובתיובתיה קמי מאריה אחיד ◆ באלין תרין. כלומר, תיקן את שתיהם שהם עיקר חטאו, הושיבם על כנם וסדרם 'שת':
מהרח"ו: ר' אלעזר אמר וכו'. אומרו ' למעצר לחילי שמייא', הכונה כי אף על פי שהיה בכונת צבא השמים לעשות ולפעול איזה פעולה, היו הם יודעים להשביעם לבטל מהם רצון פעולתם. ודייק אומרו ' אז הוחל לקרוא ' וכו', לרמוז כי עיקר ידיעה זו אדם הראשון…
אור החמה: ר' אלעזר אמר ביומי אנוש וגו' למעצר לחילי שמיא שלא יפעלו בדברים הגשמיים כגון אל שר האש שלא יכווה ואל שר המים שלא ימטיר וכיוצא והם ג' חכמות חכמת חרשים בפה ובאמיר' חכמת הקסם היינו מעשה כישוף בידים: וחכמת המלבוש דהיינו למעצר לחילי…