ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 60: שת › פיסקה 4 (נו ע"א)

׳ברא שית׳ הברית שהעולם עומד עליה - ואדם שעבר עליה קרא לבנו ׳שת׳ בלא יו"ד

בראשית · שת · מאמר 60 · פיסקה 4 · דף נו ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כָּל מַאן דְּאוֹדִי עַל חֶטְאֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁבִיק לֵיהּ וּמָחִיל עַל חוֹבֵיהּ. תָּא חֲזִי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא עָבַד הַאי בְּרִית וְקַיְימָא עֲלֵיהּ עָלְמָא, מְנָלָן, דִּכְתִיב ׳בָּרָא שִׁית׳ (רמ"ק וד"מ בְּרֵאשִׁית), דָּא בְּרִית דְּעָלְמָא קַיְימָא עֲלֵיהּ. ׳שִׁית׳ דְּמִנֵּיהּ נְגִידִין וְנַפְקָא בִּרְכָאן לְעָלְמָא וַעֲלֵיהּ אִתְבְּרִי עָלְמָא, וְאָדָם עָבַר עַל הַאי בְּרִית וְאַעֲבַר לֵיהּ מֵאַתְרֵיה. הַאי בְּרִית אִתְרְמִיזַת בְּאָת י' אָת זְעֵירָא עִקָּרָא וִיסוֹדָא דְּעָלְמָא, כַּד אוֹלִיד בַּר אוֹדִי עַל חֶטְאוֹ וְקָרָא שְׁמֵיהּ ׳שֵׁת׳, וְלָא אַדְכַּר בֵּיהּ י' לְמֶהֱוֵי שִׁית, בְּגִין דְּעָבַר עֲלֵיהּ, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִינֵּיהּ אַשְׁתִּיל עָלְמָא, וְאִתְיַיחֲסוּ כָּל דָּרֵי זַכָּאֵי דְעָלְמָא.

תרגום

רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כָּל מִי שֶׁמּוֹדֶה עַל חֶטְאוֹ, הקב"ה מֵנִיחַ לוֹ וּמוֹחֵל לוֹ עַל חֶטְאוֹ. בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, עָשָׂה בְּרִית זוֹ וְהֶעֱמִיד עָלֶיהָ אֶת הָעוֹלָם. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב בָּרָא שִׁית. זוֹ הַבְּרִית שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד עָלֶיהָ. 'שִׁית' שֶׁמִּמֶּנָּה שׁוֹפְעִים וְיוֹצְאִים בְּרָכוֹת לָעוֹלָם, וְעָלֶיהָ נִבְרָא הָעוֹלָם. וְאָדָם עָבַר עַל הַבְּרִית הַזּוֹ וְהֶעֱבִירָהּ מִמְּקוֹמָהּ. זוֹ הַבְּרִית נִרְמְזָה בָּאוֹת יוֹ"ד, אוֹת קְטַנָּה עִקַּר וִיסוֹד הָעוֹלָם. כְּשֶׁהוֹלִיד בֵּן, הוֹדָה עַל חֶטְאוֹ וְקָרָא שְׁמוֹ 'שֵׁת׳, וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ יוֹ"ד לִהְיוֹת 'שִׁית׳, מִשּׁוּם שֶׁעָבַר עָלָיו. וְלָכֵן הקב"ה מִמֶּנּוּ שָׁתַל אֶת הָעוֹלָם, וְהִתְיַחֲסוּ כָּל דּוֹרוֹת צַדִּיקֵי הָעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי חזקיה אמר, כל מאן דאודי על חטאיה קודשא בריך הוא שביק ליה ומחיל על חוביה. תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עבד האי ברית וקיימא עליה עלמא, מנלן, דכתיב ׳ברא שית׳ (רמ"ק וד"מ בראשית), דא ברית דעלמא קיימא עליה. ׳שית׳ דמניה נגידין ונפקא ברכאן לעלמא ועליה אתברי עלמא, ואדם עבר על האי ברית ואעבר ליה מאתריה. האי ברית אתרמיזת באת י' את זעירא עקרא ויסודא דעלמא, כד אוליד בר אודי על חטאו וקרא שמיה ׳שת׳, ולא אדכר ביה י' למהוי שית, בגין דעבר עליה, ובגין כך קודשא בריך הוא מיניה אשתיל עלמא, ואתייחסו כל דרי זכאי דעלמא.

התרגום: רבי חזקיה אמר, כל מי שמודה על חטאו, הקב"ה מניח לו ומוחל לו על חטאו. בא ראה, כשברא הקב"ה את העולם, עשה ברית זו והעמיד עליה את העולם. מנין לנו? שכתוב ברא שית. זו הברית שהעולם עומד עליה. 'שית' שממנה שופעים ויוצאים ברכות לעולם, ועליה נברא העולם. ואדם עבר על הברית הזו והעבירה ממקומה. זו הברית נרמזה באות יו"ד, אות קטנה עקר ויסוד העולם. כשהוליד בן, הודה על חטאו וקרא שמו 'שת׳, ולא הזכיר בו יו"ד להיות 'שית׳, משום שעבר עליו. ולכן הקב"ה ממנו שתל את העולם, והתיחסו כל דורות צדיקי העולם.

מן המפרשים

כתם פז: תא חזי ברזא דאתבריאו שמים וארץ אתברי אדם. הנה הראב"ד ז"ל בפירוש המשנה הראשונה בספר יצירה, הביא דמויים וסימנים באיברי יצירת האדם לדמות צורה ליוצרה. וביאר מספר הל"ב נתיבות בבנין גופו, כדמיון צנורות הנמצאים בו מהוורידין והעצלים…

מקדש מלך: אודי על חטאוי שקרא שת בלא י"ד לומר שפגם ביסוד איהו בי"ת פי' יסוד נקרא בי"ת לפי שהוא שני למלכות ממטה למעלה. אר"י למטה אתהדרו פירוש שלא היה הפגם רק למטה בעו"הז והיו נתקנים האותיות קצת בכל דור עד סיני טרפי אילנ' כחו' חיצונייות.…

הסולם: ת"ח כד ברא וכו': בוא וראה כשברא הקב"ה את העולם, שה"ס הנוקבא, עשה ברית הזה, שהוא יסוד דז"א, שתקנו בהסרת הקליפות בהמשכת המוחין כנ"ל בסמוך, והעמיד עליו העולם שה"ס הנוקבא המקבלת ממנו. מאין לנו זה, כי כתוב בראשית שהוא נוטריקון…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר