ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 58: זה ספר תולדת אדם › פיסקה 6 (נה ע"ב)

כשחטא פרח ממנו הספר ונכנס במי גיחון - ורפאל השיבו לו, ועבר לשת ולצאצאיו עד אברהם

בראשית · זה ספר תולדת אדם · מאמר 58 · פיסקה 6 · דף נה ע"ב

לשון הזוהר

וַהֲוָה עִמֵּיהּ טְמִיר וּגְנִיז הַהוּא סִפְרָא עַד דְּנָפַק אָדָם מִגִּנְּתָא דְעֵדֶן, דְּהָא בְּקַדְמֵיתָא הֲוָה מְעַיֵּין בֵּיהּ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל יוֹמָא בְּגִינְזַיָּא דְמָרֵיהּ, וְאִתְגַּלְּיָין לֵיהּ רָזִין עִלָּאִין מָה דְּלָא יָדְעוּ שַׁמָּשֵׁי עִלָּאִין, כֵּיוָן דְּחָטָא וְעָבַר עַל פִּקּוּדָא דְמָארֵיהּ פָּרַח הַהוּא סִפְרָא מִנֵּיהּ, וַהֲוָה אָדָם טָפַח עַל רֵישׁוֹי וּבָכֵי, וְעָאל בְּמֵי גִיחוֹן עַד קְדָלֵיהּ וּמַיָּא עָבְדִין גּוּפֵיהּ חֲלָדִין חֲלָדִין וְאִשְׁתַּנִּי זִיוֵיהּ. בְּשַׁעְתָּא הַהִיא רָמַז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִרְפָאֵל וְאָתִיב לֵיהּ הַהוּא סִפְרָא, וּבֵיהּ הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל אָדָם, וְאַנַּח לֵיהּ לְשֵׁת בְּרֵיהּ, וְכֵן לְכָל אִינּוּן תּוֹלָדוֹת, עַד דְּמָטָא לְאַבְרָהָם וּבֵיהּ הֲוָה יָדַע לְאִסְתַּכְּלָא בִּיקָרָא דְמָארֵיהּ, וְהָא אִתְּמַר. וְכֵן לַחֲנוֹךְ אִתְיְיהַב לֵיהּ סִפְרָא וְאִסְתַּכַּל מִנֵּיהּ בִּיקָרָא עִלָּאָה:

תרגום

וְהָיָה עִמּוֹ שָׁמוּר וְגָנוּז הַסֵּפֶר הַהוּא עַד שֶׁיָּצָא אָדָם מִגַּן עֵדֶן. שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִילָּה הָיָה מְעַיֵּן בּוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ כָּל יוֹם בְּגִנְזֵי רִבּוֹנוֹ, וְהִתְגַּלּוּ לוֹ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים מַה שֶּׁלֹּא יָדְעוּ שַׁמָּשִׁים עֶלְיוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁחָטָא וְעָבַר עַל מִצְוַת רִבּוֹנוֹ, פָּרַח אוֹתוֹ הַסֵּפֶר מִמֶּנּוּ, וְהָיָה אָדָם טוֹפֵחַ עַל רֹאשׁוֹ וּבוֹכֶה, וְנִכְנַס בְּמֵי גִיחוֹן עַד צַוָּארוֹ, וְהַמַּיִם עוֹשִׂים אֶת גּוּפוֹ נְקָבִים נְקָבִים וְהִשְׁתַּנָּה זִיווֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָמַז הקב"ה לִרְפָאֵל, וְהֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ הַסֵּפֶר, וּבוֹ הָיָה אָדָם עוֹסֵק וְהִנִּיחוֹ לְשֵׁת בְּנוֹ, וְכֵן לְכָל אוֹתָם צֶאֱצָאִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאַבְרָהָם, וּבוֹ הָיָה יוֹדֵעַ לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד רִבּוֹנוֹ, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. וְכֵן לַחֲנוֹךְ נִתַּן לוֹ הַסֵּפֶר וְהִסְתַּכֵּל מִמֶּנּוּ בַּכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והוה עמיה טמיר וגניז ההוא ספרא עד דנפק אדם מגנתא דעדן, דהא בקדמיתא הוה מעיין ביה ומשתמש כל יומא בגינזיא דמריה, ואתגליין ליה רזין עלאין מה דלא ידעו שמשי עלאין, כיון דחטא ועבר על פקודא דמאריה פרח ההוא ספרא מניה, והוה אדם טפח על רישוי ובכי, ועאל במי גיחון עד קדליה ומיא עבדין גופיה חלדין חלדין ואשתני זיויה. בשעתא ההיא רמז קודשא בריך הוא לרפאל ואתיב ליה ההוא ספרא, וביה הוה משתדל אדם, ואנח ליה לשת בריה, וכן לכל אינון תולדות, עד דמטא לאברהם וביה הוה ידע לאסתכלא ביקרא דמאריה, והא אתמר. וכן לחנוך אתייהב ליה ספרא ואסתכל מניה ביקרא עלאה:

התרגום: והיה עמו שמור וגנוז הספר ההוא עד שיצא אדם מגן עדן. שהרי בתחילה היה מעין בו ומשתמש כל יום בגנזי רבונו, והתגלו לו סודות עליונים מה שלא ידעו שמשים עליונים. כיון שחטא ועבר על מצות רבונו, פרח אותו הספר ממנו, והיה אדם טופח על ראשו ובוכה, ונכנס במי גיחון עד צוארו, והמים עושים את גופו נקבים נקבים והשתנה זיוו. באותה שעה רמז הקב"ה לרפאל, והשיב לו אותו הספר, ובו היה אדם עוסק והניחו לשת בנו, וכן לכל אותם צאצאים, עד שהגיע לאברהם, ובו היה יודע להסתכל בכבוד רבונו, והרי נאמר. וכן לחנוך נתן לו הספר והסתכל ממנו בכבוד העליון.

מן המפרשים

הסולם: דהא בקדמיתא וכו': כי בתחילה היה מעיין ומשתמש בו בכל יום בסודות רבונו, ונגלה לו סודות העליונים, מה שלא ידעו מלאכים העליונים. כיון שחטא ועבר על מצות רבונו, שאכל מעץ הדעת, פרח הספר ממנו, והיה אדם טפח על ראשו ובוכה, ונכנס במי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר