כשראה אדם את דוד שנולד ומת - הלוה לו שבעים שנה משנותיו, ׳כי שמחתני ה' בפעלך׳
בראשית · זה ספר תולדת אדם · מאמר 58 · פיסקה 2 · דף נה ע"ב
לשון הזוהר
מָטָא לְמֶחֱמֵי דָּוִד מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְיְילִיד וּמִית, אָמַר לֵיהּ מִשְּׁנִין דִּילִי אוֹזִיף לֵיהּ ע' שְׁנִין, וְגָרְעוּ מֵאָדָם ע' שְׁנִין וְסָלִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדָוִד. וְעַל דָּא שַׁבַּח דָּוִד וְאָמַר ׳כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ‹נה:›יהו"ה בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן׳, מַאן גָּרַם לִי חֶדְוָה בְּעָלְמָא, ׳פָּעֳלֶךָ׳, דָּא הוּא אָדָם קַדְמָאָה דְּאִיהוּ פָּעֳלוֹ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא פָּעֳלוֹ דְּבָשָׂר וָדָם, מַעֲשֵׂה יָדָיו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְלָא מִבְּנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא גָּרְעֵי אִינּוּן שִׁבְעִין שְׁנִין מֵאָדָם מֵאֶלֶף שְׁנִין דַּהֲוָה לֵיהּ לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ.
תרגום
הִגִּיעַ לִרְאוֹת אֶת דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹלַד וּמֵת. אָמַר לוֹ, מֵהַשָּׁנִים שֶׁלִּי אַלְוֶה לוֹ שִׁבְעִים שָׁנִים. וְגָרְעוּ מֵאָדָם שִׁבְעִים שָׁנִים וְהֶעֱלָה אוֹתָם הקב"ה לְדָוִד. וְעַל זֶה שִׁבַּח דָּוִד וְאָמַר, (תהלים צב) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. מִי גָרַם לִי חֶדְוָה בָּעוֹלָם? פָּעֳלֶךָ, זֶהוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא פָעֳלוֹ שֶׁל הקב"ה, וְלֹא פָעֳלוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב"ה וְלֹא מִבְּנֵי אָדָם. וְעַל זֶה גָּרְעוּ אוֹתָם שִׁבְעִים שָׁנִים מֵאָדָם מֵאֶלֶף שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מטא למחמי דוד מלכא דישראל דאתייליד ומית, אמר ליה משנין דילי אוזיף ליה ע' שנין, וגרעו מאדם ע' שנין וסליק לון קודשא בריך הוא לדוד. ועל דא שבח דוד ואמר ׳כי שמחתני ‹נה:›יהו"ה בפעלך במעשי ידיך ארנן׳, מאן גרם לי חדוה בעלמא, ׳פעלך׳, דא הוא אדם קדמאה דאיהו פעלו דקודשא בריך הוא ולא פעלו דבשר ודם, מעשה ידיו דקודשא בריך הוא ולא מבני נשא. ועל דא גרעי אינון שבעין שנין מאדם מאלף שנין דהוה ליה לאתקיימא בהו.
התרגום: הגיע לראות את דוד מלך ישראל שנולד ומת. אמר לו, מהשנים שלי אלוה לו שבעים שנים. וגרעו מאדם שבעים שנים והעלה אותם הקב"ה לדוד. ועל זה שבח דוד ואמר, (תהלים צב) כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן. מי גרם לי חדוה בעולם? פעלך, זהו אדם הראשון שהוא פעלו של הקב"ה, ולא פעלו של בשר ודם, מעשה ידיו של הקב"ה ולא מבני אדם. ועל זה גרעו אותם שבעים שנים מאדם מאלף שנים שהיו לו להתקים בהם.
מן המפרשים
כתם פז: מטא למחמי דוד מלכא דישראל אתיליד ומת. כי היה נולד בחסרון הלבנה העליונה, בהיות מדת הדין פועל בה. וכבר ידעת, כי היא נפשו של דוד:
אור החמה: פעלו דקב"ה ולא וגו' קשה ליה לפי דרכו קרא יתירה פעלך מעשה ידיך לכך נראה דמפרש פעלך על מציאות הפועל בעצמו היות השגחת הב"ה בו ומפני שיש דברים שהב"ה משגיח בהם והם פעל הב"ה אבל בני אדם משותפים בו כענין הזריעה בני אדם זורעים והקב"ה…
מקדש מלך: אוזיף ליה ע' שנין פירוש אדם שרומז לזעיר נתן הארה מז' קצוות לדוד שהיה המ' והם ע' שנה. אי נמי שהמ' היא מהחזה ולמטה ושם שני חסדים המגולים דנ"ה וב' שלישי הת"ת הם ע' ומקבלת המ' הארה מהם ועיין בדרוש המילה בסוד יין. לשית מאה ושבעין…