ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 53: כי ה' אלהיך אש אוכלה › פיסקה 9 (נא ע"ב)

סוד הקרבן - העשן מעורר את התכלת להתחבר בלבן, ׳ותפל אש ה' ותאכל את העלה׳

בראשית · כי ה' אלהיך אש אוכלה · מאמר 53 · פיסקה 9 · דף נא ע"ב

לשון הזוהר

וְדָא הוּא רָזָא דְקָרְבָּנָא, דְּתַנְנָא דְּסָלִיק אַתְעַר לֵיהּ לְהַאי נְהוֹרָא תִּכְלָא לְאַדְלָקָא, וְכַד אִתְדְּלַק אִתְחַבַּר ‹נא:›בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא וּשְׁרָגָא דָּלִיק בְּיִחוּדָא חַד. וּבְגִין דְּאָרְחֵיהּ דְּהַאי נְהוֹרָא תִּכְלָא לְשֵׁיצָאָה וּלְמֶהֱוֵי אָכִיל כָּל מָה דְּאִתְדַּבַּק בֵּיהּ תְּחוֹתֵיהּ, כַּד רַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח וּשְׁרָגָא דָּלִיק בְּחִבּוּרָא חַד, כְּדֵין כְּתִיב ׳וַתִּפּוֹל אֵשׁ יהו"ה וַתֹּאכַל אֶת הָעוֹלָה׳ וְגוֹ', וּכְדֵין אִתְיְידַע דְּהַהִיא שְׁרָגָא דָּלִיק בְּחִבּוּרָא חַד וְקִשּׁוּרָא חַד, נְהוֹרָא תִּכְלָא אִתְדַּבַּק בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא דְּאִיהוּ חַד, אָכִיל תְּחוֹתֵיהּ תַּרְבִּין וַעֲלָוָון (נ"א וְאִיהוּ וַעֲלָוָון דְּהָא לָא אָכִיל), דְּמַשְׁמַע דְּהָא לָא אָכִיל תְּחוֹתֵיהּ, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ סָלִיק (נ"א דָּלִיק). וְכֹלָּא אִתְקַשַּׁר וְאִתְחַבַּר בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא, וּכְדֵין שְׁלָמָא דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ, וְכוֹלָּא אִתְקַשַּׁר בְּיִחוּדָא חַד.

תרגום

וְזֶהוּ סוֹד הַקָּרְבָּן, שֶׁהֶעָשָׁן שֶׁעוֹלֶה מְעוֹרֵר אוֹתוֹ לָאוֹר הַתְּכֵלֶת הַזֶּה לְהִדָּלֵק. וּכְשֶׁנִּדְלָק, מִתְחַבֵּר בָּאוֹר הַלָּבָן, וְהַנֵּר דּוֹלֵק בְּיִחוּד אֶחָד. וּמִשּׁוּם שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אוֹר הַתְּכֵלֶת הַזֶּה לְכַלּוֹת וְלֶאֱכוֹל כָּל מַה שֶּׁנִּדְבָּק בּוֹ תַּחְתָּיו. כְּשֶׁרָצוֹן נִמְצָא וְנֵר דּוֹלֵק בְּחִבּוּר אֶחָד, אָז כָּתוּב (מלכים א יח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יהו"ה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְגוֹ'. וְאָז נוֹדָע שֶׁאוֹתוֹ נֵר דּוֹלֵק בְּחִבּוּר אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד. אוֹר תְּכֵלֶת נִדְבָּק בְּאוֹר לָבָן וְהוּא אֶחָד. אוֹכֵל תַּחְתָּיו חֲלָבִים וְעוֹלוֹת שֶׁמַשְׁמַע שֶׁהֲרֵי לֹא אוֹכֵל תַּחְתָּיו, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהוּא עוֹלֶה וְהַכֹּל נִקְשָׁר וּמִתְחַבֵּר בָּאוֹר הַלָּבָן, וְאָז הוּא שְׁלוֹם הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּן, וְהַכֹּל נִקְשָׁר בְּיִחוּד אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ודא הוא רזא דקרבנא, דתננא דסליק אתער ליה להאי נהורא תכלא לאדלקא, וכד אתדלק אתחבר ‹נא:›בנהורא חוורא ושרגא דליק ביחודא חד. ובגין דארחיה דהאי נהורא תכלא לשיצאה ולמהוי אכיל כל מה דאתדבק ביה תחותיה, כד רעוא אשתכח ושרגא דליק בחבורא חד, כדין כתיב ׳ותפול אש יהו"ה ותאכל את העולה׳ וגו', וכדין אתיידע דההיא שרגא דליק בחבורא חד וקשורא חד, נהורא תכלא אתדבק בנהורא חוורא דאיהו חד, אכיל תחותיה תרבין ועלוון (נ"א ואיהו ועלוון דהא לא אכיל), דמשמע דהא לא אכיל תחותיה, אלא בזמנא דאיהו סליק (נ"א דליק). וכלא אתקשר ואתחבר בנהורא חוורא, וכדין שלמא דעלמין כלהו, וכולא אתקשר ביחודא חד.

התרגום: וזהו סוד הקרבן, שהעשן שעולה מעורר אותו לאור התכלת הזה להדלק. וכשנדלק, מתחבר באור הלבן, והנר דולק ביחוד אחד. ומשום שדרכו של אור התכלת הזה לכלות ולאכול כל מה שנדבק בו תחתיו. כשרצון נמצא ונר דולק בחבור אחד, אז כתוב (מלכים א יח) ותפל אש יהו"ה ותאכל את העלה וגו'. ואז נודע שאותו נר דולק בחבור אחד וקשר אחד. אור תכלת נדבק באור לבן והוא אחד. אוכל תחתיו חלבים ועולות שמשמע שהרי לא אוכל תחתיו, אלא בזמן שהוא עולה והכל נקשר ומתחבר באור הלבן, ואז הוא שלום העולמות כלן, והכל נקשר ביחוד אחד.

מן המפרשים

אור החמה: דהא לא אכיל וגו' שהיה [הסברא] להפך שכאשר הוא מכלה הוא מצוי הדין והכליון. לכך פי' בהכרח גמור שאינו אלא מצד ה יחוד וכליון זה קשר העולמות:

יהל אור: הכא השתחואה כו'. שכאן הירכים וצריך לאתדבקא בארעא שמשם כל ההתעוררות כנ"ל, וכן ההיכלין הן בסוד ארעין לרקיעין עלאין כמ"ש לעיל ובהיכל הב' כריעה לאתדבקא ברכין שהן שם בארץ וכאן השתחואה שהוא פישוט ידים ורגלים כמ"ש בגמרא. וכאן הוא רק…

הסולם: ודא הוא רזא דקרבנא, דתננא דסליק אתער ליה להאי נהורא תכלא לאדלקא: וזה הוא סוד הקרבן. העשן העולה מהמערכה, מעורר את אור התכלת להדלק, וכד אתדלק אתחבר בנהורא חוורא, ושרגא דליק ביחודא חד, וכשנדלק, נתחבר באור הלבן, והנר דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר