שני אורות בשלהבת - אור לבן שאינו משתנה, ותחתיו תכלת או שחור, כסא לו
בראשית · כי ה' אלהיך אש אוכלה · מאמר 53 · פיסקה 4 · דף נא ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזִי, בְּשַׁלְהוֹבָא דְּסַלְקָא אִית תְּרֵין נְהוֹרִין, חַד נְהוֹרָא חִוָּורָא דְּנָהִיר, וְחַד נְהוֹרָא דְּאִתְאֲחִיד בָּהּ אוּכָּמָא אוֹ תִּכְלָא. הַהוּא נְהוֹרָא חִוָּורָא אִיהוּ לְעֵילָּא וְסַלְקָא בְּאוֹרַח מִישׁוֹר, וּתְחוֹתֵיהּ הַהוּא נְהוֹרָא תִּכְלָא אוֹ אוּכָּמָא דְּאִיהוּ כָּרְסְיָא לְהַהוּא חִוָּורָא. וְהַהוּא נְהוֹרָא חִוָּורָא שָׁארֵי עִלָּוֵיהּ וְאִתְאֲחִידוּ דָּא בְּדָא לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. וְהַהוּא נְהוֹרָא אוּכָּמָא אוֹ גְּוַון תִּכְלָא דְּאִיהוּ לְתַתָּא הוּא כָּרְסְיָא דִיקָר לְהַהוּא חִוָּורָא, וְעַל דָּא רָזָא דִּתְכֶלְתָּא, וְהַאי כָּרְסְיָא תִּכְלָא אוּכָּמָא אִתְאֲחַד בְּמִלָּה אַחֲרָא לְאִתְדַּלְקָא דְּהוּא מִתַּתָּא, וְהַהוּא אַתְעַר לֵיהּ לְאִתְאַחֲדָא בִּנְהוֹרָא חִוָּורָא. וְדָא תִּכְלָא אוּכָּמָא לְזִמְנִין אִתְהֲדַר סוּמָּקָא, וְהַהוּא נְהוֹרָא חִוָּורָא דַּעֲלֵיהּ לָא אִשְׁתַּנִּי לְעָלְמִין, דְּהָא חִוָּורָא הוּא תָּדִיר, אֲבָל הַאי תִּכְלָא אִשְׁתַּנִּי לְגַוְונִין אִלֵּין, לְזִמְנִין תִּכְלָא אוֹ אוּכָּמָא וּלְזִמְנִין סוּמְקָא.
תרגום
בֹּא ורְאֵה, בַּשַּׁלְהֶבֶת שֶׁעוֹלָה יֵשׁ שְׁנֵי אוֹרוֹת. אֶחָד אוֹר לָבָן שֶׁמֵּאִיר, וְאֶחָד אוֹר שֶׁנֶּאֱחָז בָּהּ שָׁחֹר אוֹ תְכֵלֶת. אוֹתוֹ אוֹר לָבָן הוּא לְמַעְלָה וְעוֹלֶה בְּדֶרֶךְ יָשָׁרה, וְתַחְתָּיו אוֹתוֹ אוֹר תְּכֵלֶת אוֹ שָׁחֹר שֶׁהוּא כִּסֵּא לְאוֹתוֹ לָבָן. וְאוֹתוֹ אוֹר לָבָן שׁוֹרֶה עָלָיו, וְנֶאֱחָזִים זֶה בָּזֶה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד. וְאוֹתוֹ אוֹר שָׁחֹר אוֹ גָוֶן תְּכֵלֶת שֶׁהוּא לְמַטָּה הוּא כִּסֵּא כָבוֹד לְאוֹתוֹ לָבָן, וְעַל זֶה סוֹד הַתְּכֵלֶת. וְזֶה הכִסֵּא הַתְּכֵלֶת השָׁחֹר נֶאֱחָז בְּדָבָר אַחֵר לְהִדָּלֵק, שֶׁהוּא מִלְּמַטָּה, וְהוּא מְעוֹרֵר אוֹתוֹ לְהֵאָחֵז בָּאוֹר הַלָּבָן. וְהַתְּכֵלֶת הַשָּׁחֹר הַזֶּה לִפְעָמִים חוֹזֵר לִהְיוֹת אָדוֹם. וְאוֹתוֹ אוֹר לָבָן שֶׁעָלָיו לֹא מִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי הוּא תָּמִיד לָבָן, אֲבָל תְּכֵלֶת זוֹ מִשְׁתַּנָּה לַגְּוָנִים הַלָּלוּ. לִפְעָמִים תְּכֵלֶת אוֹ שָׁחֹר, וְלִפְעָמִים אָדם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, בשלהובא דסלקא אית תרין נהורין, חד נהורא חוורא דנהיר, וחד נהורא דאתאחיד בה אוכמא או תכלא. ההוא נהורא חוורא איהו לעילא וסלקא באורח מישור, ותחותיה ההוא נהורא תכלא או אוכמא דאיהו כרסיא לההוא חוורא. וההוא נהורא חוורא שארי עלויה ואתאחידו דא בדא למהוי כלא חד. וההוא נהורא אוכמא או גוון תכלא דאיהו לתתא הוא כרסיא דיקר לההוא חוורא, ועל דא רזא דתכלתא, והאי כרסיא תכלא אוכמא אתאחד במלה אחרא לאתדלקא דהוא מתתא, וההוא אתער ליה לאתאחדא בנהורא חוורא. ודא תכלא אוכמא לזמנין אתהדר סומקא, וההוא נהורא חוורא דעליה לא אשתני לעלמין, דהא חוורא הוא תדיר, אבל האי תכלא אשתני לגוונין אלין, לזמנין תכלא או אוכמא ולזמנין סומקא.
התרגום: בא וראה, בשלהבת שעולה יש שני אורות. אחד אור לבן שמאיר, ואחד אור שנאחז בה שחר או תכלת. אותו אור לבן הוא למעלה ועולה בדרך ישרה, ותחתיו אותו אור תכלת או שחר שהוא כסא לאותו לבן. ואותו אור לבן שורה עליו, ונאחזים זה בזה להיות הכל אחד. ואותו אור שחר או גון תכלת שהוא למטה הוא כסא כבוד לאותו לבן, ועל זה סוד התכלת. וזה הכסא התכלת השחר נאחז בדבר אחר להדלק, שהוא מלמטה, והוא מעורר אותו להאחז באור הלבן. והתכלת השחר הזה לפעמים חוזר להיות אדום. ואותו אור לבן שעליו לא משתנה לעולמים, שהרי הוא תמיד לבן, אבל תכלת זו משתנה לגונים הללו. לפעמים תכלת או שחר, ולפעמים אדם.
מן המפרשים
אור החמה: דאיהו כורסייא לההוא חוורא עם היות זה דין אוכמא תכלא. וזה רחמים חוורא עכ"ז איהי כורסייא לההוא חוורא . דהיינו שיש בה בחינת הלובן להתייחס הכסא אל הרוכב והיינו קשוטין דשכינתא כנודע: גליון ת"ח בשלהובא דסלק' אית תרין נהורין וגו'…
מקדש מלך: וההוא נהורא אוכמ' או גוון תכלא גרסינן לזמנין תכלא או אוכמא ולזמנין סומקא פי' כשהמ' הלאה דינים היא אוכמא שהאוכם גרוע מן האדום כמר"זל שחור אדום הוא אלא שלקה והסומק הוא דין יותר מהתכלת. כדין כולא אתחבר כחדא איהי אתדבקת בנהורא…
יהל אור: ת"ח בשלהובא דסלקא כו'. כל המאמר הובא לעיל בביאור הגר"א בהיכל ג' דבראשית (מ"ג ב') ד"ה ות"ח אלמלא כל אינון גוונין כו'. עי"ש ועיין בפי' על ספר יצירה (פרק א') במ"ש על כשלהבת קשורה בגחלת. (ש"ל) :