׳את השמים׳ שכינה עליונה - ׳ואת הארץ׳ שכינה תחתונה, בהתחברות זו"נ כאחד
בראשית · שב לימיני · מאמר 52 · פיסקה 6 · דף נ ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזִי, ׳אֵת הַשָּׁמַיִם׳, דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, ׳וְאֵת הָאָרֶץ׳, דָּא שְׁכִינְתָּא דִּלְתַתָּא בְּאִתְחַבְּרוּתָא דִּדְכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא, וְהָא אִתְּמַר כְּמָה דְּאִתְּעָרוּ בֵּיהּ חַבְרַיָּיא עַד כְּעַן.
תרגום
בֹּא ורְאֵה, אֵת הַשָּׁמַיִם - זוֹ שְׁכִינָה עִלָּאָה. וְאֵת הָאָרֶץ - זוֹ שְׁכִינָה תַּתָּאָה בְּהִתְחַבְּרוּת שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד, וַהֲרֵי נֶאֱמַר כְּמוֹ שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בוֹ הַחֲבֵרִים עַד עַכְשָׁו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, ׳את השמים׳, דא שכינתא עלאה, ׳ואת הארץ׳, דא שכינתא דלתתא באתחברותא דדכר ונוקבא כחדא, והא אתמר כמה דאתערו ביה חברייא עד כען.
התרגום: בא וראה, את השמים - זו שכינה עלאה. ואת הארץ - זו שכינה תתאה בהתחברות של זכר ונוקבא כאחד, והרי נאמר כמו שהתעוררו בו החברים עד עכשו.
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח את השמים וגו' הכונה להוכיח מה שאמר כי ביובל תהיה מ' מיוחדת כראוי דהיינו את השמים *ע' באור החמה ויקהל רי"ג א' : ואת הארץ ייחודא דשמטה בת"ת כדמפרש ואזיל:
שעת רצון: ת"ח את השמים דא שכינתא עילאה ואת הארץ דא שכינתא דלתתא באתחברותא דדכר ונוקבא כחדא. פירוש, הנה כתב רבינו ז"ל (ע"ח) בשער תקון הנוקבא פ"ה, שמוחין דאימא המלובשים תוך נה"י דאימא מתלבשים תוך נה"י דז"א, ואח"כ מתלבשים במלכות נוקבא…
הסולם: תא חזי, את השמים דא שכינתא עלאה, ואת הארץ דא שכינתא דלתתא באתחברותא דדו"נ כחדא: בוא וראה, הכתוב את השמים, יורה על שכינה עלאה, דהיינו הנוקבא שמחזה ולמעלה, ואת הארץ, דא שכינתא תתאה, דהיינו הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, בתתחברות דכר…