ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 46: היכלות המלך העליון › פיסקה 59 (מה ע"א)

הרוח הכלולה מכולם עולה להתחבר בשמים - ׳ישקני מנשיקות פיהו׳, ברצון תפלת הזכאי

בראשית · היכלות המלך העליון · מאמר 46 · פיסקה 59 · דף מה ע"א

לשון הזוהר

וּכְדֵין הַאי רוּחָא דְּכָלִיל מִכֻּלְּהוּ, סַלְקָא לְאִתְעַטְּרָא (נ"א לְאִתְּעָרָא) בְּרוּחָא דִּלְעֵילָּא הַהוּא דְּאִקְּרִי ׳שָׁמַיִם׳, וְזָמִין לֵיהּ לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְקַשְּׁרוּ כֻּלְּהוּ דִלְתַתָּא בַּהֲדֵיהּ אָמַר ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳, וּכְדֵין אִיהוּ חֶדְוָה לְאִתְקַשְּׁרָא רוּחָא בְּרוּחָא וּלְאִשְׁתַּלְמָא דָא בְּדָא, כְּדֵין אִיהוּ שְׁלִימוּ בְּחִבּוּרָא חֲדָא. כֵּיוָן דְּהַאי רוּחָא אִתְחַבַּר בַּהֲדֵיהּ, וְאִשְׁתְּלִים דָּא בְּדָא וְאִתְנְהִירוּ דָּא בְּדָא בְּכָל שְׁלִימוּ כִּדְקָא חֲזֵי, בְּהַאי רְעוּתָא דְּצַלִּי בַּר נָשׁ זַכָּאָה דְּסָלִיק כּוֹלָּא כִּדְקָא חֲזֵי, ‹מה.›עַד הַהוּא אֲתַר לְחַבְּרָא רְחִימוּ דָא בְּדָא, כְּדֵין שָׁמַיִם אִתְחַבַּר בְּרוּחָא דָּא בִּרְחִימוּ בִּשְׁלִימוּ בְּאַנְהָרוּתָא מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, כְּדֵין כָּל אִינּוּן הֵיכָלִין וְכָל אִינּוּן רוּחִין דְּאִתְכְּלִילוּ בְּהַאי, כָּל חַד וְחַד מֵאִינּוּן רוּחִין וְהֵיכָלִין דְּאִנּוּן בִּכְלָלָא דְשָׁמַיִם, כָּל חַד וְחַד נָטִיל הַהוּא הֵיכָלָא וְהַהוּא רוּחָא דְּאִתְחֲזִי לֵיהּ, לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ וּלְאִשְׁתַּלְמָא בַּהֲדֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת. (בְּגִין דְּהַאי רוּחָא שְׁתִיתָאָה דְּאִקְּרֵי שְׁמַיָּא דְּאִיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא נָטִיל הֵיכָלָא דָּא רוּחָא דָּא דְּאִקְּרֵי רָצוֹן, סָלִיק לוֹן לְגַבַּיְיהוּ בְּהַהוּא יִחוּדָא. וְהָכִי אִתְחַבְּרָן רָצוֹן לְאִתְנַשְּׁקָא) בְּגִין דְּהַהוּא רוּחָא שְׁתִיתָאָה דְּאִקְּרִי רָצוֹן סָלִיק לוֹן לְגַבַּיְיהוּ בְּהַהוּא יִחוּדָא, וְהָכִי אִתְחַבְּרָן, שָׁמַיִם דְּאִיהִי רוּחָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, נָטִיל הֵיכָלָא דָּא רוּחָא דָּא דְּאִקְּרִי רָצוֹן, לְאִתְנַשְּׁקָא דָּא בְּדָא, לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, לְאִשְׁתַּלְמָא דָּא בְּדָא, וְרָזָא דָא ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ וְגו'.

תרגום

וְאָז רוּחַ זֶה שֶׁכָּלוּל מִכֻּלָּם עוֹלֶה לְהִתְעַטֵּר (נ"א: להתעורר) בָּרוּחַ שֶׁל מַעְלָה, אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, וּמַזְמִין אוֹתוֹ לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּקְשְׁרוּ כֻלָּם שֶׁלְּמַטָּה יַחַד עִמּוֹ, אָמַר (שם א) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. וְאָז הוּא חֶדְוָה לְהִתְקַשֵּׁר רוּחַ בְּרוּחַ וּלְהִשְׁתַּלֵּם זֶה בָּזֶה, וְאָז הוּא שְּׁלֵמוּת בְּחִבּוּר אֶחָד. כֵּיוָן שֶׁזה הרוּחַ מִתְחַבֵּר עִמּוֹ וְנִשְׁלְמוּ זֶה בָּזֶה וּמְאִירִים זֶה בָּזֶה בְּכָל הַשְּׁלֵמוּת כָּרָאוּי, בְּרָצוֹן זֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֶּן אָדָם זַכַּאי שֶׁמַּעֲלֶה הַכֹּל כָּרָאוּי עַד אוֹתוֹ מָקוֹם לְחַבֵּר אַהֲבָה זֶה בָּזֶה, אָז שָׁמַיִם הִתְחַבֵּר בְּרוּחַ זֶה בְּאַהֲבָה בִּשְׁלֵמוּת בְּהֶאָרָה מִתְדַּבְּקִים זֶה בָּזֶה, וְאָז כָּל אוֹתָם הֵיכָלוֹת וְכָל אוֹתָם רוּחוֹת שֶׁנִּכְלְלוּ בָזֶה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאוֹתָם רוּחוֹת וְהֵיכָלוֹת שֶׁהֵם בִּכְלָל השָׁמַיִם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל אוֹתוֹ הֵיכָל וְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁרָאוּי לוֹ לְהִתְחַבֵּר עִמּוֹ וּלְהִשְׁתַּלֵּם עִמּוֹ כָּרָאוּי. (מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ הַשִּׁשִּׁי הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם שֶׁהוּא רוּחַ קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, נוֹטֵל הֵיכָל זֶה, זֶה הָרוּחַ שֶׁנִּקְרָא רָצוֹ"ן מַעֲלֶה אוֹתָם אֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ יִחוּד, וְכָךְ מִתְחַבְּרִים רָצוֹן לְהִתְנַשֵּׁק) מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ רוּחַ שִׁשִּׁי שֶׁנִּקְרָא רָצוֹן מַעֲלֶה אוֹתָם אֲלֵיהֶם בְּאוֹתוֹ יִחוּד, וְכָךְ מִתְחַבְּרִים שָׁמַיִם שֶׁהוּא רוּחַ קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, נוֹטֵל הֵיכָל זֶה רוּחַ זֶה שֶׁנִּקְרָא רָצוֹן לְהִתְנַשֵּׁק זֶה בָּזֶה, לְהִתְחַבֵּר זֶה בָּזֶה, לְהִשְׁתַּלֵּם זֶה בָּזֶה. וְזֶה סוֹד (בראשית כט) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וְגוֹ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכדין האי רוחא דכליל מכלהו, סלקא לאתעטרא (נ"א לאתערא) ברוחא דלעילא ההוא דאקרי ׳שמים׳, וזמין ליה לאתחברא בהדיה, כיון דאתקשרו כלהו דלתתא בהדיה אמר ׳ישקני מנשיקות פיהו׳, וכדין איהו חדוה לאתקשרא רוחא ברוחא ולאשתלמא דא בדא, כדין איהו שלימו בחבורא חדא. כיון דהאי רוחא אתחבר בהדיה, ואשתלים דא בדא ואתנהירו דא בדא בכל שלימו כדקא חזי, בהאי רעותא דצלי בר נש זכאה דסליק כולא כדקא חזי, ‹מה.›עד ההוא אתר לחברא רחימו דא בדא, כדין שמים אתחבר ברוחא דא ברחימו בשלימו באנהרותא מתדבקן דא בדא, כדין כל אינון היכלין וכל אינון רוחין דאתכלילו בהאי, כל חד וחד מאינון רוחין והיכלין דאנון בכללא דשמים, כל חד וחד נטיל ההוא היכלא וההוא רוחא דאתחזי ליה, לאתחברא בהדיה ולאשתלמא בהדיה כדקא יאות. (בגין דהאי רוחא שתיתאה דאקרי שמיא דאיהו רוחא קדישא לעילא נטיל היכלא דא רוחא דא דאקרי רצון, סליק לון לגבייהו בההוא יחודא. והכי אתחברן רצון לאתנשקא) בגין דההוא רוחא שתיתאה דאקרי רצון סליק לון לגבייהו בההוא יחודא, והכי אתחברן, שמים דאיהי רוחא קדישא לעילא, נטיל היכלא דא רוחא דא דאקרי רצון, לאתנשקא דא בדא, לאתחברא דא בדא, לאשתלמא דא בדא, ורזא דא ׳וישק יעקב לרחל׳ וגו'.

התרגום: ואז רוח זה שכלול מכלם עולה להתעטר (נ"א: להתעורר) ברוח של מעלה, אותו שנקרא שמים, ומזמין אותו להתחבר עמו. כיון שנקשרו כלם שלמטה יחד עמו, אמר (שם א) ישקני מנשיקות פיהו. ואז הוא חדוה להתקשר רוח ברוח ולהשתלם זה בזה, ואז הוא שלמות בחבור אחד. כיון שזה הרוח מתחבר עמו ונשלמו זה בזה ומאירים זה בזה בכל השלמות כראוי, ברצון זה שמתפלל בן אדם זכאי שמעלה הכל כראוי עד אותו מקום לחבר אהבה זה בזה, אז שמים התחבר ברוח זה באהבה בשלמות בהארה מתדבקים זה בזה, ואז כל אותם היכלות וכל אותם רוחות שנכללו בזה, כל אחד ואחד מאותם רוחות והיכלות שהם בכלל השמים, כל אחד ואחד נוטל אותו היכל ואותו רוח שראוי לו להתחבר עמו ולהשתלם עמו כראוי. (משום שהרוח הששי הזה שנקרא שמים שהוא רוח קדוש למעלה, נוטל היכל זה, זה הרוח שנקרא רצו"ן מעלה אותם אליהם באותו יחוד, וכך מתחברים רצון להתנשק) משום שאותו רוח ששי שנקרא רצון מעלה אותם אליהם באותו יחוד, וכך מתחברים שמים שהוא רוח קדוש למעלה, נוטל היכל זה רוח זה שנקרא רצון להתנשק זה בזה, להתחבר זה בזה, להשתלם זה בזה. וזה סוד (בראשית כט) וישק יעקב לרחל וגו'.

מן המפרשים

אור יקר: כל חד וחד פירוש לא ייחוד ולא שמוש התפארת כלול שש קצוות כעניין הייחוד הנמצא עתה שהם כל שש קצוות יחד אלא.

אור החמה: אלין. הארבע' בעצמן אחידן דא בדא. יש להם בחינה בנקודה אמצעית ומתחלקות. לד' סטרין דעלמא. בענין שיש נקודה המייחדת הכל. ומתפשטות להיותם נחלקות לד' בחינות ההנהגה. חסד דין רחמים והכולל: והנה יש להיכל ז' [צ"ל זה] ג' בחינות. מצד עצמו…

מקדש מלך: כל חד וחד נטיל ההוא היכלא וההוא רוחא וכו' : פירוש חסד דאצילות כולל עמו חסד דבריאה וכן גבורה דאצילות כוללת עמה גבורה דבריאה וכעז"הד:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר