שתי רוחות נראות כאחת בחביבות - ׳שני שדיך כשני עפרים׳, והוא היכל האהבה
בראשית · היכלות המלך העליון · מאמר 46 · פיסקה 52 · דף מד ע"ב
לשון הזוהר
רוּחָא דָא אִתְכְּלִיל בְּרוּחָא אַחֲרָא כִּדְקָאֲמָרָן, וְאִתְחֲזוּן תְּרֵין כַּחֲדָא, וְלָא כְּאָחֳרָנִין קַדְמָאִין דְּכַד אִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא לָא אִתְחֲזִי בַּר חַד, וְהָכָא אִתְחֲזוּן תְּרֵין, וְקַיְימִין בַּחֲבִיבוּתָא, כְּלִילָן מִכֻּלְּהוּ תַּתָּאֵי, וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן תְּרֵין אִינּוּן חַד. כַּד אִתְפַּשַּׁט (נ"א בַּר דְּאִתְפַּשְּׁטוּ) רוּחָא בְּרוּחָא וְאִתְחֲזוּן בַּחֲבִיבוּתָא כְּלִילָן מִכֻּלְּהוּ תַּתָּאֵי, דָּא הוּא רָזָא דִּכְתִיב ׳שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳, וְכַד תְּרֵין רוּחִין מִתְפַּשְּׁטָן דָּא בְּדָא בַּחֲבִיבוּתָא, כְּדֵין אִתְהַדַּר הַאי הֵיכָלָא וְאִקְּרִי הֵיכַל אַהֲבָה הֵיכָלָא דִרְחִימוּתָא. הֵיכָלָא דָא קָאִים תָּדִיר בְּקִיּוּמֵיהּ, אִתְגְּנִיז בְּרָזָא דְרָזִין לְמַאן דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ, וְהָכָא כְּתִיב ׳אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ׳.
תרגום
רוּחַ זֶה נִכְלָל בְּרוּחַ אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְנִרְאִים שְׁנַיִם כְּאֶחָד, וְלֹא כָּאֲחֵרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכְּשֶׁנִּכְלָלִים זֶה בָּזֶה לֹא נִרְאִים פְּרָט לְאֶחָד. וְכָאן נִרְאִים שְׁנַיִם, וְעוֹמְדִים בַּחֲבִיבוּת כְּלוּלִים מִכָּל הַתַּחְתּוֹנִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם שְׁנַיִם, הֵם אֶחָד. כְּשֶׁמִּתְפַּשֵּׁט (נ"א: פרט לכשהתפשטו) רוּחַ בְּרוּחַ וְנִרְאִים בַּחֲבִיבוּת כְּלוּלִים מִכָּל הַתַּחְתּוֹנִים, וְזֶהוּ סוֹד שֶׁכָּתוּב (שיר ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. וּכְשֶׁשְּׁנֵי רוּחוֹת מִתְפַּשְּׁטִים זֶה בָּזֶה בַּחֲבִיבוּת, אָז חוֹזֵר הֵיכָל זֶה וְנִקְרָא הֵיכַל אַהֲבָה, הֵיכַל שֶׁל אַהֲבָה. הֵיכָל זֶה עוֹמֵד תָּמִיד בְּקִיּוּמוֹ, נִגְנַז בְּסוֹד הַסּוֹדוֹת לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ. וְכָאן כָּתוּב (שם ז) אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא כדקאמרן, ואתחזון תרין כחדא, ולא כאחרנין קדמאין דכד אתכליל דא בדא לא אתחזי בר חד, והכא אתחזון תרין, וקיימין בחביבותא, כלילן מכלהו תתאי, ואף על גב דאינון תרין אינון חד. כד אתפשט (נ"א בר דאתפשטו) רוחא ברוחא ואתחזון בחביבותא כלילן מכלהו תתאי, דא הוא רזא דכתיב ׳שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים׳, וכד תרין רוחין מתפשטן דא בדא בחביבותא, כדין אתהדר האי היכלא ואקרי היכל אהבה היכלא דרחימותא. היכלא דא קאים תדיר בקיומיה, אתגניז ברזא דרזין למאן דאצטריך לאתדבקא ביה, והכא כתיב ׳אתן את דודי לך׳.
התרגום: רוח זה נכלל ברוח אחר, כמו שאמרנו, ונראים שנים כאחד, ולא כאחרים הראשונים שכשנכללים זה בזה לא נראים פרט לאחד. וכאן נראים שנים, ועומדים בחביבות כלולים מכל התחתונים. ואף על גב שהם שנים, הם אחד. כשמתפשט (נ"א: פרט לכשהתפשטו) רוח ברוח ונראים בחביבות כלולים מכל התחתונים, וזהו סוד שכתוב (שיר ד) שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרעים בשושנים. וכששני רוחות מתפשטים זה בזה בחביבות, אז חוזר היכל זה ונקרא היכל אהבה, היכל של אהבה. היכל זה עומד תמיד בקיומו, נגנז בסוד הסודות למי שצריך להתדבק בו. וכאן כתוב (שם ז) אתן את דדי לך.
מן המפרשים
אור החמה: כד אתפשט רוחא ברוחא, כדמות זכר ונקבה. רוח ברוח. העליון מתפשט בתחתון. ותחתון מתפשט בעליון. ואתחזון בחביבותא כענין אחדות וקשר ב' שמות יאהדונה"י שיתפשט שם יהו"ד למטה בתוך שם אדנ"י. ויתפשט שם אדנ"י למעלה אל שם יהו"ד: ויתחברו ויראו…
הסולם: וזה אמרו, ושאטא ואזלא אבתרייהו דאינון תרין ניצוצין, שבהיות הניצוץ מתוקן באופן דלא אתדעך לעלמין, ע"כ הוא המשפיע והמתקן את ב' הניצוצין, אלא באופן שהם מתהפכי תדיר, וז"ש והשתא אינון גוברין, דהיינו בעת שהניצוץ משפיע להם הארת הבינה,…