להט החרב מצד שמאל - ניצוצות מתהפכים, פעמים זכרים ופעמים נקבות
בראשית · היכלות המלך העליון · מאמר 46 · פיסקה 51 · דף מד ע"ב
לשון הזוהר
הַאי לַהַט הַחֶרֶב דְּאִלֵּין אִינּוּן נְהוֹרִין דְּלִסְטַר שְׂמָאלָא, אַפִּיקוּ חַד חֵיוְתָא אַחֲרָא, דְּקַיְימָא עַל אַרְבַּע דְּלָא קַיְימי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, תְּרֵי מִיַּמִּינָא וּתְרֵי מִשְּׂמָאלָא. כַּד רוּחָא דְחֵיוְתָא הַאי עָאל בְּאִלֵּין, נָצִיץ מִנַּיְיהוּ תְּרֵי נִיצוֹצִין מְלַהֲטָן, וְנָפְקי מֵהַאי הֵיכָלָא לְבַר וּמִתְהַפְּכי תָּדִיר. אִלֵּין נִיצוֹצִין מְלַהֲטָן, לְזִמְנִין נוּקְבֵי, לְזִמְנִין גּוּבְרֵי, לְזִמְנִין רוּחִין, לְזִמְנִין עִירִין קַדִּישִׁין. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּכַד אִתְכְּלִיל הַאי חֵיוְותָא בְּחֵיוְותָא קַדְמָאָה, מִגּוֹ תַּקִּיפוּ דְּאִתְכְּלִילָן דָּא בְּדָא נַפְקָא חַד נִצוֹצָא מְלַהֲטָא תָּדִיר דְּלָא אִתְדְּעַךְ לְעָלְמִין, וְשָׁאטָא וְאָזְלָא אַבַּתְרַיְיהוּ דְּאִינּוּן תְּרֵין נִיצוֹצִין. וְהַשְׁתָּא אִינּוּן גּוּבְרִין וְעָבְדִין שְׁלִיחוּתָא בְּעָלְמָא, וְעַד לָא מְסַיְּימי מִתְדַּעֲכי, וְהַהוּא נִיצוֹצָא בָּטַשׁ בְּהוּ ‹מד:›וְנָהִיר לוֹן וְאִתְחַדְּשׁוּן כְּמִלְּקַדְמִין, וְאִינּוּן נוּקְבֵי, וְאָזְלֵי וְשָׁטָאן, וְעַד לָא מְסַיְּימִי מִתְדַּעֲכִי, וְהַאי נִיצוֹצָא בָּטַשׁ בְּהוּ וְנָהִיר לוֹן וְאִתְהַדְּרָן כְּמִלְּקַדְמִין, בְּגִין דְּהַהוּא נִיצוֹצָא כָּלִיל מִכֹּלָּא, כָּלִיל מֵאַרְבַּע גַּוְונִין, וּבְגִין דָּא אִינּוּן מִתְהַפְּכִין לְכָל הַנֵּי גַוְונֵי.
תרגום
לַהַט הַחֶרֶב הַזֶּה שֶׁאֵלּוּ הֵם אוֹתָם אוֹרוֹת שֶׁלְּצַד שְׂמֹאל, הוֹצִיאוּ חַיָּה אַחַת אַחֶרֶת שֶׁעוֹמֶדֶת עַל אַרְבַּע שֶׁלֹּא עוֹמְדִים בְּקִיּוּמָם, שְׁנַיִם מִיָּמִין וּשְׁנַיִם מִשְּׂמֹאל. כְּשֶׁרוּחַ הַחַיָּה הַזּוֹ נִכְנֶסֶת בְּאֵלּו, נוֹצְצִים מֵהֶם שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת לוֹהֲטִים, וְיוֹצְאִים מֵהַהֵיכָל הַזֶּה לַחוּץ וּמִתְהַפְּכִים תָּמִיד. הַנִּיצוֹצוֹת הַלָּלוּ לוֹהֲטִים. לְעִתִּים נְקֵבוֹת לְעִתִּים זְכָרִים, לְעִתִּים רוּחוֹת וּלְעִתִּים מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנִּכְלֶלֶת הַחַיָּה הַזּוֹ בַּחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה, מִתּוֹךְ הַתּוֹקֶף שֶׁנִּכְלָלִים זֶה בָּזֶה יוֹצֵא נִיצוֹץ אֶחָד לוֹהֵט תָּמִיד שֶׁלֹּא דוֹעֵךְ לְעוֹלָמִים, וְשָׁט וְהוֹלֵךְ אַחֲרֵי אוֹתָם שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת. וְעַכְשָׁו הֵם זְכָרִים וְעוֹשִׂים שְׁלִיחוּת בָּעוֹלָם. וְעַד שֶׁלֹּא מְסַיְּמִים, דּוֹעֲכִים, וְהַנִּיצוֹץ הַזֶּה מַכֶּה בָהֶם וּמֵאִיר לָהֶם, וּמִתְחַדְּשִׁים כְּמִלְּפָנִים, וְהֵם נְקֵבוֹת, וְהוֹלְכוֹת וּמְשׁוֹטְטוֹת. וְטֶרֶם שֶׁמְּסַיְּמוֹת הֵן דּוֹעֲכוֹת. וְהנִיצוֹץ הזֶה מַכֶּה בָהֶם וּמֵאִיר לָהֶם וְחוֹזְרִים כְּמִלְּפָנִים, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ נִיצוֹץ כָּלוּל מֵהַכֹּל, כָּלוּל מֵאַרְבָּעָה גְוָנִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם מִתְהַפְּכִים לְכָל הַגְּוָנִים הַלָּלוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: האי להט החרב דאלין אינון נהורין דלסטר שמאלא, אפיקו חד חיותא אחרא, דקיימא על ארבע דלא קיימי בקיומייהו, תרי מימינא ותרי משמאלא. כד רוחא דחיותא האי עאל באלין, נציץ מנייהו תרי ניצוצין מלהטן, ונפקי מהאי היכלא לבר ומתהפכי תדיר. אלין ניצוצין מלהטן, לזמנין נוקבי, לזמנין גוברי, לזמנין רוחין, לזמנין עירין קדישין. מאי טעמא, בגין דכד אתכליל האי חיוותא בחיוותא קדמאה, מגו תקיפו דאתכלילן דא בדא נפקא חד נצוצא מלהטא תדיר דלא אתדעך לעלמין, ושאטא ואזלא אבתרייהו דאינון תרין ניצוצין. והשתא אינון גוברין ועבדין שליחותא בעלמא, ועד לא מסיימי מתדעכי, וההוא ניצוצא בטש בהו ‹מד:›ונהיר לון ואתחדשון כמלקדמין, ואינון נוקבי, ואזלי ושטאן, ועד לא מסיימי מתדעכי, והאי ניצוצא בטש בהו ונהיר לון ואתהדרן כמלקדמין, בגין דההוא ניצוצא כליל מכלא, כליל מארבע גוונין, ובגין דא אינון מתהפכין לכל הני גווני.
התרגום: להט החרב הזה שאלו הם אותם אורות שלצד שמאל, הוציאו חיה אחת אחרת שעומדת על ארבע שלא עומדים בקיומם, שנים מימין ושנים משמאל. כשרוח החיה הזו נכנסת באלו, נוצצים מהם שני ניצוצות לוהטים, ויוצאים מההיכל הזה לחוץ ומתהפכים תמיד. הניצוצות הללו לוהטים. לעתים נקבות לעתים זכרים, לעתים רוחות ולעתים מלאכים קדושים. מה הטעם? משום שכשנכללת החיה הזו בחיה הראשונה, מתוך התוקף שנכללים זה בזה יוצא ניצוץ אחד לוהט תמיד שלא דועך לעולמים, ושט והולך אחרי אותם שני ניצוצות. ועכשו הם זכרים ועושים שליחות בעולם. ועד שלא מסימים, דועכים, והניצוץ הזה מכה בהם ומאיר להם, ומתחדשים כמלפנים, והם נקבות, והולכות ומשוטטות. וטרם שמסימות הן דועכות. והניצוץ הזה מכה בהם ומאיר להם וחוזרים כמלפנים, משום שאותו ניצוץ כלול מהכל, כלול מארבעה גונים, ומשום כך הם מתהפכים לכל הגונים הללו.
מן המפרשים
כתם פז: ומתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין, נגבל ונספר מתחלק. 'ועל דא הכא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות ועיבורין וזמנין וחגין ושבתי':
אור החמה: האי חיוות' דארבע גוונין מרקמן שהיא ראש לד' חיות כנז' והיא נק' זוהר. אחידן אלין באלין לד' סטרין. היינו כללות ד' פנים לחיו' שהם י"ו פנים לכל חיה שהם ס"ד פנים כנז' בפ' אחרי מות [ דף ס' ]:
הסולם: האי להט החרב דאלין אנון נהורין דלסטר שמאלא אפיקו חד חיוותא אחרא: להט החרב הזה, שהוא אורות שבצד שמאל. הוציאו חיה אחת אחרת, דקיימא על ד' דלא קיימי בקיומייהו, תרי מימינא ותרי משמאלא, העומדת על ד' אופנים שאינם עומדים על קיומם,…