כאן ההשתחויה - להתרצות לרבונו
בראשית · היכלות המלך העליון · מאמר 46 · פיסקה 37 · דף מג ע"ב
לשון הזוהר
הָכָא הִשְׁתַּחֲוָאָה לְאִתְרַצָּאָה בְּמָארֵיה. הֵיכָלָא רְבִיעָאָה. הֵיכָלָא דָא אִיהוּ מְשַׁנְּיָא מִכֻּלְּהוּ. אַרְבַּע הֵיכָלִין לְדָא, דָּא לְגוֹ מִן דָּא, וְכֻלְּהוּ חַד הֵיכָלָא. הָכָא אִיהוּ רוּחָא דְּאִקְּרִי זְכוּת, בַּאֲתַר דָּא מִתְהַפֵּךְ זְכוּת דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא, רוּחָא דָא נָטִיל כֹּלָּא. מִנֵּיהּ נָפְקוּ שִׁבְעִין נְהוֹרִין, כֻּלְּהוּ מְנַצְּצָן, וְכֻלְּהוּ בְּעִגּוּלָא, דְּלָא מִתְפַּשְּׁטִי כְּאִלֵּין אָחֳרָנִין, מִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא, וּנְהִירִין דָּא בְּדָא, אֲחִידָן דָּא בְּדָא. כָּל זַכְיָין דְּעָלְמָא קַמֵּי אִלֵּין נְהוֹרִין קַיְימִין. מִכֻּלְּהוּ נָפְקֵי תְּרֵין נְהוֹרִין שְׁקוּלִין כַּחֲדָא דְּקַיְימֵי קַמַּיְיהוּ תְּדִירָא. לָקֳבֵל אִלֵּין אִינּוּן שִׁבְעִין רַבְרְבָן מְמַנָּן לְבַר, דְּסָחֲרִין כָּל אִינּוּן אַרְבַּע הֵיכָלִין. שִׁבְעִין נְהוֹרִין אִלֵּין וּתְרֵי נְהוֹרִין דְּקַיְימִין קַמַּיְיהוּ, כֻּלְּהוּ פְּנִימָאִין גּוֹ לְגוֹ, וְרָזָא דָא דִּכְתִיב ׳בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים׳.
תרגום
כָּאן הִשְׁתַּחֲוָאָה לְהִתְרַצּוֹת לְרִבּוֹנוֹ. הַהֵיכָל הָרְבִיעִי. הֵיכָל זֶה הוּא מְשֻׁנֶּה מִכֻּלָּם. אַרְבָּעָה הֵיכָלוֹת לָזֶה, זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְכֻלָּם הֵיכָל אֶחָד. כָּאן הוּא רוּחַ שֶׁנִּקְרָא זְכוּת. בְּמָקוֹם זֶה מִתְהַפֵּךְ זְכוּת שֶׁל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. רוּחַ זוֹ נוֹטֶלֶת הַכֹּל. מִמֶּנָּה יָצְאוּ שִׁבְעִים אוֹרוֹת, כֻּלָּם מְנַצְנְצִים. וְכֻלָּם בְּעִגּוּל שֶׁלֹּא מִתְפַּשְּׁטִים כְּאִלּוּ הָאֲחֵרִים. מִתְדַּבְּקִים זֶה בָּזֶה וּמְאִירִים זֶה בָּזֶה, אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה. כָּל זְכֻיּוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדוֹת לִפְנֵי הַאוֹרוֹת הַלָּלוּ. מִכֻּלָּם יוֹצְאִים שְׁנֵי אוֹרוֹת שְׁקוּלִים כְּאֶחָד שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם תָּמִיד. כְּנֶגֶד אֵלו אוֹתָם שִׁבְעִים מְמֻנִּים גְּדוֹלִים שֶׁבַּחוּץ שֶׁסּוֹבְבִים אֶת כָּל אַרְבַּעַת הַהֵיכָלוֹת הַלָּלוּ. שִׁבְעִים אוֹרוֹת אֵלּוּ וּשְׁנֵי אוֹרוֹת שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, כֻּלָּם פְּנִימִיִּים לִפְנִים וְלִפְנִים, וְזֶה סוֹד הַכָּתוּב (שיר ז) בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הכא השתחואה לאתרצאה במאריה. היכלא רביעאה. היכלא דא איהו משניא מכלהו. ארבע היכלין לדא, דא לגו מן דא, וכלהו חד היכלא. הכא איהו רוחא דאקרי זכות, באתר דא מתהפך זכות דכל בני עלמא, רוחא דא נטיל כלא. מניה נפקו שבעין נהורין, כלהו מנצצן, וכלהו בעגולא, דלא מתפשטי כאלין אחרנין, מתדבקן דא בדא, ונהירין דא בדא, אחידן דא בדא. כל זכיין דעלמא קמי אלין נהורין קיימין. מכלהו נפקי תרין נהורין שקולין כחדא דקיימי קמייהו תדירא. לקבל אלין אינון שבעין רברבן ממנן לבר, דסחרין כל אינון ארבע היכלין. שבעין נהורין אלין ותרי נהורין דקיימין קמייהו, כלהו פנימאין גו לגו, ורזא דא דכתיב ׳בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים׳.
התרגום: כאן השתחואה להתרצות לרבונו. ההיכל הרביעי. היכל זה הוא משנה מכלם. ארבעה היכלות לזה, זה לפנים מזה, וכלם היכל אחד. כאן הוא רוח שנקרא זכות. במקום זה מתהפך זכות של כל בני העולם. רוח זו נוטלת הכל. ממנה יצאו שבעים אורות, כלם מנצנצים. וכלם בעגול שלא מתפשטים כאלו האחרים. מתדבקים זה בזה ומאירים זה בזה, אחוזים זה בזה. כל זכיות העולם עומדות לפני האורות הללו. מכלם יוצאים שני אורות שקולים כאחד שעומדים לפניהם תמיד. כנגד אלו אותם שבעים ממנים גדולים שבחוץ שסובבים את כל ארבעת ההיכלות הללו. שבעים אורות אלו ושני אורות שעומדים לפניהם, כלם פנימיים לפנים ולפנים, וזה סוד הכתוב (שיר ז) בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים.
מן המפרשים
אור החמה: היכלא רביעאה זהו היכ' הגבורה. ועם היות שהת"ת הוא על נצח והוד עכ"ז הוא עיקר מקומו למעלה מהם [מחו"ג] כגוף שנמשך מעל שתי זרועות. ומושך ויורד. ובהיכלות שאין ביניהם סוד הכרעת הדין והרחמים. מפני שהם יונקים מהפעולות המזוגות מלמעלה.…
יהל אור: הכא איהו רוחא דאקרי זכות כו' בני עלמא. לפי שנגד היכל זה בסט"א היכלא דאיקרי 'חובה' כמ"ש בפרשת פקודי דף רס"ה . היכלא רביעאה היכלא דא איהו דאיקרי חובה כו' (ע"ש עד) ואתקלו כחדא ביומא דר"ה כי גם את זה לעומת זה כו'. וז"ש ביומא דר"ה…
הסולם: היכלא רביעאה: היכלא דא איהו משניא מכלהו, ד' היכלין לדא, דא לגו מן דא וכלהו חד היכלא: היכל הרביעי, היכל זה הוא משונה מכל ההיכלות, כי ארבעה היכלות בו זה לפנים מזה, וכולם היכל אחד, ומבאר לפנינו שאלו ד' היכלות הם ד' בתי דינים,…