׳לא ידון רוחי באדם לעלם׳ - הרוח העליונה נסתלקה מן העץ כשעלו החטאים ועמדו לפתח
בראשית · לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר · מאמר 40 · פיסקה 1 · דף לז ע"ב
לשון הזוהר
וַיֹּאמֶר יהו"ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְגוֹ'. רַבִּי אַחָא אָמַר בְּהַהוּא זִמְנָא הֲוָה הַהוּא נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק, אַפִּיק רוּחָא עִלָּאָה מֵאִילָנָא דְחַיֵּי וְאָרִיק בְּאִילָנָא דְּשַׁרְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא, וְאִתְמַשְׁכָן רוּחִין בְּגַוַּויְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא יוֹמִין סַגִּיאִין, עַד דְּסָלְקוּ בִּישִׁין וְאִתְעַתְּדוּ לַפֶּתַח, כְּדֵין אִסְתַּלַּק רוּחָא עִלָּאָה מֵהַהוּא אִילָנָא בְּשַׁעְתָּא דְּפָרַח נִשְׁמָתִין בִּבְנֵי (ד"מ וד"ק מִבְּנֵי) נָשָׁא, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעוֹלָם׳, לְמֵיהַב לְעוֹלָם בְּשַׁעְתָּא דְּפָרְחוּ נִשְׁמָתִין בִּבְנֵי נָשָׁא.
תרגום
וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְגוֹ'. רַבִּי אָחָא אָמַר, בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה אוֹתוֹ נָהָר שֶׁנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, מוֹצִיא רוּחַ עֶלְיוֹנָה מֵעֵץ הַחַיִּים וְהוֹרִיקָהּ בָּעץ שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ הַמָּוֶת, וְנִמְשׁכו רוּחוֹת לְתוֹךְ בְּנֵי אָדָם יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁעָלוּ חֲטָאִים וְהִתְיַצְּבוּ לַפֶּתַח. אָז הִסְתַּלְּקָה רוּחַ עֶלְיוֹנָה מֵאוֹתוֹ עֵץ בְּשָׁעָה שֶׁפָּרְחוּ נְשָׁמוֹת בִּבְנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם. לָתֵת לְעוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁפָּרְחוּ נְשָׁמוֹת בִּבְנֵי אָדָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויאמר יהו"ה לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וגו'. רבי אחא אמר בההוא זמנא הוה ההוא נהרא דנגיד ונפיק, אפיק רוחא עלאה מאילנא דחיי ואריק באילנא דשרייא ביה מותא, ואתמשכן רוחין בגווייהו דבני נשא יומין סגיאין, עד דסלקו בישין ואתעתדו לפתח, כדין אסתלק רוחא עלאה מההוא אילנא בשעתא דפרח נשמתין בבני (ד"מ וד"ק מבני) נשא, הדא הוא דכתיב ׳לא ידון רוחי באדם לעולם׳, למיהב לעולם בשעתא דפרחו נשמתין בבני נשא.
התרגום: ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר וגו'. רבי אחא אמר, באותו זמן היה אותו נהר שנמשך ויוצא, מוציא רוח עליונה מעץ החיים והוריקה בעץ ששורה בו המות, ונמשכו רוחות לתוך בני אדם ימים רבים, עד שעלו חטאים והתיצבו לפתח. אז הסתלקה רוח עליונה מאותו עץ בשעה שפרחו נשמות בבני אדם. זהו שכתוב לא ידון רוחי באדם לעלם. לתת לעולם בשעה שפרחו נשמות בבני אדם.
מן המפרשים
אור יקר: נהרא דנגיד !ונפיק יסוד שהוא סוף משך הנהר.
אור החמה: ואתמשכן רוחין. בעת היות אותו רוח חיים מתפשט בה. והיו הנשמות מאריכות ימים רבים. מפני כח החיות הנתן בהם. בעת המשכם למטה מאת אותו הרוח הנז':
שעת רצון: ויאמר ה' לא ידון רוח באדם כו' ר' אחא אמר בההוא זימנא הוה ההוא נהרא דנגיד ונפיק כו'. פירוש, הוא מ"ש רבינו ז"ל (ע"ח) בשער או"א פ"ז ז"ל, והנה כבר הודעתיך שיש ב' מיני זווגים, א' כדי להוריד נשמות חדשות וא' כדי לתת חיות לעולמות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: