׳נאלמתי דומיה׳ כנסת ישראל בגלות - הקול נפרד ממנה, ׳לך דומיה תהלה׳
בראשית · עץ הדעת טוב ורע · מאמר 36 · פיסקה 16 · דף לו ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּתִיב ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר׳, ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה׳, הַאי קְרָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲמָרוֹ בְּגָלוּתָא, מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּקוֹל מְדַבַּר לֵיהּ לְדִבּוּר, כֵּיוָן דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קוֹל אִתְפָּרַשׁ מִינָּהּ וּמִלָּה לָא אִשְׁתְּמַע, וְעַל דָּא ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה׳ וְגוֹ', מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּ׳הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב׳, דְּלָא אָזִיל קוֹל בַּהֲדָהּ. וְיִשְׂרָאֵל אָמְרֵי ׳לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה׳. מַאי ׳דּוּמִיָּה׳ דָּא ׳תְּהִלָּה לְדָוִד׳ דְּאִיהִי דּוּמִיָּה בְּגָלוּתָא, וּשְׁתִיקָא בְּלָא קוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי ׳לְךָ׳, בְּגִינָךְ אִיהִי דוּמִיָּה וּשְׁתִיקָא, דְּאִסְתַּלְּקָא מִנָּהּ קוֹל.
תרגום
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב (תהלים לט) נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה, פָּסוּק זֶה אָמְרָה אוֹתוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל שֶׁקּוֹל מַנְהִיג אֶת הַדִּבּוּר, כֵּיוָן שֶׁהִיא בַּגָּלוּת קוֹל נִפְרָד מִמֶּנָּה, וְדִבּוּר לֹא נִשְׁמָע, וְעַל זֶה נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה וְגוֹ'. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ קוֹל אִתָּהּ. וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (שם סה) לְךָ דוּמִיָּה תְהִלָּה. מַה זוֹ דּוּמִיָּה? זוֹ תְהִלָּה לְדָוִד, שֶׁהִיא דוּמִיָּה בַּגָּלוּת וְשׁוֹתֶקֶת בְּלִי קוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַה זֶּה לְך? בִּגְלָלְךָ הִיא דוּמִיָּה וְשׁוֹתֶקֶת, שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה קוֹל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון כתיב ׳נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׳, ׳נאלמתי דומיה׳, האי קרא כנסת ישראל אמרו בגלותא, מאי טעמא, בגין דקול מדבר ליה לדבור, כיון דאיהי בגלותא קול אתפרש מינה ומלה לא אשתמע, ועל דא ׳נאלמתי דומיה׳ וגו', מאי טעמא, בגין ד׳החשיתי מטוב׳, דלא אזיל קול בהדה. וישראל אמרי ׳לך דומיה תהלה׳. מאי ׳דומיה׳ דא ׳תהלה לדוד׳ דאיהי דומיה בגלותא, ושתיקא בלא קול. אמר רבי יצחק מאי ׳לך׳, בגינך איהי דומיה ושתיקא, דאסתלקא מנה קול.
התרגום: אמר רבי שמעון, כתוב (תהלים לט) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר. נאלמתי דומיה, פסוק זה אמרה אותו כנסת ישראל בגלות. מה הטעם? בגלל שקול מנהיג את הדבור, כיון שהיא בגלות קול נפרד ממנה, ודבור לא נשמע, ועל זה נאלמתי דומיה וגו'. מה הטעם? משום שהחשיתי מטוב, שלא הולך קול אתה. וישראל אומרים (שם סה) לך דומיה תהלה. מה זו דומיה? זו תהלה לדוד, שהיא דומיה בגלות ושותקת בלי קול. אמר רבי יצחק, מה זה לך? בגללך היא דומיה ושותקת, שהסתלק ממנה קול.
מן המפרשים
אור יקר: אמר רבי יצחק מעולם דא הוא מטתו שלשלמה דכתיב ששים גבורים סביב לה. רבי אחא אמר כולהו בני האלקים איקרון דהא עד לא אתבסמת. (חסר כאן) (עיין בסוף הכרך) תא חזי כולהו נטיען הוו סתימין רשימין ד ק יק ין באתר חד לבתר עקרן קב״ה ושתל.
כתם פז: ומה דפריש קול מדיבור. מבואר כי 'הקול קול יעקב' (בראשית כז כב) , והדיבור מיוחס לפה בסוד 'פה אל פה אדבר בו' (במדבר יב ח) . כי במדת העטרת ידבר עמו, ושם אלהי"ם עולה פ"ו, ו'פה' עם התיבה פ"ו. והוא סוד 'ואתה פה עמוד עמדי' (דברים ה…
הסולם: אר"ש כתיב נאלמתי דומיה וגו' האי קרא כנסת ישראל אמרו בגלותא: אר"ש כתיב וכו' נאלמתי דומיה, כתוב זה כנסת ישראל, שהיא הנוקבא דז"א, אמרה בזמן הגלות. מאי טעמא בגין דקול מדבר ליה לדבור כיון דאיהי בגלותא קול אתפרש מינה ומלה לא אשתמע…