ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 36: עץ הדעת טוב ורע › פיסקה 14 (לו ע"א)

׳ותרא האשה כי טוב׳ - לר׳ יצחק בריח, ולר׳ יוסי בראיה, ראתה ולא נתיישבה בו

בראשית · עץ הדעת טוב ורע · מאמר 36 · פיסקה 14 · דף לו ע"א

לשון הזוהר

מִיָּד ׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב׳ וְגוֹ', בְּמָה חֲמָאת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַהוּא אִילָנָא סָלִיק רֵיחִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יהו"ה׳. וּבְגִין הַהוּא רֵיחַ דַּהֲוָה סָלִיק חַמְדַת לֵיהּ לְמֵיכַל מִנֵּיהּ. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר רְאִיָּיה הֲוָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה וְהָא כְּתִיב ׳וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם׳. אָמַר לֵיהּ, הַאי רְאִיָּה בְּשִׁיעוּרָא דְאִילָנָא נַקְטַת לֵיהּ (נ"א שִׁיעוּרָא דְלִבָּא הֲוָת) דִּכְתִיב ׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה׳ דַּיְיקָא. ׳וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב׳, חֲמָאת וְלָא חֲמָאת. ׳כִּי טוֹב׳, חֲמָאת ׳כִּי טוֹב׳ וְלָא אִתְיַשְּׁבַת בֵּיהּ.

תרגום

מִיָּד וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וְגוֹ'. בַּמָּה רָאֲתָה? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אוֹתוֹ עֵץ הֶעֱלָה רֵיחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז) כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. וּבִגְלַל אוֹתוֹ רֵיחַ שֶׁהָיָה עוֹלֶה, חָמְדָה אוֹתוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, רְאִיָּה הָיְתָה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲרֵי כָּתוּב וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם? אָמַר לוֹ, רְאִיָּה זוֹ בַּשִּׁעוּר שֶׁל הָעץ לָקְחָה אוֹתוֹ (נ"א: שעור הלב היתה), שֶׁכָּתוּב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה דַּוְקָא. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב - רָאֲתָה וְלֹא רָאֲתָה. כִּי טוֹב - רָאֲתָה כִּי טוֹב וְלֹא הִתְיַשְּׁבָה בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מיד ׳ותרא האשה כי טוב׳ וגו', במה חמאת. אמר רבי יצחק, ההוא אילנא סליק ריחין, כמה דאת אמר ׳כריח שדה אשר ברכו יהו"ה׳. ובגין ההוא ריח דהוה סליק חמדת ליה למיכל מניה. רבי יוסי אמר ראייה הוה. אמר ליה רבי יהודה והא כתיב ׳ותפקחנה עיני שניהם׳. אמר ליה, האי ראיה בשיעורא דאילנא נקטת ליה (נ"א שיעורא דלבא הות) דכתיב ׳ותרא האשה׳ דייקא. ׳ותרא האשה כי טוב׳, חמאת ולא חמאת. ׳כי טוב׳, חמאת ׳כי טוב׳ ולא אתישבת ביה.

התרגום: מיד ותרא האשה כי טוב וגו'. במה ראתה? אמר רבי יצחק, אותו עץ העלה ריחות, כמו שנאמר (בראשית כז) כריח שדה אשר ברכו ה'. ובגלל אותו ריח שהיה עולה, חמדה אותו לאכל ממנו. רבי יוסי אמר, ראיה היתה. אמר לו רבי יהודה, והרי כתוב ותפקחנה עיני שניהם? אמר לו, ראיה זו בשעור של העץ לקחה אותו (נ"א: שעור הלב היתה), שכתוב ותרא האשה דוקא. ותרא האשה כי טוב - ראתה ולא ראתה. כי טוב - ראתה כי טוב ולא התישבה בו.

מן המפרשים

כתם פז: מיד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל במה חמאת. שאל השואל ואמר, במה הכירה שהעץ טוב למאכל קודם שתטעום ממנו:

מהרח"ו: ותרא האשה וכו' במה חמאת א"ר יצחק וכו' והא כתיב ותפקחנה עיני שניהם וכו'. ר' יצחק פירש כי ראייה זו היא ע"י ריח, כי הריחה וראתה הריח ההוא כריח בשמים. אמנם ר' יוסי לא רצה להוציא הפסוק מפשטו, כי לא אמר ותרח האשה אלא 'ותרא', א"כ…

מקדש מלך: רי"א ראייה הוה פי' לא כסברת ר' יצחק שהריחה ריח טוב מהאילן אלא ראתה האילן שהיא המ' ולכן חמדה פירותיו והא כתיב ותפקחנה. פירוש אחר החטא דמשמע קודם החטא לא היה להם פקיחו' עין להשיג מהות הדברים ואיך ראתה האר' המ':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר