ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 36: עץ הדעת טוב ורע › פיסקה 12 (לו ע"א)

כל המצוות שנצטוה אדם אחוזות בעץ הזה - והנוטלו לבדו עובר על כולן

בראשית · עץ הדעת טוב ורע · מאמר 36 · פיסקה 12 · דף לו ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הָא דְּתָנִינָן דְּפַקִּיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב ׳וַיְצַו׳, ׳יהו"ה׳ עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, ׳אלהי"ם׳ עַל הַדִּינִין, ׳עַל הָאָדָם׳ עַל שְׁפִיכַת דָּמִים, ׳לֵאמֹר׳, עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְכִי כַּמָּה אִנָשֵׁי הֲווּ בְּעָלְמָא דְּאִיהוּ אִצְטְרִיךְ דָּא, אֶלָּא וַדַּאי כֹּלָּא עַל הַאי אִילָנָא הֲוָה. בְּגִין דְּבֵיהּ אֲחִידָן כָּל אִלֵּין פִּקּוּדִין, דְּכָל מַאן דְּנָטִיל לֵיהּ בִּלְחוֹדוֹי עָבִיד פְּרִישׁוּ, וְנָטִיל לֵיהּ בְּאוּכְלוּסִין דִּלְתַתָּא דַּאֲחִידָן בֵּיהּ, וְנָטִיל עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עֲבוֹדָה זָרָה בְּאִינּוּן רַבְרְבֵי מְמַנָּן, שְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּהַאי אִילָנָא תַּלְיָין דְּאִיהוּ בִּסְטַר גְּבוּרָה, וְסמא"ל אִתְפְּקַד עַל דָּא. גִּלּוּי עֲרָיוֹת, אִשָּׁה הִיא וְאִנְתְּתָא אִקְּרִי, וַאֲסִיר לְזַמְּנָא לְאִנְתְּתָא בִּלְחוֹדָהָא אֶלָּא עִם בַּעְלָהּ, דְּלָא יְהֵא חֲשִׁיד בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל דָּא בְּכֻלְּהוּ אִתְפְּקַד בְּהַאי אִילָנָא. כֵּיוָן דְּאָכַל מִנֵּיהּ, בְּכֻלְּהוּ עָבַר, דְּהָא כֹּלָּא אֲחִיד בֵּיה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר וַדַּאי מִלָּה דָא הָכִי הוּא, דַּאֲסִיר לְאִתְיַחֲדָא עִם אִנְתְּתָא בִּלְחוֹדָהָא אֶלָּא אִם כֵּן בַּעְלָהּ עִמָּהּ.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הקב"ה עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְצַו. ה' - עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. אֱלֹהִים - עַל הַדִּינִים. עַל הָאָדָם - עַל שְׁפִיכת דָּמִים. לֵאמֹר - עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְכִי כַּמָּה אֲנָשִׁים הָיוּ בָּעוֹלָם שֶׁהוּא צָרִיךְ זֶה? אֶלָּא וַדַּאי הַכֹּל עַל זֶה הָעץ הָיָה. מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ אֲחוּזִים כָּל אֵלּוּ הַמִּצְווֹת. שֶׁכָּל מִי שֶׁנּוֹטֵלו לְבַדּוֹ, עוֹשֶׂה פֵרוּד. וְנוֹטֵלו בָּאוּכְלוּסִין שֶׁלְּמַטָּה שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ, וְנוטַל עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגִלּוּי עֲרָיוֹת. עֲבוֹדָה זָרָה - בְּאוֹתָם גְּדוֹלִים מְמֻנִּים. שְׁפִיכוּת דָּמִים - בָּזֶה הָעֵץ תְּלוּיִים, שֶׁהוּא בְּצַד גְּבוּרָה, וְסמא"ל מְמֻנֶּה עַל זֶה. גִּלּוּי עֲרָיוֹת - אִשָּׁה הִיא, וְאִשָּׁה נִקְרֵאת, וְאָסוּר לְזַמֵּן אֶת הָאִשָּׁה בִּלְבַדָּהּ, אֶלָּא עִם בַּעְלָהּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָשׁוּד בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל זֶה בְּכֻלָּם נִצְטַוָּה בָּזה הָעֵץ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, עָבַר בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל אָחוּז בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, וַדַּאי דָּבָר זֶה כָּךְ הוּא, שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם אִשָּׁה לְבַדָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן בַּעְלָהּ עִמָּהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי הא דתנינן דפקיד ליה קודשא בריך הוא על עבודה זרה דכתיב ׳ויצו׳, ׳יהו"ה׳ על ברכת השם, ׳אלהי"ם׳ על הדינין, ׳על האדם׳ על שפיכת דמים, ׳לאמר׳, על גלוי עריות. וכי כמה אנשי הוו בעלמא דאיהו אצטריך דא, אלא ודאי כלא על האי אילנא הוה. בגין דביה אחידן כל אלין פקודין, דכל מאן דנטיל ליה בלחודוי עביד פרישו, ונטיל ליה באוכלוסין דלתתא דאחידן ביה, ונטיל עבודה זרה ושפיכות דמים וגלוי עריות. עבודה זרה באינון רברבי ממנן, שפיכות דמים, בהאי אילנא תליין דאיהו בסטר גבורה, וסמא"ל אתפקד על דא. גלוי עריות, אשה היא ואנתתא אקרי, ואסיר לזמנא לאנתתא בלחודהא אלא עם בעלה, דלא יהא חשיד בגלוי עריות. ועל דא בכלהו אתפקד בהאי אילנא. כיון דאכל מניה, בכלהו עבר, דהא כלא אחיד ביה. רבי יהודה אמר ודאי מלה דא הכי הוא, דאסיר לאתיחדא עם אנתתא בלחודהא אלא אם כן בעלה עמה.

התרגום: אמר רבי יוסי, זה ששנינו שצוה אותו הקב"ה על עבודה זרה, שכתוב ויצו. ה' - על ברכת השם. אלהים - על הדינים. על האדם - על שפיכת דמים. לאמר - על גלוי עריות. וכי כמה אנשים היו בעולם שהוא צריך זה? אלא ודאי הכל על זה העץ היה. משום שבו אחוזים כל אלו המצוות. שכל מי שנוטלו לבדו, עושה פרוד. ונוטלו באוכלוסין שלמטה שאחוזים בו, ונוטל עבודה זרה ושפיכות דמים וגלוי עריות. עבודה זרה - באותם גדולים ממנים. שפיכות דמים - בזה העץ תלויים, שהוא בצד גבורה, וסמא"ל ממנה על זה. גלוי עריות - אשה היא, ואשה נקראת, ואסור לזמן את האשה בלבדה, אלא עם בעלה, שלא יהיה חשוד בגלוי עריות. ועל זה בכלם נצטוה בזה העץ. כיון שאכל ממנו, עבר בכלם, שהרי הכל אחוז בו. רבי יהודה אמר, ודאי דבר זה כך הוא, שאסור להתיחד עם אשה לבדה אלא אם כן בעלה עמה.

מן המפרשים

כתם פז: אמר רבי יוסי הא דתנינן דפקיד ליה קודשא בריך הוא על עבודה זרה דכתיב ויצו ה' אלהי"ם וכו'. הנה רבי יוסי רצה להוכיח, כי גם כי האמת מ"ש רבותינו ז"ל (ב"ר טז ו) שנצטוה על שבע מצות מתוך הכתוב הזה. הנה עיקר הצואה והאזהרה היתה על אכילת…

הסולם: אר"י הא תנינן דפקיד ליה קב"ה על ע"ז, דכתיב ויצו, וכו' וכי כמה אנשי היו בעלמא דאיהו אצטריך דא: אר"י, הרי למדנו שצוהו הקב"ה על ע"ז, דכתיב ויצו, ועל שפיכת דמים ועל גילוי עריות, ומקשה וכי כמה אנשים היו בעולם שהיה צריך הקב"ה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר