כשנתקן למטה וחזרו פנים בפנים נתקן גם למעלה - כדוגמת ׳הוקם המשכן׳
בראשית · יום השישי · מאמר 35 · פיסקה 8 · דף לה ע"א
לשון הזוהר
וְכַד אִתְתַּקַּן הַאי דִלְתַתָּא וְאִתְהַדָּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין כְּדֵין אִשְׁתַּכַּח לְעֵילָּא. מְנָלָן, מִן הַמִּשְׁכָּן, דִּכְתִיב ׳הוּקַם הַמִּשְׁכָּן׳, בְּגִין דְּמִשְׁכָּן אַחֲרָא אִתָּקַם עִמֵּיהּ, וְעַד לָא אִתָּקַם לְתַתָּא לָא אִתָּקַם לְעֵילָּא, אוֹף הָכָא כַּד אִתְתָּקַם לְתַתָּא אִתְתָּקַם לְעֵילָּא. וּבְגִין דְּעַד כְּעַן לָא אִתְתַּקַּן לְעֵילָּא לָא אִתְבְּרִיאוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב ׳כִּי לֹא הִמְטִיר יהו"ה אלהי"ם עַל הָאָרֶץ׳. וּבְגִינֵי כָּךְ ׳וְאָדָם אַיִן׳, דְּלָא הֲוָה בְּתִקּוּנֵיה.
תרגום
וּכְשֶׁנִּתְקן זֶה שֶׁלְּמַטָּה וְחָזְרוּ פָּנִים בְּפָנִים, אָז כָּךְ נִמְצָא לְמַעְלָה. מִנַּיִן? מִן הַמִּשְׁכָּן, שֶׁכָּתוּב (שמות מ) הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, מִכֵּיוָן שֶׁמִּשְׁכָּן אַחֵר הוּקַם עִמּוֹ. וְעַד שֶׁלֹּא הוּקַם לְמַטָּה, לֹא הוּקַם לְמַעְלָה. גַּם כָּאן כְּשֶׁהוּקַם לְמַטָּה, הוּקַם לְמַעְלָה. וּמִשּׁוּם שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נִתְקַן לְמַעְלָה, לֹא נִבְרְאוּ פָּנִים בְּפָנִים, וְהַפָּסוּק מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ. וּמִשּׁוּם כָּךְ וְאָדָם אַיִן, שֶׁלֹּא הָיָה בְּתִקּוּנוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד אתתקן האי דלתתא ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעילא. מנלן, מן המשכן, דכתיב ׳הוקם המשכן׳, בגין דמשכן אחרא אתקם עמיה, ועד לא אתקם לתתא לא אתקם לעילא, אוף הכא כד אתתקם לתתא אתתקם לעילא. ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין, וקרא אוכח דכתיב ׳כי לא המטיר יהו"ה אלהי"ם על הארץ׳. ובגיני כך ׳ואדם אין׳, דלא הוה בתקוניה.
התרגום: וכשנתקן זה שלמטה וחזרו פנים בפנים, אז כך נמצא למעלה. מנין? מן המשכן, שכתוב (שמות מ) הוקם המשכן, מכיון שמשכן אחר הוקם עמו. ועד שלא הוקם למטה, לא הוקם למעלה. גם כאן כשהוקם למטה, הוקם למעלה. ומשום שעד עכשו לא נתקן למעלה, לא נבראו פנים בפנים, והפסוק מוכיח, שכתוב כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ. ומשום כך ואדם אין, שלא היה בתקונו.
מן המפרשים
אור יקר: אשתכח לעילא לא הוה ליה למימר אשתכח דמשמע דקודם זה לא אשתכח ולא היא שהרי קודם לזה גם כן אשתבח אלא שלא היה בתיקונא כדקא יאות והוה ליה למימר כדין אתתקן לעילא ז־הכי מסיק לקמיה. ח) משמע מהכא הכא דכד אתברי אדם ונוקביה אתהדרו.
כתם פז: ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין. הוא נתינת טעם, כי לכך נבראו זה בצד זה בגוף אחד, לרמוז שנבראו בדוגמא עליונה על הדוגמא שהיו המדות ענין אחד בעמקי האין, בזולת הבדל המשפיע והמקבל ובאחדות שוה בלא שום נטיה:
אור החמה: וכד אתתקן הא דלתת' וגו' יר' הטעם שנכנסו הנשמות בגוף דבקות זו בזו. והוצרכו לנסירה אח"כ ולא נפרדו קודם הכנסם בגוף הטעם הוא כד אתתקן הא דלתת' ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעיל'. ואם היה הדבר שיצאו מתוקנים ונפרדים. לא היה מחדש…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: