ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 35: יום השישי › פיסקה 10 (לה ע"א)

׳ואד יעלה מן הארץ׳ - התעוררות שלמעלה תלויה בהשתוקקות שלמטה, כעשן הקרבן

בראשית · יום השישי · מאמר 35 · פיסקה 10 · דף לה ע"א

לשון הזוהר

מָה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ ׳וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ׳ דָּא תִּקּוּנָא דִּלְתַתָּא, לְבָתַר ׳וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳. ׳וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ׳ דָּא תִּיאוּבְתָּא דְנוּקְבָא לְגַבֵּי דְכוּרָא. דָּבָר אַחֵר, מַאי טַעְמָא ׳לֹא הִמְטִיר׳, בְּגִין דְּלָא אִשְׁתַּכַּח תִּקּוּנָא דְּיַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְעַל דָּא מִן אַרְעָא תַּתָּאָה אִתְּעַר עוֹבָדָא לְעֵילָּא. תָּא חֲזִי, תַּנְנָא סָלִיק מִן אַרְעָא בְּקַדְמֵיתָא וַעֲנָנָא אִתְּעַר, וְכֹלָּא אִתְחַבַּר לְבָתַר דָּא בְּדָא. כְּגַוְונָא דָא תַּנְנָא דְקָרְבָּנָא אִתְּעַר מִתַּתָּא וְעָבִיד שְׁלִימוּ לְעֵילָּא וְאִתְחַבַּר כֹּלָּא דָא בְּדָא וְאִשְׁתְּלִימוּ כְּגַוְונָא דָא לְעֵילָּא, אִתְעָרוּתָא שָׁרֵי מִתַּתָּא וּלְבָתַר אִשְׁתְּלִים כֹּלָּא. וְאִלְמָלֵא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שַׁרְיָא בְּאִתְעָרוּתָא בְּקַדְמֵיתָא לָא אִתְּעַר לְקִבְלָהּ הַהוּא דִלְעֵילָּא, וּבְתִאוּבְתָּא דִלְתַתָּא אִשְׁתְּלִים לְעֵילָּא.

תרגום

מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, זֶה תִּקּוּן שֶׁלְּמַטָּה. אַחַר כָּךְ, וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ - זוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת הַנּוּקְבָּא לַזָּכָר. דָּבָר אַחֵר, מָה טַּעַם לֹא הִמְטִיר? בִּגְלַל שֶׁלֹּא נִמְצָא תִקּוּן שֶׁיַּעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. וְעַל זֶה, מִן הָאָרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֶׂה לְמַעְלָה. בֹּא רְאֵה, עָשָׁן עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּרִאשׁוֹנָה וְהעָנָן מִתְעוֹרֵר, וְהַכֹּל מִתְחַבֵּר אַחַר כָּךְ זֶה בָּזֶה. כְּדוּגְמַת זֶה עֲשַׁן הַקָּרְבָּן מִתְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה וְעוֹשֶׂה שְׁלֵמוּת לְמַעְלָה, וּמִתְחַבֵּר הַכֹּל זֶה בָּזֶה, וְנִשְׁלָמִים כְּדוּגְמַת זֶה לְמַעְלָה. ההִתְעוֹרְרוּת מַתְחִילָה מִלְּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ הַכֹּל נִשְׁלָם. וְאִם לֹא שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מַתְחִילָה בַּהִתְעוֹרְרוּת בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא התְעוֹרֵר כְּנֶגְדָּהּ אוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. וּבַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁלְּמַטָּה נִשְׁלָם לְמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מה כתיב בתריה ׳ואד יעלה מן הארץ׳ דא תקונא דלתתא, לבתר ׳והשקה את כל פני האדמה׳. ׳ואד יעלה מן הארץ׳ דא תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא. דבר אחר, מאי טעמא ׳לא המטיר׳, בגין דלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ, ועל דא מן ארעא תתאה אתער עובדא לעילא. תא חזי, תננא סליק מן ארעא בקדמיתא ועננא אתער, וכלא אתחבר לבתר דא בדא. כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלימו כגוונא דא לעילא, אתערותא שרי מתתא ולבתר אשתלים כלא. ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא לא אתער לקבלה ההוא דלעילא, ובתאובתא דלתתא אשתלים לעילא.

התרגום: מה כתוב אחריו? ואד יעלה מן הארץ, זה תקון שלמטה. אחר כך, והשקה את כל פני האדמה. ואד יעלה מן הארץ - זו השתוקקות הנוקבא לזכר. דבר אחר, מה טעם לא המטיר? בגלל שלא נמצא תקון שיעלה מן הארץ. ועל זה, מן הארץ התחתונה מתעורר מעשה למעלה. בא ראה, עשן עולה מן הארץ בראשונה והענן מתעורר, והכל מתחבר אחר כך זה בזה. כדוגמת זה עשן הקרבן מתעורר מלמטה ועושה שלמות למעלה, ומתחבר הכל זה בזה, ונשלמים כדוגמת זה למעלה. ההתעוררות מתחילה מלמטה, ואחר כך הכל נשלם. ואם לא שכנסת ישראל מתחילה בהתעוררות בראשונה, לא התעורר כנגדה אותו שלמעלה. ובהשתוקקות שלמטה נשלם למעלה.

מן המפרשים

כתם פז: תא חזי תננא וכו' ותיאובתא ואתערו סליק מארעא. ביאר, כי האידים אשר אנו רואים עולים מן הארץ להרקיע, הוא הנקרא התעוררות ותשוקה בבחינת זיווגם, כנקבה תסובב גבר המעוררת אותו לבוא עליה כדרך כל הארץ, 'ולבתר והשקה את כל פני האדמה':

אור החמה: ד"א מ"ט כי לא המטיר ה' אלי"ם למה. בגין דלא אשתכח תיקונ' דיעלה מן הארץ וא"ת ומאי איכ' בין האי לפי' דלעיל. לז"א וע"ד מן ארע' תתא' אתער עובד' לעיל'. פי' לאותם הפי' הקודמים היינו תולים הכל באדם. אמנם להאי פי' לאו דוק' אדם. אלא מכל…

מקדש מלך: ד"א מ"ט לא המטיר בגין וכו' לפי' א' טעם דלא המטיר לא הוצרך הפ' לפרשו. ופי' ואדם אין ר"ל גם אדם וחוה אין שהיו אח"בא. אבל לפי' הב' הפסוק נותן טעם למה לא תיקנו א"וא לזו"ן פ"בפ מעיקרא לפי שאדם אין שאין מי שיעלה מ"ן תחלה לכך היו…

לכל המפרשים על פיסקה זו