כשרצה הקב"ה לברוא אדם נתעוררו ארבע הרוחות - ונברא ממקום בית המקדש
בראשית · יום השישי · מאמר 35 · פיסקה 1 · דף לד ע"א
לשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן קָם וְאָמַר, מִסְתַּכַּל הֲוֵינָא דְּכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי אָדָם, אִזְדַּעְזְעוּ כָּל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה הֲוָה סָלִיק בְּדַרְגוֹי עַד דְּסַלְקָא רְעוּתָא עִלָּאָה, וְנָהִיר שֵׁירוּתָא דְּכָל נְהוֹרִין. וּפָתַח תַּרְעָא דְּמִזְרָח דְּהָא מִתַּמָּן נְהוֹרָא נָפִיק, וְדָרוֹם אַחְמִי תּוּקְפֵיה דִּנְהוֹרָא דְּיָרִית מֵרֵישָׁא וְאִתְתַּקַּף בְּמִזְרָח, מִזְרָח אַתְקִיף לְצָפוֹן, וְצָפוֹן אִתְּעַר וְאִתְפַּשַּׁט וְקָרֵי בְחַיִל סַגִּי לְמַעֲרָב לְמִקְרַב וּלְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵיהּ. כְּדֵין מַעֲרָב סַלְקָא בְּצָפוֹן וְאִתְקַשַּׁר בֵּיהּ. לְבָתַר דָּרוֹם אַתְיָא וְאָחִיד בְּמַעֲרָב. וְסָחֲרִין לֵיהּ דָּרוֹם וְצָפוֹן לְאִילֵין גִּדְרֵי גִנְּתָא. כְּדֵין מִזְרָח קָרִיב בְּמַעֲרָב, וּמַעֲרָב שַׁרְיָא בְּחֶדְוָה וּבָעָאת מִכֻּלְּהוּ, וְאָמַר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳, דְּלֶהֱוֵי כְּגַוְונָא דָא בְּאַרְבַּע סִטְרִין וְעֵילָּא וְתַתָּא, וּמִזְרָח אִתְדַּבַּק בְּמַעֲרָב וְאַפִּיק לֵיהּ, וְעַל דָּא תָּנִינָן אָדָם מֵאֲתַר דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ נָפַק.
תרגום
רַבִּי שִׁמְעוֹן עָמַד וְאָמַר, מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי, שֶׁכְּשֶׁרָצָה הקב"ה לִבְרֹא אָדָם, הִזְדַּעְזְעוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְיוֹם השִּׁשִּׁי הָיָה עוֹלֶה בְּדַרְגוֹתָיו, עַד שֶׁעָלָה רָצוֹן עֶלְיוֹן וְהֵאִיר תְּחִלָּת כָּל הָאוֹרוֹת. וּפָתַח שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא. וְהַדָּרוֹם הֶרְאָה תּוֹקֶף הָאוֹר שֶׁיָּרַשׁ מֵהרֹאשׁ וְהִתְחַזֵּק בַּמִּזְרָח. מִזְרָח חִזֵּק אֶת הַצָּפוֹן, וְהַצָּפוֹן הִתְעוֹרֵר וְהִתְפַּשֵּׁט, וְקָרָא בְּכח גָּדוֹל לַמַּעֲרָב לְהִתְקָרֵב וּלְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. אָז המַעֲרָב עָלָה בַּצָּפוֹן וְנִקְשַׁר בּוֹ. אַחַר כָּךְ הַדָּרוֹם בָּא וְאָחַז בַּמַּעֲרָב, וְסוֹבְבוּ לוֹ דָּרוֹם וְצָפוֹן, לְאֵלּוּ גִּדְרוֹת הַגָּן. אָז הַמִּזְרָח קָרַב בַּמַּעֲרָב, וּמַעֲרָב שָׁרָה בְּחֶדְוָה וּבִקֵּשׁ מִכֻּלָּם, וְאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. שֶׁיִּהְיֶה בְּדוּגְמָא זוֹ בְּאַרְבַּעַה צְדָדִים וּמַעְלָה וּמַטָּה. וּמִזְרָח נִדְבַּק בַּמַּעֲרָב, וְהוֹצִיא אוֹתוֹ. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, אָדָם מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יָצָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי שמעון קם ואמר, מסתכל הוינא דכד בעא קודשא בריך הוא למברי אדם, אזדעזעו כל עלאין ותתאין, ויומא שתיתאה הוה סליק בדרגוי עד דסלקא רעותא עלאה, ונהיר שירותא דכל נהורין. ופתח תרעא דמזרח דהא מתמן נהורא נפיק, ודרום אחמי תוקפיה דנהורא דירית מרישא ואתתקף במזרח, מזרח אתקיף לצפון, וצפון אתער ואתפשט וקרי בחיל סגי למערב למקרב ולאשתתפא בהדיה. כדין מערב סלקא בצפון ואתקשר ביה. לבתר דרום אתיא ואחיד במערב. וסחרין ליה דרום וצפון לאילין גדרי גנתא. כדין מזרח קריב במערב, ומערב שריא בחדוה ובעאת מכלהו, ואמר ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳, דלהוי כגוונא דא בארבע סטרין ועילא ותתא, ומזרח אתדבק במערב ואפיק ליה, ועל דא תנינן אדם מאתר דבית המקדש נפק.
התרגום: רבי שמעון עמד ואמר, מסתכל הייתי, שכשרצה הקב"ה לברא אדם, הזדעזעו כל העליונים והתחתונים, ויום הששי היה עולה בדרגותיו, עד שעלה רצון עליון והאיר תחלת כל האורות. ופתח שער המזרח, שהרי משם האור יוצא. והדרום הראה תוקף האור שירש מהראש והתחזק במזרח. מזרח חזק את הצפון, והצפון התעורר והתפשט, וקרא בכח גדול למערב להתקרב ולהשתתף עמו. אז המערב עלה בצפון ונקשר בו. אחר כך הדרום בא ואחז במערב, וסובבו לו דרום וצפון, לאלו גדרות הגן. אז המזרח קרב במערב, ומערב שרה בחדוה ובקש מכלם, ואמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. שיהיה בדוגמא זו בארבעה צדדים ומעלה ומטה. ומזרח נדבק במערב, והוציא אותו. ועל זה שנינו, אדם ממקום בית המקדש יצא.
מן המפרשים
כתם פז: ויאמר אלהי"ם נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א כו) דהרבי שמעון קם ואמר מסתכל הוינא דכד בעא קודשא בריך הוא למברי אדם וכו'. נתיחד לבריאת האדם מאמר בפני עצמו למעלתו, כאשר כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית א כו ד"ה ויאמר) , להודיע גודל מעלתו…
אור החמה: דמיין מגדלין לון. קרא יתירה קשי' ליה. דבתר דקא' ישרצו המים מאי תו אשר שרצו המים. ותי' דקרא דישרצו המים היינו הויית מציאותם. וקרא דאש' שרצו המים היינו גידולם ע"י השפע העליון. וז"ש דמיין מגדלין לון : דכד אתי סטר' דדרום וגו' פי'…
שעת רצון: קם ר"ש ואמר מסתכל הוינא דכד בעא קב"ה למברי אדם אזדעזעו כל עלאין ותתאין. פירוש, סוד זאת האזדעזעות הוא, כי נודע שקודם שנברא אדם הראשון 'ואדם אין' (בראשית ב ה) להעלות מ"ן, וכל הזווגין שהיו קודם בריאת אדם הראשון ובפרט לצורך בריאת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: