ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 32: יום שלישי › פיסקה 4 (לג ע"א)

׳ולמקוה המים קרא ימים׳ - לר׳ חייא זה צדיק, ולר׳ יוסי ׳מקוה ישראל׳

בראשית · יום שלישי · מאמר 32 · פיסקה 4 · דף לג ע"א

לשון הזוהר

וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דָּא הוּא בֵּית כְּנִישׁוּת מַיִין דִּלְעֵילָּא, דְּתַמָּן מִתְכַּנְשִׁין כָּל מַיָּא וּמִתַּמָּן נָגְדִין וְנָפְקִין. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, ׳מִקְוֵה הַמַּיִם׳ דָּא צַדִּיק. דְּכַד מָטָא לְמִקְוֵה הַמַּיִם כְּתִיב ׳וַיַּרְא אלהי"ם כִּי טוֹב׳, וּכְתִיב ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב׳. (וְכֵן אוֹר קַדְמָאָה ׳טוֹב׳ אִקְּרִי, וְכֵן כֻּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ ׳כִּי טוֹב׳, בַּר יוֹמָא תִּנְיָינָא דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ ׳כִּי טוֹב׳). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, יִשְׂרָאֵל מִקְוֵה אִיהוּ, דִּכְתִיב ׳מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהו"ה׳. רַבִּי חִיָּיא אָמַר דָּא צַדִּיק, הַיְנוּ דִּכְתִיב ׳קָרָא יַמִּים׳, בְּגִין דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין וְנַהֲרִין כּוּלְּהוּ נָטִיל לוֹן, וְאִיהוּ מְקוֹרָא דְכֹלָּא וְאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא, בְּגִינֵי כָּךְ יַמִּים, וְעַל דָּא ׳וַיַּרְא אלהי"ם כִּי טוֹב׳, וּכְתִיב ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב׳.

תרגום

׳וּלְמִקְוִהִ הַמַּיִם קָרָא יַמִּים' - זֶהוּ בֵּית כִּנּוּס מַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁשָּׁם מִתְכַּנְּסִים כָּל הַמַּיִם וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִים וְיוֹצְאִים. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, מִקְוֵה הַמַּיִם זֶה צַדִּיק. שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ לְמִקְוֵה הַמַּיִם, כָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, וְכָתוּב (ישעיה ג) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. (וְכֵן אוֹר הָרִאשׁוֹן נִקְרָא טוֹב, וְכֵן כֻּלָּם כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב, פְּרָט לַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא כָּתוּב בּוֹ כִּי טוֹב). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, יִשְׂרָאֵל מִקְוֶה הוּא, שֶׁכָּתוּב (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, זֶה צַדִּיק, הַיְינוּ שֶּׁכָּתוּב קָרָא יַמִּים, מִשּׁוּם שֶׁהַנְּחָלִים וְהַנְּבִיעוֹת וְהַנְּהָרוֹת, כֻּלָּם, נוֹטֵל אוֹתָם, וְהוּא הַמָּקוֹר שֶׁל הַכֹּל וְהוּא נוֹטֵל הַכֹּל. מִשּׁוּם כָּךְ יַמִּים. וְעַל זֶה וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, וְכָתוּב (ישעיה ג) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולמקוה המים קרא ימים, דא הוא בית כנישות מיין דלעילא, דתמן מתכנשין כל מיא ומתמן נגדין ונפקין. אמר רבי חייא, ׳מקוה המים׳ דא צדיק. דכד מטא למקוה המים כתיב ׳וירא אלהי"ם כי טוב׳, וכתיב ׳אמרו צדיק כי טוב׳. (וכן אור קדמאה ׳טוב׳ אקרי, וכן כלהו כתיב בהו ׳כי טוב׳, בר יומא תניינא דלא כתיב ביה ׳כי טוב׳). רבי יוסי אמר, ישראל מקוה איהו, דכתיב ׳מקוה ישראל יהו"ה׳. רבי חייא אמר דא צדיק, הינו דכתיב ׳קרא ימים׳, בגין דנחלין ומבועין ונהרין כולהו נטיל לון, ואיהו מקורא דכלא ואיהו נטיל כלא, בגיני כך ימים, ועל דא ׳וירא אלהי"ם כי טוב׳, וכתיב ׳אמרו צדיק כי טוב׳.

התרגום: ׳ולמקוה המים קרא ימים' - זהו בית כנוס מים שלמעלה, ששם מתכנסים כל המים ומשם נמשכים ויוצאים. אמר רבי חייא, מקוה המים זה צדיק. שכשמגיע למקוה המים, כתוב וירא אלהים כי טוב, וכתוב (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב. (וכן אור הראשון נקרא טוב, וכן כלם כתוב בהם כי טוב, פרט ליום השני שלא כתוב בו כי טוב). רבי יוסי אמר, ישראל מקוה הוא, שכתוב (ירמיה יז) מקוה ישראל ה'. רבי חייא אמר, זה צדיק, היינו שכתוב קרא ימים, משום שהנחלים והנביעות והנהרות, כלם, נוטל אותם, והוא המקור של הכל והוא נוטל הכל. משום כך ימים. ועל זה וירא אלהים כי טוב, וכתוב (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב.

מן המפרשים

כתם פז: בית כנישות מיין דלעילא. כלומר, כלי אשר בו נקבצים המים העליונים. וכבר ידעת, כי נפל מחלוקת בין המפרשים מהו אשר יקרא 'ים'. אם המים אחרי שנתקבצו בקרקע הים, כמו שיראה לכאורה מן הכתוב באומרו 'ולמקוה המים קרא ימים', שרוצה לומר…

מהרח"ו: ולמקוה המים קרא ימים וכו' א"ר חייא וכו' דא צדיק וכו'. אפשר הענין, כי 'ימים' הם ב' פעמים 'ים ים', והוא רומז לבינה ומלכות, כי שניהם נקראים ים ים, וצדיק הנקרא מקוה המים קראו 'ימים' כי הוא מחבר ים עילאה וים תתאה וזהו צירוף ימים,…

אור החמה: ולמקוה המים וגו' דא הוא בית כנישות דלעילא. בינה ששם קיבוץ השפע מחכמה להשפיע בספי' למטה. וז"ש דתמן מתכנשי כל מיין הנמשכים ממקור הכתר ע"י החכמה והדעת ונמשכים במציאות המדות שבה שהם ז' נחלים. והיינו נגדין. ואח"כ נפקין. יוצאים המים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר