ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 31: הרקיע › פיסקה 4 (לב ע"ב)

הרקיע כקרום שבאמצע מעי האדם - והחשך שנולד מן המים כפרוכת המבדלת

בראשית · הרקיע · מאמר 31 · פיסקה 4 · דף לב ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִית קְרוּמָא בִּמְצִיעוּת מְעוֹי דְּבַר נָשׁ דְּאִיהוּ פָּסִיק מִתַּתָּא לְעֵילָּא וְשָׁאִיב מֵעֵילָּא וְיָהִיב לְתַתָּא, כָּךְ כגַּוְונָא דָא רָקִיעַ אִיהוּ בְּאֶמְצָעִיתָא וְקַיְימָא עַל אִינּוּן חֵיוָתָא דִּלְתַתָּא, וְאִיהוּ פָּרִישׁ בֵּין מַיִין עִלָּאִין לְתַתָּאִין. תָּא חֲזִי, אִינּוּן מַיִין אַעֲדוּ וְאוֹלִידוּ חֲשׁוֹכָא, וְעַל רָזָא דָא כְּתִיב ׳וְהִבְדִּילָה הַפָּרוֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׳.

תרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יֵשׁ קְרוּם בְּאֶמְצַע מֵעָיו שֶׁל בֶּן אָדָם שֶׁהוא מַפְסִיק מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְשׁוֹאֵב מִלְמַעְלָה וְנוֹתֵן לְמַטָּה, כָּךְ כְּדוּגְמַת זֶה הָרָקִיעַ הוּא בָּאֶמְצַע וְעוֹמֵד עַל אוֹתָן הַחַיּוֹת שֶׁלְּמַטָּה, וְהוּא מַבְדִּיל בֵּין מַיִם עֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים. בּא רְאֵה, אוֹתָם הַמַּיִם הָרוּ וְהוֹלִידוּ חֹשֶׁךְ, וְעַל סוֹד זֶה כָּתוּב (שמות כו) 'וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יצחק, אית קרומא במציעות מעוי דבר נש דאיהו פסיק מתתא לעילא ושאיב מעילא ויהיב לתתא, כך כגוונא דא רקיע איהו באמצעיתא וקיימא על אינון חיותא דלתתא, ואיהו פריש בין מיין עלאין לתתאין. תא חזי, אינון מיין אעדו ואולידו חשוכא, ועל רזא דא כתיב ׳והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׳.

התרגום: אמר רבי יצחק, יש קרום באמצע מעיו של בן אדם שהוא מפסיק מלמטה למעלה, ושואב מלמעלה ונותן למטה, כך כדוגמת זה הרקיע הוא באמצע ועומד על אותן החיות שלמטה, והוא מבדיל בין מים עליונים לתחתונים. בא ראה, אותם המים הרו והולידו חשך, ועל סוד זה כתוב (שמות כו) 'והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים׳.

מן המפרשים

אור יקר: ובין קדש הקדשים מים עליונים ונודע שהפרוכת צדו א' קדש והב׳ קדש הקדשים, וז״ש דייקא דאיהו רקיע דמפריש ובודאי שיש בו שתי הבחינות כתי׳ לבתר ביום שלישי שהוא הוא רקיע הנזכר יקוו המים וכו׳ דהיינו המשכת השפע אחר שהת״ת ,מייחד שתי מיני…

כתם פז: וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד יום דערב ובקר כליל כחדא היינו ברית. רצה להודיע כי אין בכל המדות מדה שיתיחס אליה חבור היום והלילה, רק לשני המדות האלה יסוד בעטרת, ושניהם נקראים 'יום אחד' ונכללים בשם אחד:

אור החמה: ת"ח וגו' לתת טעם למה צריך להבדיל ואמר כי אינון מייא שהם החיות אולידו חשוכ' שהם הקליפות בסוד נהר דינור הנעשה מזיעתן ונמשך עד ראש רשעים בגיהנם ואחר שהם מתפשטים לחוץ ראוי להבדיל בין עץ החיים אצילות ובין עץ הדעת טוב מטטרון ורע…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר