ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 29: ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור › פיסקה 5 (לב ע"א)

עמקים סתומים מתגלים בדבור שנקרא שבת - ולכן דבור של חול אסור בשבת

בראשית · ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור · מאמר 29 · פיסקה 5 · דף לב ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזִי, כָּל אִינּוּן עַמִּיקִין סְתִימִין דְּנָפְקֵי מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה וְקָלָא נָטִיל לוֹן, לָא אִתְגַּלְּיָין עַד דְּמִלָּה מְגַלָּה לוֹן, מַאן מִלָּה, הַיְינוּ דִּבּוּר. וְהַאי דִּבּוּר אִקְּרִי שַׁבָּת, וּבְגִין דְּשַׁבָּת אִקְּרִי דִּבּוּר, דִּבּוּר דְּחוֹל אָסוּר בְּשַׁבָּת. (וְכָךְ הֲוָה עָבִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד חָמֵי לְאִמֵּיהּ דַּהֲוָת מִשְׁתַּעֲיָא הֲוָה אָמַר לָהּ, אִמָּא, שְׁתוֹקִי, שַׁבָּת הוּא וְאָסִיר). בְּגִין דְּדִבּוּר דָּא בַּעֲיָא לְשַׁלְטָאָה וְלָא אַחֲרָא, וְהַאי דִּבּוּר דְּאִיהוּ אָתֵי מִסִּטְרָא דְחֹשֶׁךְ מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִגַּוֵּיהּ, וּמַשְׁמַע ׳מִנִּי חֹשֶׁךְ׳, הַהוּא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְחֹשֶׁךְ, דִּכְתִיב ׳מִנִּי׳ דַּיְקָא.

תרגום

בֹּא רְאֵה, כָּל אוֹתָם עֳמָקִים סְתוּמִים שֶׁיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה וְקוֹל לוֹקֵחַ אוֹתָם, לֹא מִתְגַּלִּים עַד שֶׁדָּבָר מְגַלֶּה אוֹתָם. מָה הַדָּבָר? הַיְנוּ דִבּוּר. ח׳ וְזֶה הַדִּבּוּר נִקְרָא שַׁבָּת, וּבִגְלַל שֶׁשַׁבָּת נִקְרָא דִּבּוּר, דִּבּוּר שֶׁל חֹל אָסוּר בְּשַׁבָּת. (וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי שִׁמְעוֹן, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת אִמּוֹ שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת, הָיָה אוֹמֵר לָהּ, 'אִמָּא, שִׁתְקִי, שַׁבָּת הַיּוֹם וְאָסוּר'). בִּגְלַל שֶׁדִּבּוּר זֶה צָרִיךְ לִשְׁלֹט וְלֹא אַחֵר. וְדִבּוּר זֶה שֶׁהוּא בָּא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ, מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִתּוֹכוֹ. וּמַשְׁמָע מִנִּי חֹשֶׁךְ, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ, שֶׁכָּתוּב מִנִּי דַּוְקָא. ט׳

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, כל אינון עמיקין סתימין דנפקי מגו מחשבה וקלא נטיל לון, לא אתגליין עד דמלה מגלה לון, מאן מלה, היינו דבור. והאי דבור אקרי שבת, ובגין דשבת אקרי דבור, דבור דחול אסור בשבת. (וכך הוה עביד רבי שמעון, כד חמי לאמיה דהות משתעיא הוה אמר לה, אמא, שתוקי, שבת הוא ואסיר). בגין דדבור דא בעיא לשלטאה ולא אחרא, והאי דבור דאיהו אתי מסטרא דחשך מגלה עמוקות מגויה, ומשמע ׳מני חשך׳, ההוא דאתי מסטרא דחשך, דכתיב ׳מני׳ דיקא.

התרגום: בא ראה, כל אותם עמקים סתומים שיוצאים מתוך מחשבה וקול לוקח אותם, לא מתגלים עד שדבר מגלה אותם. מה הדבר? הינו דבור. ח׳ וזה הדבור נקרא שבת, ובגלל ששבת נקרא דבור, דבור של חל אסור בשבת. (וכך היה עושה רבי שמעון, כשהיה רואה את אמו שהיתה מדברת, היה אומר לה, 'אמא, שתקי, שבת היום ואסור'). בגלל שדבור זה צריך לשלט ולא אחר. ודבור זה שהוא בא מצד החשך, מגלה עמקות מתוכו. ומשמע מני חשך, אותו שבא מצד החשך, שכתוב מני דוקא. ט׳

מן המפרשים

מהרח"ו: דבור דחול אסור בשבת. נראה דהוא במילי בטלה, אבל במילי דתורה מותר לדבר אפילו בלשון לעז: דף ל"ב ע"ב.

אור החמה: והאי דבור אקרי שבת שהיא בחינת המ' בהיותה מאירה והראי' שהרי בגין דשבת איקרי דבור דבור אחר שהוא של חול אסור שמורה על שלמות דבור חול שהיא מדרגה אחרת: והאי דבור דאיהו מסטר' דחשך ואינו עתה חשך מגלה עמוקות מגויה בהיותו דבור ואור:

שעת רצון: ת"ח כל אינון עמיקין סתימין דנפקי מגו מחשבה וקלא נטיל לון, לא אתגליין עד דמלה מגלה לון כו'. פירוש, כי או"א איקרו 'מחשבה', ז"א איקרי 'קול', מלכות נוקבא דז"א איקרי 'דבור', כמ"ש רבינו ז"ל (ע"ח) שער אח"פ פ"א. וכשהדברים הם עדיין…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר