׳מגלה עמקות מני חשך׳ - האור יצא מתוך החשך, והנסתרים מתגלים רק מתוך הלילה
בראשית · ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור · מאמר 29 · פיסקה 4 · דף לב ע"א
לשון הזוהר
הַהוּא נְהוֹרָא נָפַק מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּאִתְגַּלְפָא בְּקִלְפוֹי דִּטְמִירָא דְּכֹלָּא, עַד דְּמֵהַהוּא נְהוֹרָא דְּאִתְגְּנִיז אִתְגְּלִיף בִּשְׁבִיל חַד טְמִירָא לַחֲשׁוֹכָא דִּלְתַתָּא וּנְהוֹרָא שָׁארֵי בֵּיהּ. מַאן חֲשׁוֹכָא דִּלְתַתָּא, הַהוּא דְּאִקְּרִי לַיְלָה, דִּכְתִיב בֵּיהּ ׳וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלה׳. וְעַל דָּא תָּנִינָן, מַאי דִּכְתִיב ׳מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ׳. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִי תֵּימָא מֵחֹשֶׁךְ סָתִים אִתְגַּלְּיָין, הָא חָזִינָן דִּטְמִירִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין וְקָרִינָן ׳עֲמוּקוֹת׳. מַהוּ ׳מְגַלֶּה׳, אֶלָּא כָּל אִינּוּן טְמִירִין עִלָּאִין לָא אִתְגַּלְּיָין אֶלָּא מִגּוֹ הַהוּא חֲשׁוֹכָא דְּאִיהוּ בְּרָזָא דְלֵילְיָא. (וִיהֵא כֹּלָּא חַד בְּרָזָא דִּ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה׳ בְּדַרְגָּא חֲדָא, וְעַד יוֹמָא דְּיֵיתֵי הוּא גָּנוּז וְטָמִיר).
תרגום
אוֹתוֹ אוֹר יָצָא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּגְלָף בְּקִלְפוֹי דִּטְמִירָא דְּכוֹלָּא, עַד שֶׁמֵּאוֹתוֹ אוֹר שֶׁנִּגְנַז, נִגְלַף בִּשְׁבִיל אֶחָד טָמִיר לַחֹשֶׁךְ שֶׁלְּמַטָּה, וְהָאוֹר שׁוֹרֶה בּוֹ. מִיהוּ הַחֹשֶׁךְ שֶׁלְּמַטָּה? אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא לַיְלָה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. ז׳ וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, מַהו שֶׁכָּתוּב (איוב יב) מְגַלֶּה עֲמֻקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ? רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם תֹּאמַר מֵחֹשֶׁךְ סָתוּם הִתְגַּלּוּ, הֲרֵי רָאִינוּ שֶׁנִּסְתָּרִים הֵם כָּל אוֹתָם כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים, וְאָנוּ קוֹרְאִים עֲמֻקּוֹת. מַהוּ מְגַלֶּה? אֶלָּא כָּל אוֹתָם נִסְתָּרִים עֶלְיוֹנִים לֹא הִתְגַּלּוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ שֶׁהוּא בְּסוֹד הַלַּיְלָה (וְהַכֹּל יִהְיֶה אֶחָד בְּסוֹד שֶׁל והיה אור הלבנה כאור החמה בְּדַרְגָּה אַחַת, וְעַד הַיּוֹם שֶׁיָּבֹא הוּא גָּנוּז וְטָמוּן).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ההוא נהורא נפק מגו חשוכא דאתגלפא בקלפוי דטמירא דכלא, עד דמההוא נהורא דאתגניז אתגליף בשביל חד טמירא לחשוכא דלתתא ונהורא שארי ביה. מאן חשוכא דלתתא, ההוא דאקרי לילה, דכתיב ביה ׳ולחשך קרא לילה׳. ועל דא תנינן, מאי דכתיב ׳מגלה עמוקות מני חשך׳. רבי יוסי אומר אי תימא מחשך סתים אתגליין, הא חזינן דטמירין אינון כל אינון כתרין עלאין וקרינן ׳עמוקות׳. מהו ׳מגלה׳, אלא כל אינון טמירין עלאין לא אתגליין אלא מגו ההוא חשוכא דאיהו ברזא דליליא. (ויהא כלא חד ברזא ד׳והיה אור הלבנה כאור החמה׳ בדרגא חדא, ועד יומא דייתי הוא גנוז וטמיר).
התרגום: אותו אור יצא מתוך החשך שנגלף בקלפוי דטמירא דכולא, עד שמאותו אור שנגנז, נגלף בשביל אחד טמיר לחשך שלמטה, והאור שורה בו. מיהו החשך שלמטה? אותו שנקרא לילה, שכתוב בו ולחשך קרא לילה. ז׳ ועל זה שנינו, מהו שכתוב (איוב יב) מגלה עמקות מני חשך? רבי יוסי אומר, אם תאמר מחשך סתום התגלו, הרי ראינו שנסתרים הם כל אותם כתרים עליונים, ואנו קוראים עמקות. מהו מגלה? אלא כל אותם נסתרים עליונים לא התגלו אלא מתוך אותו חשך שהוא בסוד הלילה (והכל יהיה אחד בסוד של והיה אור הלבנה כאור החמה בדרגה אחת, ועד היום שיבא הוא גנוז וטמון).
מן המפרשים
אור יקר: ההוא נהורא נפיק מגו וכו׳, הענין דאיהו קשיא ליה כיון דאמדת דאיהו גנוז לצדיקים לעתיד לבא דהיינו גנוז בבינה ]ש[היא נקראת עולם הבא, א״כ אינו לצדיקים שהם צדיק וצדק אלא גנוז בעולם הבא לבד לזה פי' שעם היות שאנו אומר׳ שהוא גנוז עכ״ז…
אור החמה: ויהא כולא חד היינו שיהיו נקשרים כי כאשר יהיה אור החכמה מתפשט שהוא סוד אור הגנוז הנה הייחוד נמצא למעלה ולמטה וכל העולמות מיוחדים משפיעים זה בזה ומקבלי' דין מן דין:
שעת רצון: ההוא נהורא נפק מגו חשוכא דאתגלפא בקלפוי דטמירא דכלא. פירוש, כי נודע שלעולם האור הוא הזכר, וחשך הוא הנוקבא, כדמפרש, ואפילו אימא עלאה נקרא חשך לגבי אבא דכורא דילה בערכה. ונודע שיסוד דאימא מסתיים בסוף שליש עליון דת"ת דז"א, ועד…