ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 29: ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור › פיסקה 2 (לא ע"ב)

האור נגנז מפני שלשה דורות רשעים - ומשה השתמש בו, ונתעטף בו בהר סיני

בראשית · ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור · מאמר 29 · פיסקה 2 · דף לא ע"ב

לשון הזוהר

וּבְשַׁעְתָּא דַּחֲמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיקוּמוּן תְּלָתָא דָּרִין חַיָּיבִין, וְאִנּוּן דָּרָא דֶאֱנוֹשׁ וְדָרָא דְטוֹפָנָא וְדָרָא דְפַלָּגָה, גָּנִיז לֵיהּ, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתַּמְּשׁוּן בֵּיהּ, וְיָהַב יָתֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְאִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ תְּלָת יַרְחִין דְּאִשְׁתַּאֲרוּן לֵיהּ מִיּוֹמֵי עִבּוּרָא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים׳. וּבָתַר תְּלָת יְרָחִין עָאל קַמֵּי פַּרְעֹה, נָטִיל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִנֵּיהּ עַד דְּקָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא, וְהָדַר לֵיהּ הַהוּא נְהוֹרָא וְאִשְׁתַּמַּשׁ בֵּיהּ כָּל יוֹמוֹי, וְלָא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִקְרַב בַּהֲדֵיהּ עַד דְּיָהַב מַסְוֶה עַל אַנְפּוֹי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו׳. וְאִתְעַטַּף בֵּיהּ כְּטַלִּית, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה׳.

תרגום

וּבְשָׁעָה שֶׁרָאָה הקב"ה שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת שֶׁל רְשָׁעִים, וְהֵם, דּוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר הַפְּלַגָּה - גָּנַז אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בוֹ, וְנָתַן אוֹתוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ מִימֵי עִבּוּרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים. וְאַחַר שְׁלֹשָׁה יְרָחִים נִכְנַס לִפְנֵי פַרְעֹה, לָקַח אוֹתוֹ הקב"ה מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁעָמַד עַל הַר סִינַי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְחָזַר לוֹ אוֹתוֹ הָאוֹר וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כָּל יָמָיו. וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִקְרַב אֵלָיו, עַד שֶׁנָּתַן מַסְוֶה עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד) וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. וְהִתְעַטֵּף בּוֹ כְּטַלִּית, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה. ד׳

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובשעתא דחמא קודשא בריך הוא דיקומון תלתא דרין חייבין, ואנון דרא דאנוש ודרא דטופנא ודרא דפלגה, גניז ליה, בגין דלא ישתמשון ביה, ויהב יתיה קודשא בריך הוא למשה, ואשתמש ביה תלת ירחין דאשתארון ליה מיומי עבורא דיליה, כמה דאת אמר ׳ותצפנהו שלשה ירחים׳. ובתר תלת ירחין עאל קמי פרעה, נטיל ליה קודשא בריך הוא מניה עד דקאים על טורא דסיני לקבלא אורייתא, והדר ליה ההוא נהורא ואשתמש ביה כל יומוי, ולא יכלו בני ישראל למקרב בהדיה עד דיהב מסוה על אנפוי, כמה דאת אמר ׳וייראו מגשת אליו׳. ואתעטף ביה כטלית, הדא הוא דכתיב ׳עוטה אור כשלמה׳.

התרגום: ובשעה שראה הקב"ה שיעמדו שלשה דורות של רשעים, והם, דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה - גנז אותו כדי שלא ישתמשו בו, ונתן אותו הקב"ה למשה והשתמש בו שלשה חדשים שנשארו לו מימי עבורו, כמו שנאמר (שמות ב) ותצפנהו שלשה ירחים. ואחר שלשה ירחים נכנס לפני פרעה, לקח אותו הקב"ה ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבל את התורה, וחזר לו אותו האור והשתמש בו כל ימיו. ולא יכלו בני ישראל לקרב אליו, עד שנתן מסוה על פניו, כמו שנאמר (שם לד) וייראו מגשת אליו. והתעטף בו כטלית, זהו שכתוב (תהלים קד) עטה אור כשלמה. ד׳

מן המפרשים

אור יקר: אתעטף ביה למאן קא מהדר אי למרע״ה אי אפשר דלא שייך ביה עוטה אור ואי לקב״ה לא עסקינן בהכי השתא. יב) אומר כל מה דאתמר.

הסולם: ובשעתא דחמא קב"ה, דיקומין תלתא דרין חייבין, ואינון, דרא דאנוש, ודרא דטופנא ודרא דפלגה גניז ליה בגין דלא ישתמשון עמיה: ובשעה שראה הקב"ה שיקומו שלשה דורות רשעים, שהם דור אנוש, דור המבול, ודור הפלגה, גנז את האור, כדי שרשעים הללו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר