ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 24: טו"ב › פיסקה 3 (ל ע"ב)

טו"ב נכללו בצדיק העולם - ׳טוב ה' לכל׳ להאיר יום אחד לכל

בראשית · טו"ב · מאמר 24 · פיסקה 3 · דף ל ע"ב

לשון הזוהר

אִלֵּין תְּלָת אַתְוָון ׳טוֹב׳ אִתְכְּלִילוּ לְבָתַר לְצַדִּיקָא דְעָלְמָא דְּכָלִיל כֹּלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב׳. בְּגִין דִּנְהִירוּ עִלָּאָה כְּלִילָא בֵּיהּ, דִּכְתִיב ׳טוֹב יהו"ה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו׳, ׳לַכֹּל׳ כְּתִיב, דָּא סְתָמָא דְמִלָּה בְּגִין לְאַנְהָרָא יוֹמָא חַד דְּנָהִיר לְכֹלָּא, עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. עַד כָּאן סְתָמָא דְמִלִּין.

תרגום

אֵלּוּ שְׁלֹשׁ הָאוֹתִיּוֹת טוֹ"ב נִכְלְלוּ אַחַר כָּךְ לְצַדִּיק הָעוֹלָם שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. בִּגְלַל שֶׁאוֹר עֶלְיוֹן כָּלוּל בּוֹ, שֶׁכָּתוּב טוֹב יהו"ה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. לַכֹּל כָּתוּב, זֶה סְתָמָא דְּמִלָּה בִּשְׁבִיל לְהָאִיר יוֹם אֶחָד שֶׁמֵּאִיר לַכֹּל, עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. עַד כָּאן סְתָמָא דְּמִלִּין.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלין תלת אתוון ׳טוב׳ אתכלילו לבתר לצדיקא דעלמא דכליל כלא לעילא ותתא, כמה דאת אמר ׳אמרו צדיק כי טוב׳. בגין דנהירו עלאה כלילא ביה, דכתיב ׳טוב יהו"ה לכל ורחמיו על כל מעשיו׳, ׳לכל׳ כתיב, דא סתמא דמלה בגין לאנהרא יומא חד דנהיר לכלא, עלאה על כלא. עד כאן סתמא דמלין.

התרגום: אלו שלש האותיות טו"ב נכללו אחר כך לצדיק העולם שכולל הכל למעלה ולמטה, כמו שנאמר אמרו צדיק כי טוב. בגלל שאור עליון כלול בו, שכתוב טוב יהו"ה לכל ורחמיו על כל מעשיו. לכל כתוב, זה סתמא דמלה בשביל להאיר יום אחד שמאיר לכל, עליון על הכל. עד כאן סתמא דמלין.

מן המפרשים

אור יקר: דכליל כלא לעילא ותתא, פי׳ בין הספירות שהם למעלה ממנו עד היסוד בין מה שלמטה ממנו שהיא המלכות ולכך בחינת טו״ב ראויה אליו בסוד כללות זה.

כתם פז: ואשתראו חילהא. ונמשכו, ומה שהיה קלוט וסתום הותר ונמשך, בסוד 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים' (בראשית ב י) . וזה אמרו, 'ומהכא נפקו כל חילין ותוקפין וארעא אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר':

שעת רצון: ודא הוא טוב. פירוש 'ודא הוא', אותיות 'טוב' בעצמם. שאות ט' היא היסוד עצמו דאבא, ואות ו' הוא היסוד דז"א היוצא ומתקיים ע"י יסוד דאבא, ואות ב' הם תרין נשין לאה ורחל, היוצאות ע"י היסוד דאבא, לכן נקרא היסוד טו"ב, שהם אותיות המצטרפות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: