׳ויטע ה' אלהים גן בעדן׳ - ישראל נטועים נטע קדוש
בראשית · בורא עולמות ומחריבן · מאמר 17 · פיסקה 27 · דף כה ע"ב
לשון הזוהר
וּמִיָּד בְּהַהוּא זִמְנָא נָטַע לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן קַדִּישָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּטַּע יהו"ה (כ"ח א) אֱלהִים אַבָּ"א וְאִמָּ"א. גַּ"ן דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. עֵדֶ"ן דָּא אִמָּא עִלָּאָה. אֶת הָאָדָם דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. אִיהִי תְּהֵא נֶטַע דִּילֵיהּ, בַּת זוּגֵיהּ וְלָא תָזוּז מִנֵּיהּ לְעָלַם, וּתְהֵא עִדּוּנָא דִילֵיהּ. וְיִשְׂרָאֵל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטַע לוֹן בְּהַהִיא זִמְנָא נִטְעָא קַדִּישָׁא בְּעָלְמָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ס כא) נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂי יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
תרגום
וּמִיָּד בְּאוֹתוֹ זְמַן נָטַע לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּגַן הָעֵדֶן הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּטַּע יהו"ה אֱלֹהִים, אַבָּ"א וְאִמָּ"א. גַּ"ן - זוֹ שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה. עֵדֶ"ן - זוֹ אמ"א עֶלְיוֹנָה. אֶת הָאָדָם - זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. הִיא תִהְיֶה נֶטַע שֶׁלּוֹ בַּת זוּגוֹ, וְלֹא תָזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, וְתִהְיֶה הָעִדּוּן שֶׁלּוֹ. וְיִשְׂרָאֵל, נָטַע אוֹתָם הקב"ה בְּאוֹתוֹ זְמַן נֶטַע קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ומיד בההוא זמנא נטע לון לישראל בגנתא דעדן קדישא. הדא הוא דכתיב ויטע יהו"ה (כ"ח א) אלהים אב"א ואמ"א. ג"ן דא שכינתא תתאה. עד"ן דא אמא עלאה. את האדם דא עמודא דאמצעיתא. איהי תהא נטע דיליה, בת זוגיה ולא תזוז מניה לעלם, ותהא עדונא דיליה. וישראל קודשא בריך הוא נטע לון בההיא זמנא נטעא קדישא בעלמא כמא דאת אמר, (ישעיהו ס כא) נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.
התרגום: ומיד באותו זמן נטע להם לישראל בגן העדן הקדוש. זהו שכתוב ויטע יהו"ה אלהים, אב"א ואמ"א. ג"ן - זו שכינה תחתונה. עד"ן - זו אמ"א עליונה. את האדם - זה העמוד האמצעי. היא תהיה נטע שלו בת זוגו, ולא תזוז ממנו לעולם, ותהיה העדון שלו. וישראל, נטע אותם הקב"ה באותו זמן נטע קדוש בעולם, כמו שנאמר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר.
מן המפרשים
כתם פז: דעד לא ברא קודשא בריך הוא עלמא הוה הוא ושמיה סתים בגויה. כבר ביארנו (ראה הקדמה ו.) , כי שם כל דבר קובע בו ידיעה ודמיון ודוגמא. כי השם הוא כדמיון הגוף אל עצם הנרשם, בסוד יהו"ה הנכתב ואינו נקרא ושם אדנ"י נכתב ונקרא, ונמצא ששם…
עטרת צבי: איהי תהא נטע דיליה וכו'. נ"ל כי איהי תהא נטע דיליה וכו'. נ"ל כי 'גן' רומז לשם ב"ן דההי"ן, אם תשים א' בתוך הו"ו כזה (יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה) , ו'נטע' ירמוז לו' של שם ב"ן כי צורתו כמו נטיעה, וגם 'נטע' כמנין 'ה' הוא האלקים', כי הוא"ו…
הסולם: ומיד בההוא זמנא נטע לון לישראל בגנתא דעדן קדישא, הה"ד ויטע וגו' ומיד בעת ההיא, דהיינו כשיתגלה משה לעת קץ, נטע להם לישראל בגן עדן הקדוש. וז"ש ויטע וגו' כלומר , שבחינה זו הנ"ל, שלאה ורחל נעשו פרצוף אחד ה"ס ג"ע. וישראל שהוא ז"א…