נח לא ביקש רחמים, ומשה ביקש - ונתן תוקף לעמוד האמצעי, ובו הגאולה
בראשית · אור וחושך · מאמר 15 · פיסקה 14 · דף כג ע"ב
לשון הזוהר
וּלְנֹחַ אִתְגַּלְיָא מָה דַּהֲוָה וּמָה דְּעָתִיד לְמֶהֱוֵי וְלָא בָּעָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ, עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה וּבָעָא רַחֲמֵי, דַּעֲתִידִין הֲווּ יִשְׂרָאֵל דְּלָא יִפְּקוּן אֶלָּא חַד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מִסִּטְרָא דִגְבוּרָא דַּהֲווּ דַּיְינִין וְאִתְחַזַּר עָלְמָא לְתוֹהוּ, וּבְגִין דְּבָעָא מֹשֶׁה רַחֲמִין עֲלַיְיהוּ שְׂמָאלָא דּוֹחָה וְלָא יִפְּקוּן בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל, וְיָמִין מְקָרֶבֶת דְּאִיהִי יַמִּינָא מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וּמֹשֶׁה בְּגִין דְּיָהַב גַּרְמֵיהּ עֲלַיְיהוּ יָהַב תּוּקְפָּא לְדַרְגֵּיהּ דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא דְּאִתְיְיהִיבַת בְּיַמִּינָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳, וּבְגִין דָּא פּוּרְקָנָא בֵּיה תַּלְיָא, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה׳ ׳עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה׳ דְּאִיהוּ מֹשֶׁה בְּחֻשְׁבָּנָא.
תרגום
וּלְנֹחַ הִתְגַּלָּה מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת, וְלֹא בִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁעֲתִידִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ אֶלָּא ׳אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה׳, מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁהָיוּ דָנִים, וְהֻחְזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ. וּבִגְלַל שֶׁמֹּשֶׁה בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הַשְּׂמֹאל דּוֹחָה וְלֹא יֵצְאוּ בָהּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָמִין מְקָרֶבֶת שֶׁהִיא יָמִין מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וּמֹשֶׁה, בִּגְלַל שֶׁנָּתַן עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, נָתַן תֹּקֶף לְדַרְגָּתוֹ, שֶׁהִיא עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהִיא תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּיָמִין, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳, וּמֵחֲמַת זֶה הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה׳, שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּחֶשְׁבּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולנח אתגליא מה דהוה ומה דעתיד למהוי ולא בעא רחמי עלייהו, עד דאתא משה ובעא רחמי, דעתידין הוו ישראל דלא יפקון אלא חד מעיר ושנים ממשפחה מסטרא דגבורא דהוו דיינין ואתחזר עלמא לתוהו, ובגין דבעא משה רחמין עלייהו שמאלא דוחה ולא יפקון ביה ישראל, וימין מקרבת דאיהי ימינא מטה כלפי חסד, ומשה בגין דיהב גרמיה עלייהו יהב תוקפא לדרגיה דאיהו עמודא דאמצעיתא דאיהי אורייתא דאתייהיבת בימינא, הדא הוא דכתיב ׳מימינו אש דת למו׳, ובגין דא פורקנא ביה תליא, הדא הוא דכתיב ׳לא יסור שבט מיהודה׳ ׳עד כי יבא שילה׳ דאיהו משה בחשבנא.
התרגום: ולנח התגלה מה שהיה ומה שעתיד להיות, ולא בקש עליהם רחמים, עד שבא משה ובקש רחמים, שעתידים היו ישראל שלא יצאו אלא ׳אחד מעיר ושנים ממשפחה׳, מצד הגבורה שהיו דנים, והחזר העולם לתהו. ובגלל שמשה בקש עליהם רחמים, השמאל דוחה ולא יצאו בה בני ישראל, וימין מקרבת שהיא ימין מטה כלפי חסד. ומשה, בגלל שנתן עצמו עליהם, נתן תקף לדרגתו, שהיא עמוד האמצעי, שהיא תורה שנתנה בימין, זהו שכתוב ׳מימינו אש דת למו׳, ומחמת זה הגאלה תלויה בו. זהו שכתוב ׳לא יסור שבט מיהודה, עד כי יבא שילה׳, שהוא משה בחשבון.