אור וחושך
חשך שחור התורה ואור לובנה - ׳שחורה אני ונאוה׳
בהקדמת הדברי ראה דברי האריז"ל בשער הפסוקים פ' בראשית דרוש ב' כי יש ב' הבחנות א. עילת כל העילות, ב. למטה מזה עילת העילות, ובכל מקום שכתוב בזוהר עילת כל העילות הוא בהאין סוף הבלתי מושג שהוא למעלה מעתיק יומין דעולם האצילות - ונקרא כן בקוצר השגתנו לפי שהוא העילה הראשונה שכל שאר העילות נמצאו ממנו והוא המציאם. וכל שאר הבחינות שלמטה מעלת על כל העילות הם הנקראים עילות סתם, ולשון עילת העילות הוא בכל פרצוף ביחס לעילות שתחתיו, וכ"ה במהרח"ו כי דרך משל זעיר תקרא אימא בערכו עילת העילות, כי אימא היא עילה על העילות דזעיר. רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. פָּתַח עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי וְגוֹ'׳ (דברים לב, לט). - אָמַר, חֲבֵרִים שִׁמְעוּ דְבָרִים עַתִּיקִיםעתיקים מצד שהם סודות בהשגה המצומצמת מהבלתי מושג בא"ק שֶׁרָצִיתִי לְגַלּוֹת אַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת עֶלְיוֹנָה לוֹמַר. כאשר נתגלה שם סבא דסבין. מִי זֶה שֶׁאָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ שהרי בכל הבריאה כתוב ויאמר אלהי"ם א"כ מי הוא אותה הנהגה העליונה למעלה מן הכל שאמר אני אני הוא ואין אלהים עמדי? - אֶלָּאבכאן יפרש את ענין העילה והעלות כי המדרגות משתלשלות זו מזו בסוד עלה ועלול, שכל תחתון עלול ומסובב מהעליון שלו. ופירוש המילה 'עילה', היינו פועל, ופירוש המילה 'עלול' היינו נפעל. שזה יורה שאין כלום להתחתון מצד עצמו וכל מה שיש לו הוא רק מצד מה שמקבל מהעליון שלו, זֶהוּ עִלַּת עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים, שהוא עילה וסיבה לכל הפעולות שכולם נפעלו על ידו, וכעת מפרש אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עִלַּת הָעִלּוֹת, דהיינו שנקרא עלת העילות [ולא עילת כל העילות] - עִלַּת מֵהָעִלּוֹת הָאֵלֶּה, שהוא עילה וסיבה להאציל עוד עילות שתחתיו, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶחָד מֵהָעִלּוֹת הַלָּלוּכל הפרצופים התחתונים שהם בסוד זכר ונקבה אין הנקבה פועלת שום דבר אלא ברשות ובכח של הזכר שעליה, ואינה עושה שׁוּם מַעֲשֶׂה עַד שֶׁיִּקַּח רְשׁוּת מֵאוֹתוֹ שֶׁעָלָיו, כְּמוֹ שֵׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בְּנַעֲשֶׂה אָדָם. ששם נתבאר שאימא נטלה רשות וכח מאבא.
בלשון הזוהר
פָּתַח עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אלהי"ם עִמָּדִי וְגוֹ'׳ (דברים לב, לט). - אָמַר, חַבְרַיָּיא שִׁמְעוּ מִלִּין עַתִּיקִין דְּבָעִינָא לְגַלָּאָה בָּתַר דְּאִתְיְהִיב רְשׁוּ עִלָּאָה לְמֵימַר. מַאי נִיהוּ דְּאָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ - אֶלָּא דָּא הוּא עִלַּת עַל כָּל עִלָּאִין. הַהוּא דְּאִתְקְרִי עִלַּת הָעִלּוֹת עִלַּת מֵאִלֵּין עִלּוֹת, דְּלָא יַעֲבֵיד חַד מֵאִלֵּין עִלּוֹת שׁוּם עוּבָדָא עַד דְּנָטִיל רְשׁוּת מֵהַהוּא דַּעֲלֵיהּ, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא לְעֵילָּא בְּנַעֲשֶׂה אָדָם.
נעשה לשון שניים - ולעילת כל העילות אין דוגמה
׳נַעָֹשֶׂה׳ וַדַּאי. עַל שְׁנַיִם נֶאֱמַר. לשון נעשה מורה על כך שיש התייעצות והסכמה כביכול בין ב' כוחות המורים על ב' הנהגות המשתלשלות מכח עליון יותר, והיינו שהנהגה הנקרא אמא נתייעצה עם ההנהגה הנקראת אבא. והנהגה זו קיימת בכל ההנהגות [פרצופים] המשתלשלות זו למטה מזו, וכן הוא בכאן שֶׁאָמַר זֶהפרצוף המורה על הנהגה מסויימת לְאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ נַעֲשֶׂה. וְלֹא עוֹשֶׂהאותו הכח המפוקד על אותה הנהגה דָבָר אֶלָּאא. בִּרְשׁוּתב. וַאֲמִירָה מֵאוֹתוֹהכח שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ. וְאוֹתוֹהכח שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ לֹא עוֹשֶׂה דָבָר עַד שֶׁלּוֹקֵחַ עֵצָה מֵחֲבֵרוֹ. שלמעלה ממנו. אֲבָל אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת, היינו א"ק שהוא ראשית לכל ההנהגות (פרצופים) והכוחות כולם, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא לְמַטָּה שָׁוֶה לוֹ, אפילו מצד הדמיון, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ׳ שהוא הקדוש ומופרש מכל השגה שהיא אשר ההשגה היחידה היא באי השגתו כלל ושאין אפי' כלל היכולת לדמות או להשוות להבלתי מושג מצד א"ס עליונותו למעלה מכל השגה. והוא אשר - אָמַר, ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ אין לא"ק בחינת נוק' הנקראת אלהי"ם, - שֶׁלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ עֵצָה, כביכול להתייעץ ולקבל רשות על פעולתיו, ששם כביכול הנהגת אימא אמרה לאבא נעשה אדם. כְּאוֹתוֹ שֵׁאָמַר ׳וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם׳.
בלשון הזוהר
׳נַעֲשֶׂה׳ - וַדַּאי עַל תְּרֵין אִתְּמַר, דְּאָמַר דָּא לְהַהוּא דִּלְעֵילָּא מִנֵּיהּ נַעֲשֶׂה, וְלָא עָבִיד מִדָּעַם הַהוּא דִּלְעֵילָּא מִינֵּיהּ עַד דְּנָטִיל עֵצָה מֵחַבְרֵיהּ, אֲבָל הַהוּא דְּאִתְקְרִי עִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת דְּלֵית לְעֵילָּא מִנֵּיהּ וְלָא לְתַתָּא שָׁוֶה לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ׳ - אָמַר, ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אלהי"ם עִמָּדִי׳ - דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּיהּ, כְּגַוְונָא דְּהַהוּא דְּאָמַר ׳וַיֹּאמֶר אלהי"ם נַעֲשֶׂה אָדָם׳.
תמיהת החברים על ההבדל בין שתי דרגות העילות
קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ, רַבִּי, תֵּן לָנוּ רְשׁוּת לְדַבֵּר בְּמָקוֹם זֶה. אָמְרוּ, וַהֲרֵי לֹא בֵאַרְתָּ לְמַעְלָה שֶׁעִלַּת הָעִלּוֹת אָמַר לְכֶתֶר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳. אָמַר לָהֶם, הֱיוּ שׁוֹמְעִים אָזְנֵיכֶם מַה שֶּׁפִּיכֶם מְדַבֵּר! וַהֲרֵי לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁנִּקְרָא עִלַּת הָעִלּוֹת, וְזֶה אֵינוֹ אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת, שֶׁלְּעִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת אֵין לוֹ שֵׁנִי שֶׁלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ עֵצָה, שֶׁהוּא יָחִיד לִפְנֵי הַכֹּל, וְאֵין לוֹ שֻׁתָּף.
בלשון הזוהר
קָמוּ כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא וְאָמְרוּ, רַבִּי, הַב לָנָא רְשׁוּ לְמַלָּלָא בְּהַאי אֲתַר. אָמְרוּ, וְהָא לָא אוֹקְמַת לְעֵילָּא דְּעִלּוֹת הָעִלּוֹת אָמַר לְכֶתֶר ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳. אָמַר לוֹן הֱווּ שָׁמְעִין אוּדְנַיְיכוּ מָה דְּפוּמְּכוֹן מְמַלְּלָן, וְהָא לָא אֲמָרִית לְכוּ הַשְׁתָּא דְּאִית דְּאִתְקְרִי עִלַּת הָעִלּוֹת וְלָאו אִיהוּ הַהוּא דְּאִתְקְרִי עִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת, דִּלְעִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת לֵית לֵיהּ תִּנְיָינָא דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּיהּ דְּאִיהוּ יָחִיד קֳדָם כֹּלָּא וְלֵית לֵיהּ שׁוּתָּפָא.
יחוד בלא שיתוף וחשבון - עילת כל עילות ללא שני
וְלָכֵן אָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ (דברים לב, לט) - שֶׁלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ עֵצָה, שֶׁאֵין לוֹ שֵׁנִי וְלֹא שֻׁתָּף וְלֹא חֶשְׁבּוֹן. שֶׁיֵּשׁ אֶחָד בְּשִׁתּוּף כְּמוֹ זָכָר וְנוּקְבָּא, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳, אֲבָל הוּא אֶחָד בְּלִי חֶשְׁבּוֹן וְלֹא שִׁתּוּף, וְלָכֵן אָמַר ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ - קָמוּ כֻלָּם וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ, אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁרִבּוֹנוֹ מַסְכִּים עִמּוֹ לְגַלּוֹת סוֹדוֹת טְמִירִים שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְגַּלִּים לְמַלְאָכִים קְדוֹשִׁים.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא אָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אלהי"ם עִמָּדִי׳ (דברים לב, לט) - דְּנָטִיל עֵצָה מִנֵּיהּ, דְּלָא אִית לֵיהּ תִּנְיָינָא וְלָא שׁוּתָּפָא וְלָאו חוּשְׁבָּנָא. דְּאִית אֶחָד בְּשִׁתּוּף כְּגוֹן דְּכַר וְנוּקְבָא וְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳, אֲבָל אִיהוּ חַד בְּלָא חוּשְׁבָּן וְלָא שִׁתּוּף, וּבְגִין דָּא אָמַר ׳וְאֵין אלהי"ם עִמָּדִי׳ - קָמוּ כֻּלְּהוּ וְאִשְׁתַּטְּחוּ קַמֵּיהּ, וְאָמְרוּ, זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּמָארֵיהּ אִסְתַּכַּם עִמֵּיהּ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין דְּלָא הֲווּ מִתְגַּלְיָין לְמַלְאֲכַיָּיא קַדִּישַׁיָּא.
׳אני אמית ואחיה׳ בספירות - הדין תלוי בהסכמת שלושה
אָמַר לָהֶם, חֲבֵרִים, יֵשׁ לָנוּ לְהַשְׁלִים הַפָּסוּק, שֶׁכַּמָּה סוֹדוֹת טְמִירִים יֵשׁ בַּפָּסוּק הַזֶּה ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה וְגוֹ'׳. ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳ - בַּסְּפִירוֹת. ׳אֲחַיֶּה׳ - מִצַּד שֶׁל הַיָּמִין חַיִּים, וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל מָוֶת. וְאִם לֹא מַסְכִּימִים שְׁנֵיהֶם עִם עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, לֹא מִתְקַיֵּם הַדִּין, שֶׁהֵם בְּמוֹשָׁב שְׁלֹשָׁה כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
אָמַר לוֹן, חַבְרַיָּיא, אִית לָן לְאַשְׁלָמָא קְרָא, דְּכַמָּה רָזִין טְמִירִין אִית בְּהַאי קְרָא. ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה וְגוֹ'׳ - ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳, בִּסְפִירָן. ׳אֲחַיֶּה׳ - מִסִּטְרָא דְיַמִּינָא חַיֵּי, וּמִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא מוֹתָא. וְאִי לָא אִסְתַּכְּמָן תַּרְוַיְיהוּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא לָא אִתְקַיַּים דִּינָא, דְּאִנּוּן בְּמוֹתַב תְּלָתָא כַּחֲדָא.
יד השכינה מצילה בתשובה - ולעילת העילות אין מציל
וְלִפְעָמִים מַסְכִּימִים שְׁלֹשָׁה לַעֲשׂוֹת דִּין, וְתָבֹא יָ"ד שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁהוּא יהו"ה יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְזוֹ שְׁכִינָה נִקְרֵאת יַד יָמִין מִצַּד הַחֶסֶ"ד. יַד שְׂמֹאל מִצַּד הַגְּבוּרָה. יַד יהו"ה מִצַּד עַמּוּד הָאֶמְצָעִי. כְּשֶׁבֶּן אָדָם שָׁב בִּתְשׁוּבָה, הַיָּד הַזּוֹ מַצִּילָה אוֹתוֹ מֵהַדִּין. אֲבָל כְּשֶׁדָּן עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳.
בלשון הזוהר
וּלְזִמְנִין אִסְתַּכְּמוּ תְּלָתָא לְמֶעְבַּד דִּינָא, וְיֵיתֵי יַד דְּאִיהִי פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים דְּאִיהוּ יהו"ה יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְדָא שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִי יַד יָמִין מִסִּטְרָא דְחֶסֶד. יַד שְׂמֹאל מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה. יַד יהו"ה מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. כַּד בַּר נָשׁ תָּב בִּתְיוּבְתָּא, הַאי יָד שֵׁזִיב לֵיהּ מִן דִּינָא. אֲבָל כַּד דָּן עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳.
שלושה ווי"ן ושלוש פעמים אני - רמז לשמות המלאים
וְעוֹד, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים נֶאֱמַר בְּפָסוּק זֶה אֲנִי אֲנִי אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם א' א' א' י' י' י', שֶׁנִּרְמְזוּ בְּיוֹ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א.
בלשון הזוהר
וְעוֹד תְּלָת זִמְנִין אִתְּמַר בְּהַאי קְרָא אֲנִי אֲנִי אֲנִי, דְּאִית בְּהוֹן א' א' א' י' י' י', דְּאִתְרְמִיזוּ בְּיוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י, יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א.
פירוש החברים באלהים אחרים - סוד עליון שלא נמסר לכל
וְעִם כָּל זֶה שֶׁהֲרֵי פָּסוּק זֶּה העמידוהו הַחֲבֵרִים לְגַבֵּי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ (דברים לב, לט) - זֶה הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ שֶׁכָּתוּב בָּהֶם אֲנִי וָה"וּ. ׳וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ - זֶה סמא"ל וְנָחָ"שׁ. ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳ - ׳אֲנִי אָמִית׳ בִּשְׁכִינָתִי לְמִי שֶׁהוּא רָשָׁע, וַאֲנִי אֲחַיֶּה בָּהּ אֶת מִי שֶׁהוּא צַדִּיק. ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ - זֶה יַ"ד יהו"ה שֶׁהוּא יהו"ה יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְהוּא כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וְהַכֹּל אֱמֶת. אֲבָל מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה עִלַּת הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא עִלַּת עַל כָּל הָעִלּוֹת - הַסּוֹד הַזֶּה לֹא נִמְסָר לְכָל חָכָם וְנָבִיא.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא דְּהַאי קְרָא הָא אוֹקְמוּהַּ חַבְרַיָּיא לְגַבֵּי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא׳ (דברים לב, לט) - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ דְּאִתְּמַר בְּהוּ אֲנִי וָהוֹ. ׳וְאֵין אלהי"ם עִמָּדִי׳ - דָּא סמא"ל וְנָחָשׁ. ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳ - ׳אֲנִי אָמִית׳ בִּשְׁכִינְתִּי לְמַאן דְּאִיהוּ חַיָּיב, וַאֲנִי ׳אֲחַיֶּה׳ בָּהּ לְמַאן דְּאִיהוּ זַכַּאי. ׳וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל׳ - דָּא יַ"ד יהו"ה דְּאִיהוּ יהו"ה, יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְאִיהוּ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וְכֹלָּא קְשׁוֹט. אֲבָל מָה דְּאִתְּמַר לְעֵילָּא עִלַּת עִלָּאָה דְּאִיהוּ עִלָּה עַל כָּל הָעִלּוֹת - הַאי רָזָא לָא אִתְמְסַר לְכָל חַכִּימָא וּנְבִיאָה.
בא וראה - עילות מרוכבות בספירות וכולן חשוכות לפניו
בֹּא רְאֵה כַּמָּה עִלּוֹת הֵם סְתוּמִים שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים וְהֵם מֻרְכָּבִים בַּסְּפִירוֹת, וְהַסְּפִירוֹת מֶרְכָּבָה לָהֶם, שֶׁהֵם טְמִירִים מִמַּחֲשֶׁבֶת בְּנֵי אָדָם, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וְגוֹ'׳ (קהלת ה, ז) - אוֹרוֹת מְצֻחְצָחִים אֵלֶּה עַל אֵלֶּה. וְאֵלֶּה שֶׁמְּקַבְּלִים הֵם חֲשׁוּכִים מֵאֲחֵרִים שֶׁעֲלֵיהֶם שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהֶם, וְעִלַּת הָעִלּוֹת אֵין אוֹר עוֹמֵד לְפָנָיו, שֶׁכָּל הָאוֹרוֹת חֲשׁוּכִים לְפָנָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזִי, כַּמָּה עִלּוֹת אִנּוּן סְתִימִין דְּאִנּוּן מִתְלַבְּשִׁין וְאִנּוּן מוּרְכָּבִין בִּסְפִירָן, וּסְפִירָן מֶרְכָּבָה לְגַבַּיְיהוּ, דְּאִנּוּן טְמִירִין מִמַּחְשַׁבְתָּא דִּבְנֵי נָשָׁא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר וְגוֹ'׳ (קהלת ה, ז) - נְהוֹרִין מְצוּחְצָחִין אִלֵּין עַל אִלֵּין. וְאִלֵּין דִּמְקַבְּלִין אִנּוּן חֲשׁוֹכִין מֵאָחֳרָנִין דַּעֲלַיְיהוּ דִּמְקַבְּלִין מִנַּיְיהוּ, וְעִלַּת הָעִלּוֹת לֵית נְהוֹרָא קַיְימָא קַמֵּיהּ, דְּכָל נְהוֹרִין מִתְחַשְׁכָן קַמֵּיהּ:
תפילה לעני
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.