חשך שחור התורה ואור לובנה - ׳שחורה אני ונאוה׳
בראשית · אור וחושך · מאמר 15 · פיסקה 1 · דף כג ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזִי, חֹשֶׁךְ אִיהוּ אוּכָּמוּ דְאוֹרַיְיתָא, אוֹרָהּ חִיוָּרוּ דְאוֹרַיְיתָא: [וְכַד אִיהוּ אוֹר מִתְלַבֵּשׁ בְּחוֹשֶׁךְ אִתְּמַר בְּאוֹרַיְיתָא ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳, וְכַד אִסְתַּלַּק מִתַּמָּן אוֹר דְּאִיהוּ חִוָּורוּ, אָמְרָה ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת׳. וְאוֹרַיְיתָא כְּגַוְונָא דְּבַת עֵינָא דְּאִיהִי אוּכָּמָא וְשַׁפִּירָא בְּאוֹר דְּנָהִיר בָּהּ, וּבְגִין דָּא בַּת עֵינָא וְאוֹר דְּנָהִיר בָּהּ אָמְרָה ׳יהו"ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳, ׳אוֹרִי׳ אוֹר י' דְאִיהוּ בַּת עַיִן,
תרגום
בּא רְאֵה, חֹשֶׁךְ הוּא שָׁחֹר שֶׁל תּוֹרָה, אוֹר לוֹבֶן שֶׁל תּוֹרָה. [וּכְשֶׁאוֹתוֹ אוֹר מִתְלַבֵּשׁ בַּחוֹשֶׁךְ, נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳ וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק מִשָּׁם אוֹר שֶׁהוּא לָבָן, אָמְרָה ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳. וְהַתּוֹרָה כְּדוּגְמַת בַּת הָעַיִן שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה וְיָפָה בָּאוֹר שֶׁמֵּאִיר בָּהּ. וּבִגְלַל זֶה בַּת עַיִן וְאוֹר שֶׁמֵּאִיר בָּהּ אָמְרָה ׳יהו"ה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא׳ אוֹרִי - אוֹר י' שֶׁהוּא בַּת עַיִן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, חשך איהו אוכמו דאורייתא, אורה חיורו דאורייתא: [וכד איהו אור מתלבש בחושך אתמר באורייתא ׳שחורה אני ונאוה׳, וכד אסתלק מתמן אור דאיהו חוורו, אמרה ׳אל תראוני שאני שחרחורת׳. ואורייתא כגוונא דבת עינא דאיהי אוכמא ושפירא באור דנהיר בה, ובגין דא בת עינא ואור דנהיר בה אמרה ׳יהו"ה אורי וישעי ממי אירא׳, ׳אורי׳ אור י' דאיהו בת עין,
התרגום: בא ראה, חשך הוא שחר של תורה, אור לובן של תורה. [וכשאותו אור מתלבש בחושך, נאמר בתורה ׳שחורה אני ונאוה׳ וכשמסתלק משם אור שהוא לבן, אמרה ׳אל תראוני שאני שחרחרת׳. והתורה כדוגמת בת העין שהיא שחורה ויפה באור שמאיר בה. ובגלל זה בת עין ואור שמאיר בה אמרה ׳יהו"ה אורי וישעי ממי אירא׳ אורי - אור י' שהוא בת עין.
מן המפרשים
אור יקר: תא חזי תננא כי אותו המציאות העולה הוא תננא בעלמא הבל העולה מהארץ ולמעלה ענן לח להמטיר המים, מלמטה תננא שהוא מטבע הארץ הנקבה שהיא מוציאה עשן מכח האש מכח הדין ומלמעלה השמים ענן מצד המים מצד הרחמים זכר ברחמים ונקבה בדין. וכלא…
הסולם: ת"ח חשך איהו אוכמו דאורייתא אור חיורו דאורייתא, בוא וראה, חשך, ה"ס השחור שבתורה, דהיינו הדיו שבאותיות שבה, אור, הוא הלבן שבתורה, דהיינו הגוילים, שעליתם כתובים האותיות. (וחסר כאן ההמשך, ותמצאהו בתק"ח, דף קט"ז ט"א שורה ל"ד. כי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: