׳רקיע כעין הקרח׳ - מחשבה עליונה סתומה שאין בה הרהור
בראשית · רקיע השמים · מאמר 11 · פיסקה 4 · דף כא ע"א
לשון הזוהר
רָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת דָּא הַהוּא דִּכְתִיב ׳וּדְיוֹקָן עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח׳, דָּא הַהוּא קַדְמוֹן (נ"א ה' קַדְמָאָה). דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה לֵית מַאן דְּיָכִיל לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַּע. מַאי טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּאִיהוּ סָתִים בְּמַחֲשָׁבָה, וּמַחֲשָׁבָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמִירָא סְתִימָא עִלָּאָה. מַחֲשָׁבָה דְּבַר נָשׁ בְּכָל עָלְמָא (לָא יָכִיל) לְאִתְדַּבְּקָא וּלְמוֺדַע לֵיהּ, מִלִּין דְּתַלְיָין בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה לֵית מַאן דְּיָכִיל לְאִתְדַּבְּקָא לוֹן. מַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לְגוֹ מִן מַחֲשָׁבָה מַאן אִיהוּ דְּעָבִיד רַעְיוֹנֵי, דְּהָא לֵית סוּכְלְתָנוּ לְמִשְׁאַל, כָּל שֶׁכֵּן לְמִנְדַּע. ׳אֵין סוֹף׳ לֵית בֵּיהּ רִשּׁוּמָא כְּלָל, וְלָא תַּלְיָא שְׁאֵלְתָּא בֵּיהּ וְלָא רַעְיוֹנָא לְאִסְתַּכְּלוּתָא דְמַחֲשָׁבָה כְּלָל.
תרגום
רָקִיעַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַיּוֹת, זֶה אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב וּדְיוֹקָן עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח. זֶה אוֹתוֹ קַדְמוֹן, (נ"א: ה' ראשונה). שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וָהָלְאָה אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת. מָה הַטַּעַם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא סָתוּם בַּמַּחֲשָׁבָה, וּמַחֲשֶׁבֶת הקב"ה טְמִירָה, סְתוּמָה, עֶלְיוֹנָה. מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם בְּכָל הָעוֹלָם (לא יכול) לְהִתְדַּבֵּק וְלָדַעַת אוֹתָהּ, דְּבָרִים הַתְּלוּיִים בְּמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה, אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשִּׂיג אוֹתָם. מַחֲשָׁבָה מַמָּשׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לִפְנִים מֵהַמַּחֲשָׁבָה מִי הוּא שֶׁיְּהַרְהֵר, שֶׁהֲרֵי אֵין תְּבוּנָה לִשְׁאֹל, וְכָל שֶׁכֵּן לָדַעַת. אֵי"ן סוֹ"ף אֵין בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל, וּשְׁאֵלָה לֹא תְלוּיָה בּוֹ, וְלֹא הִרְהוּר לְהִסְתַּכְּלוּת הַמַּחֲשָׁבָה כְּלָל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רקיע שעל גבי החיות דא ההוא דכתיב ׳ודיוקן על ראשי החיה רקיע כעין הקרח׳, דא ההוא קדמון (נ"א ה' קדמאה). דהא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע. מאי טעמא, משום דאיהו סתים במחשבה, ומחשבה דקודשא בריך הוא טמירא סתימא עלאה. מחשבה דבר נש בכל עלמא (לא יכיל) לאתדבקא ולמודע ליה, מלין דתליין במחשבה עלאה לית מאן דיכיל לאתדבקא לון. מחשבה ממש על אחת כמה וכמה, לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיוני, דהא לית סוכלתנו למשאל, כל שכן למנדע. ׳אין סוף׳ לית ביה רשומא כלל, ולא תליא שאלתא ביה ולא רעיונא לאסתכלותא דמחשבה כלל.
התרגום: רקיע שעל גבי החיות, זה אותו שכתוב ודיוקן על ראשי החיה רקיע כעין הקרח. זה אותו קדמון, (נ"א: ה' ראשונה). שהרי משם והלאה אין מי שיכול להסתכל ולדעת. מה הטעם, משום שהוא סתום במחשבה, ומחשבת הקב"ה טמירה, סתומה, עליונה. מחשבת האדם בכל העולם (לא יכול) להתדבק ולדעת אותה, דברים התלויים במחשבה עליונה, אין מי שיכול להשיג אותם. מחשבה ממש על אחת כמה וכמה. לפנים מהמחשבה מי הוא שיהרהר, שהרי אין תבונה לשאל, וכל שכן לדעת. אי"ן סו"ף אין בו רשם כלל, ושאלה לא תלויה בו, ולא הרהור להסתכלות המחשבה כלל.
מן המפרשים
אור החמה: מ"ט פי' מ"ט אין השגה מחסד ולמעלה ותירץ בגין דאיהו סתים במחשבה והענין שהספי' הם שתי בחינות א' פעולות שפועל הא"ס למטה כגון חסד גבורה וכיוצא. ב' כגון חכמה ובינה ודעת ורצון הם דברים נעלמים פעולות בודדות בו במציאותו לכך א"א להשיגם…
שעת רצון: כלהו כלילן ברקיע השמים ועלייהו כתיב יהי מאורות ברקיע השמים והיו למאורות ברקיע השמים כלהו תליין בההיא רקיע השמים רקיע דעל גבי החיות דא ההוא דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא דא ההוא קדמון. פירוש, כל עיקר הדרוש הזה…
עטרת צבי: כעין הקרח הנורא ההוא קדמון וכו'. ר"ל כעין הקרח הנורא ההוא קדמון וכו'. ר"ל דמות הרקיע שהוא על ראשי החיה הוא אבא כנודע, והארכתי בפרשת תרומה {קסד:} וכדאיתא בשער ציור עולמות {ע"ח שמ"ג}, הוא כעין הקרח שהוא אדם קדמון דלית ביה רשימא…