ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 11: רקיע השמים › פיסקה 18 (כא ע"ב)

יעקב הגוף נכנס שלם, ועצמות יוסף צבאות הצדיק - ומשה נשאר בחוץ

בראשית · רקיע השמים · מאמר 11 · פיסקה 18 · דף כא ע"ב

לשון הזוהר

אַמַּאי, אֶלָּא יַעֲקֹב בַּעְלָהּ קַדְמָאָה דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוָה, מִית יַעֲקֹב אִזְדַּוְּוגָא בֵּיהּ בְּמֹשֶׁה, וּבְעוֹד דַּהֲוָה מֹשֶׁה בְּהַאי עָלְמָא מַנִּי לָהּ כִּדְקָא יָאוּת, וְאִיהוּ הֲוָה בַּעְלָהּ תִּנְיָינָא. יַעֲקֹב אַעִילוּ לֵיהּ לְאַרְעָא קַדִּישָׁא גּוּפֵיהּ שְׁלִים, בְּגִין דְּאִיהוּ גּוּפָא. יוֹסֵף גַּרְמוֹי וְלָא גוּפֵיהּ, בְּגִין דְּגַרְמִין אִנּוּן חֲיָילִין וּמַשִׁרְיָין דִּלְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ נָפְקֵי מֵהַהוּא צַדִּיק, וְצַדִּיק צְבָאוֹת אִקְּרִי. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּכָל צְבָאוֹת וּמַשִׁרְיָין עִלָּאִין מִנֵּיהּ נָפְקִין, וְעַל דָּא גַּרְמוֹי דְּאִינּוּן צְבָאוֹת אַעִלוּ בְּאַרְעָא. מֹשֶׁה הֲוָה לְבַר וְלָא עָאל תַּמָּן לָא גוּפֵיהּ וְלָא גַרְמוֹי, אֶלָּא אַעֲלַת שְׁכִינְתָּא בְּאַרְעָא, בָּתַר דְּמִית מֹשֶׁה וְאִתְהַדְּרַת לְבַעְלָהּ קַדְמָאָה וַדַּאי אִיהוּ יַעֲקֹב, מִכָּאן נוּקְבָא דְּאִתְנְסִיבַת בִּתְרֵין, בְּהַהוּא עָלְמָא אַהַדְרַת לְקַדְמָאָה. מֹשֶׁה הֲוָה לְבַר כֵּיוָן דְּבַעְלָהּ קַדְמָאָה הֲוָה בְּאַרְעָא.

תרגום

מַדּוּעַ, אֶלָּא יַעֲקֹב בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא הָיָה. מֵת יַעֲקֹב - הִזְדַּוְּגָה בְּמֹשֶׁה. וּבְעוֹד שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, צִוָּה אוֹתָהּ כָּרָאוּי, וְהוּא הָיָה בַּעְלָהּ הַשֵּׁנִי. אֶת יַעֲקֹב הִכְנִיסוּ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁגּוּפוֹ שָׁלֵם, בִּגְלַל שֶׁהוּא גוּף. יוֹסֵף - עַצְמוֹתָיו וְלֹא גוּפוֹ, מִכֵּיוָן שֶׁעֲצָמוֹת הֵן צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְכֻלָּם יוֹצְאִים מֵאוֹתוֹ צַדִּיק. וְהַצַּדִּיק נִקְרָא צְבָאוֹ"ת. מָה הַטַּעַם, בִּגְלַל שֶׁכָּל צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְעַל זֶה עַצְמוֹתָיו, שֶׁהֵן צְבָאוֹת, נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. מֹשֶׁה הָיָה בַּחוּץ, וְלֹא נִכְנַס לְשָׁם לֹא גוּפוֹ וְלֹא עַצְמוֹתָיו. אֶלָּא נִכְנְסָה הַשְּׁכִינָה לָאָרֶץ. אַחַר שֶׁמֹּשֶׁה מֵת וְחָזְרָה לְבַעְלָהּ הָרִאשׁוֹן, וַדַּאי הוּא יַעֲקֹב. מִכָּאן שֶׁנוּקְבָּא שֶׁנִּשֵּׂאת לִשְׁנַיִם, בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם הִיא חוֹזֶרֶת לָרִאשׁוֹן. מֹשֶׁה הָיָה בַּחוּץ, כֵּיוָן שֶׁבַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן הָיָה בָּאָרֶץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמאי, אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה, מית יעקב אזדווגא ביה במשה, ובעוד דהוה משה בהאי עלמא מני לה כדקא יאות, ואיהו הוה בעלה תניינא. יעקב אעילו ליה לארעא קדישא גופיה שלים, בגין דאיהו גופא. יוסף גרמוי ולא גופיה, בגין דגרמין אנון חיילין ומשריין דלעילא, וכלהו נפקי מההוא צדיק, וצדיק צבאות אקרי. מאי טעמא, בגין דכל צבאות ומשריין עלאין מניה נפקין, ועל דא גרמוי דאינון צבאות אעלו בארעא. משה הוה לבר ולא עאל תמן לא גופיה ולא גרמוי, אלא אעלת שכינתא בארעא, בתר דמית משה ואתהדרת לבעלה קדמאה ודאי איהו יעקב, מכאן נוקבא דאתנסיבת בתרין, בההוא עלמא אהדרת לקדמאה. משה הוה לבר כיון דבעלה קדמאה הוה בארעא.

התרגום: מדוע, אלא יעקב בעלה הראשון של המטרוניתא היה. מת יעקב - הזדוגה במשה. ובעוד שמשה היה בעולם הזה, צוה אותה כראוי, והוא היה בעלה השני. את יעקב הכניסו לארץ הקדושה כשגופו שלם, בגלל שהוא גוף. יוסף - עצמותיו ולא גופו, מכיון שעצמות הן צבאות ומחנות שלמעלה, וכלם יוצאים מאותו צדיק. והצדיק נקרא צבאו"ת. מה הטעם, בגלל שכל צבאות ומחנות עליונים יוצאים ממנו, ועל זה עצמותיו, שהן צבאות, נכנסו לארץ. משה היה בחוץ, ולא נכנס לשם לא גופו ולא עצמותיו. אלא נכנסה השכינה לארץ. אחר שמשה מת וחזרה לבעלה הראשון, ודאי הוא יעקב. מכאן שנוקבא שנשאת לשנים, באותו העולם היא חוזרת לראשון. משה היה בחוץ, כיון שבעלה הראשון היה בארץ.

מן המפרשים

כתם פז: אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה. הוא הראשון שהשלים חק המדה ההיא בהציב דוגמת י"ב אלכסונותיה שבטי י"ה, כמו שהקדמנו בהקדמה הראשונה:

אור החמה: משה מית וגו' קשה ביה תלת א' שמת ושתים הא' שמת ואחר שמת יהיה בא"י ועוד ב' וג' שלא נכנסו העצמות והגוף. וז"ש לא האי ולא האי אמאי וענין אמאי אהדר לכולהו. ותריץ הענין ואמר כי יעקב ומשה ויוסף אינם שוים כי מעלת משה ויעקב ענין אחד…

הסולם: אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה: אלא יעקב היה בעלה הראשן של הנוקבא. כלומר, כי יעקב הוא מרכבה לחיצוניות הז"א, דהיינו להכלים דפנים שמחזה ולמטה שלו, ויש לו השואה עם הנוקבא שהיא כולה מחזה ולמטה דז"א (כנ"ל דף קל"ו. ד"ה והנוקבא)…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר