׳את׳ כלל האותיות, ובתוספת ה' נעשה ׳אתה׳ המחיה את כולם
בראשית · בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ · מאמר 1 · פיסקה 8 · דף טו ע"ב
לשון הזוהר
׳אֵת הַשָּׁמַיִם׳ דְּלָא לְאַפְרָשָׁא לוֹן דְּכַר וְנוּקְבָא כַּחֲדָא. ׳אֵת׳ כַּד נָטִיל אַתְוָון כֻּלְּהוֹן כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ אַתְוָון אִינּוּן רֵישָׁא וְסוֹפָא, לְבָתַר אִתּוֹסַף הֵ"א לְאִתְחַבְּרָא כֻּלְּהוּ אַתְוָון בְּהֵ"א וְאִתְקְרִי ׳אַתָּה׳, וְעַל דָּא ׳וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם׳. ׳אֵת׳ רָזָא אדנ"י, וְהָכִי אִקְּרִי. ׳הַשָּׁמַיִם׳ דָּא יהו"ה רָזָא עִלָּאָה.
תרגום
אֵת הַשָּׁמַיִם - שֶׁלֹּא לְהַפְרִידָם, זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד. אֵ"ת - כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּם, הַכְּלָל שֶׁל כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵם רֹאשׁ וָסוֹף. אַחַר כָּךְ נוֹסַף הֵ"א לְהִתְחַבֵּר כָּל הָאוֹתִיּוֹת עִם הֵ"א, וְנִקְרָא אַתָּ"ה, וְעַל זֶה וְאַתָּ"ה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. אֵת - סוֹד אדני, וְכָךְ נִקְרָא. הַשָּׁמַיִם - זֶה יהו"ה סוֹד העֶלְיוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳את השמים׳ דלא לאפרשא לון דכר ונוקבא כחדא. ׳את׳ כד נטיל אתוון כלהון כללא דכלהו אתוון אינון רישא וסופא, לבתר אתוסף ה"א לאתחברא כלהו אתוון בה"א ואתקרי ׳אתה׳, ועל דא ׳ואתה מחיה את כלם׳. ׳את׳ רזא אדנ"י, והכי אקרי. ׳השמים׳ דא יהו"ה רזא עלאה.
התרגום: את השמים - שלא להפרידם, זכר ונוקבא כאחד. א"ת - כשלוקח האותיות כלם, הכלל של כל האותיות הם ראש וסוף. אחר כך נוסף ה"א להתחבר כל האותיות עם ה"א, ונקרא את"ה, ועל זה ואת"ה מחיה את כלם. את - סוד אדני, וכך נקרא. השמים - זה יהו"ה סוד העליון.
מן המפרשים
שעת רצון: את השמים דלא לאפרשה לון דכורא ונוקבא כחדא. פירוש, הלא אמרנו שאלהי"ם האמור בפסוק הוא ז"א, למה חזר להזכירו פעם שנית ' את השמים '. ומשני כדי לומר ' את השמים ', 'את' נוקבא 'שמים' דכר, והם זו"ן, 'דלא לאפרשה לון דכורא ונוקבא כחדא':
הסולם: א"ת, כד נטיל אתוון כלהון, כללא דכלהו אתוון אינון רישא וסיפא: את, כשנוטלת כל האותיות היא הכלל של כל האותיות, ראש וסוף. פירוש הנוקבא נקראת את בעת שנוטלת כל האותיות, מטעם שהאותיות הן כלים והכלים, נכללות רק בהנוקבא, והיא כללא…