בראשית - רא"ש ובי"ת עד הישוב, ואלהי"ם משנזרע לתיקון הישוב
בראשית · בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ · מאמר 1 · פיסקה 5 · דף טו ע"ב
לשון הזוהר
זֹהַר, רָזָא דָא בְּרֵאשִׁית קַדְמָאָה דְּכֹלָּא שְׁמֵיהּ אהי"ה, שְׁמָא קַדִּישָׁא גְּלִיפָא בְּסִטְרוֹי (נ"א נָהִיר ונ"א בִּגְלָפָא נָהִיר) אלהי"ם גְּלִיפָא בְּעִיטְרָא (נ"א בְּגִלּוּפָא דְּעִיטְרָא) ׳אֲשֶׁר׳ הֵיכָלָא טְמִיר וּגְנִיז, שָׁרִיאוּתָא דְּרָזָא דְרֵאשִׁית, ׳אֲשֶׁר רֹאשׁ׳ דְּנָפִיק מֵרֵאשִׁית. וְכַד ‹טו:›אִתְתַּקַּן לְבָתַר נְקוּדָּה וְהֵיכָלָא כַּחֲדָא, כְּדֵין ׳בְּרֵאשִׁית׳ כָּלִיל רֵאשִׁיתָא עִלָּאָה בְּחָכְמְתָא (גר"א ל"ג), לְבָתַר אִתְחַלַּף גְּוַון הַהוּא הֵיכָלָא (נ"א וּמִינֵּיהּ אִשְׁתָּרַשׁ הֵיכָלָא) וְאִקְּרִי בֵּית, וּנְקוּדָּה עִלָּאָה אִקְּרִי ׳רֹאשׁ׳. כְּלִיל דָּא בְּדָא בְּרָזָא ׳בְּרֵאשִׁית׳, כַּד אִיהוּ כֹּלָּא כַּחֲדָא בִּכְלָלָא חֲדָא עַד לָא הָוֵי יִשּׁוּבָא בְּבֵיתָא, כֵּיוָן דְּאִזְדְּרַע לְתִקּוּנָא דְיִשּׁוּבָא כְּדֵין אִקְּרִי אלהי"ם טְמִירָא סְתִימָא. זֹהַר סְתִים וּגְנִיז כַּד בְּנִין (נ"א עַד דִּבְנִין) בְּגַוֵּיהּ לְאוֹלָדָא, וּבֵיתָא קָיְימָא בִּפְשִׁיטוּ דְתִקּוּנָא דְּאִינּוּן זֶרַע קֹדֶשׁ, וְעַד לָא אִתְעַדִּיאַת וְלָא אִתְפַּשַּׁט פְּשִׁיטוּ דְיִשּׁוּבָא לָא אִקְּרִי אלהי"ם, אֶלָּא כֹּלָּא בִּכְלָלָא בְּרֵאשִׁית. לְבָתַר דְּאִתְתַּקַּן בִּשְׁמָא דֶאלהי"ם אַפִּיק אִינּוּן תּוֹלָדִין מֵהַהוּא זַרְעָא דְּאִזְדְּרַע בֵּיהּ. מַאן הַהוּא זַרְעָא, אִינּוּן אַתְוָון גְּלִיפָן רָזָא דְאוֹרַיְיתָא דְּנָפְקוּ מֵהַהִיא נְקוּדָּה.
תרגום
זהַר, זֶה סוֹד בְּרֵאשִׁית הַקּוֹדֵם לַכֹּל. שְׁמוֹ אֶהְיֶה, שֵׁם הקָדוֹשׁ גָּלוּף בִּצְדָדָיו, אֱלֹהִים גָּלוּף בַּעֲטָרָה, אֲשֶׁ"ר - הֵיכָל נִסְתָּר וְגָנוּז, תְּחִילַּת סוֹד הָרֵאשִׁית, אֲשֶׁ"ר - רֹא"שׁ שֶׁיּוֹצֵא מֵרֵאשִׁית. וּכְשֶׁנִּתְקַן אח"כ הַנְּקֻדָּה וְהַהֵיכָל כְּאֶחָד, אָז בְּרֵאשִׁית כּוֹלֵל רֵאשִׁית הָעֶלְיוֹנָה בְּחָכְמָה. אַחַר כָּךְ הִתְחַלֵּף גָּווֶן אוֹתוֹ הַהֵיכָל וְנִקְרָא בַּיִת, ונְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה נִקְרֵאת רֹא"שׁ, כְּלוּלִים זֶה בָּזֶה בְּסוֹד בְּרֵאשִׁית, כְּשֶׁכּוּלָּם כְּאֶחָד בִּכְלַל אֶחָד, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יִשּׁוּב בַּבַּיִת. כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַע לְתִקּוּן הַיִּשּׁוּב, אָז נִקְרָא אֱלֹהִים טְמִירָא סְתִימָא. זֹהַר סְתִים וּגְנִיז כְּשֶׁהבָּנִים עֲדַיִין בְּתוֹכה לְהוֹלִיד, וְהַבַּיִת קַיָּם בְּהִתְפַּשְּׁטוּת התִּקּוּן שֶׁהֵם זֶרַע קֹדֶשׁ, וְעַד שֶׁלֹּא הִתְעַבְּרָה וְלֹא הִתְפַּשְּׁטָה הִתְפַּשְּׁטוּת הַיִּשּׁוּב, לֹא נִקְרָא אֱלֹהִים, אֶלָּא הַכֹּל בּכלָל בְּרֵאשִׁית. אַחַר שֶׁנתּקּן בַּשֵּׁם שֶׁל אֱלֹהִים, הוֹצִיא אוֹתָם תּוֹלָדוֹת מֵאוֹתוֹ זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בּוֹ. מִי הוּא אוֹתוֹ זֶרַע, אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת גְּלוּפוֹת, סוֹד הַתּוֹרָה, שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָהּ נְקֻדָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זהר, רזא דא בראשית קדמאה דכלא שמיה אהי"ה, שמא קדישא גליפא בסטרוי (נ"א נהיר ונ"א בגלפא נהיר) אלהי"ם גליפא בעיטרא (נ"א בגלופא דעיטרא) ׳אשר׳ היכלא טמיר וגניז, שריאותא דרזא דראשית, ׳אשר ראש׳ דנפיק מראשית. וכד ‹טו:›אתתקן לבתר נקודה והיכלא כחדא, כדין ׳בראשית׳ כליל ראשיתא עלאה בחכמתא (גר"א ל"ג), לבתר אתחלף גוון ההוא היכלא (נ"א ומיניה אשתרש היכלא) ואקרי בית, ונקודה עלאה אקרי ׳ראש׳. כליל דא בדא ברזא ׳בראשית׳, כד איהו כלא כחדא בכללא חדא עד לא הוי ישובא בביתא, כיון דאזדרע לתקונא דישובא כדין אקרי אלהי"ם טמירא סתימא. זהר סתים וגניז כד בנין (נ"א עד דבנין) בגויה לאולדא, וביתא קיימא בפשיטו דתקונא דאינון זרע קדש, ועד לא אתעדיאת ולא אתפשט פשיטו דישובא לא אקרי אלהי"ם, אלא כלא בכללא בראשית. לבתר דאתתקן בשמא דאלהי"ם אפיק אינון תולדין מההוא זרעא דאזדרע ביה. מאן ההוא זרעא, אינון אתוון גליפן רזא דאורייתא דנפקו מההיא נקודה.
התרגום: זהר, זה סוד בראשית הקודם לכל. שמו אהיה, שם הקדוש גלוף בצדדיו, אלהים גלוף בעטרה, אש"ר - היכל נסתר וגנוז, תחילת סוד הראשית, אש"ר - רא"ש שיוצא מראשית. וכשנתקן אח"כ הנקדה וההיכל כאחד, אז בראשית כולל ראשית העליונה בחכמה. אחר כך התחלף גוון אותו ההיכל ונקרא בית, ונקדה עליונה נקראת רא"ש, כלולים זה בזה בסוד בראשית, כשכולם כאחד בכלל אחד, עד שלא היה ישוב בבית. כיון שנזרע לתקון הישוב, אז נקרא אלהים טמירא סתימא. זהר סתים וגניז כשהבנים עדיין בתוכה להוליד, והבית קים בהתפשטות התקון שהם זרע קדש, ועד שלא התעברה ולא התפשטה התפשטות הישוב, לא נקרא אלהים, אלא הכל בכלל בראשית. אחר שנתקן בשם של אלהים, הוציא אותם תולדות מאותו זרע שנזרע בו. מי הוא אותו זרע, אלו אותיות גלופות, סוד התורה, שיצאו מאותה נקדה.
מן המפרשים
כתם פז: זוהר בראשית קדמאה דכלא אהי"ה שמא קדישא גליפא בסטרוי. אמר זה, שכפי האמת הנה לשון ראשית לא שייך רק בהתחלת האצילות, והנה כפי האמת הכתר הוא הראשית, ואת אמרת כי החכמה נקראת ראשית. לזה חזר ואמר, כי מלת 'בראשית' סובלת לשתי המדות הכתר…
אור החמה: זוהר רזא בראשית וגו' הענין כי מלת בראשית שהיא חכמה כנזכר לעיל מורה על היותה ראש לכל האצילות והא כיצד שהרי הכתר קודמת לכל אם לא שנא' שגם הכתר כלול בה. וז"ש אהי' שמא קדישא שהוא הכתר גליפא בסטרוי פי' מציאותה מצויירת בצדדיו יר'…
שעת רצון: זהר רזא דא בראשית קדמאה דכלא שמיה. פירוש, השתא אתא לאשמועינן התחלקות או"א לד' פרצופים, שהם או"א וישסו"ת, וכולם רמוזין במילת 'בראשית' אשר גם היא מוציאה ד' שמות. 'אשר', ואשר בהפוך אתוון נעשה 'ראש', וגם מתחלק לב' תיבות 'ראש'…