ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 1: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ › פיסקה 3 (טו ע"א)

הזהר הכה באוירו, והראשית עשתה היכל אלהי"ם וזרעה בו זרע קדש

בראשית · בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ · מאמר 1 · פיסקה 3 · דף טו ע"א

לשון הזוהר

׳וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכֹּכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. זֹהַר סְתִימָא דִסְתִימִין, בָּטַשׁ אֲוִירָא דִילֵיהּ דְּמָטֵי וְלָא מָטֵי (נ"א וְאַנְהִיר) בְּהַאי נְקוּדָּה, וּכְדֵין אִתְפַּשַּׁט הַאי רֵאשִׁית וְעָבִיד לֵיהּ (גר"א ל"ג) הֵיכָלָא לִיקָרֵיהּ וּלְתוּשְׁבַּחְתֵּיהּ (גר"א ליקריה היכלא לתושבחתא) (נ"א וְלִיקָרֵיהּ וּלְהֵיכָלֵיהּ וּלְתוּשְׁבַּחְתֵּיהּ). תַּמָּן זָרַע זַרְעָא דְקוּדְשָׁא לְאוֹלָדָא לְתוֹעַלְתָּא דְעָלְמָא, וְרָזָא דָא ׳זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ׳. זֹהַר, דְּזָרַע זַרְעָא לִיקָרֵיהּ, כְּהַאי זַרְעָא דְמֶשִׁי דְּאַרְגְּוָון טָב, דְּאִתְחֲפִי לְגוֹ, וְעָבִיד לֵיהּ הֵיכָלָא דְּאִיהוּ תּוּשְׁבַּחְתָּא דִילֵיהּ וְתוֹעַלְתָּא דְכֹלָּא, בְּהַאי רֵאשִׁית בָּרָא הַהוּא סְתִימָא דְּלָא אִתְיְידַע לְהֵיכָלָא דָא. הֵיכָלָא דָא אִקְּרִי אלהי"ם, וְרָזָא דָא ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי"ם׳.

תרגום

׳וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד׳. זֹהַר סְתִימָא דִסְתִימִין, הִכָּה אֲוִיר שֶׁלּוֹ שֶׁהִגִּיעַ וְלֹא הִגִּיעַ בִּנְקֻדָּה זוֹ. וְאָז הִתְפַּשֵּׁט זֶה הָרֵאשִׁית, וְעָשָׂה לוֹ הֵיכָל לִכְבוֹדוֹ (ולהיכלו) וּלְתִשְׁבַּחְתּו, שָׁם זָרַע זֶרַע שֶׁל קֹדֶשׁ לְהוֹלִיד לְתוֹעֶלֶת הָעוֹלָם, וְזה סוֹד זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ. זֹהַר שֶׁזָּרַע זֶרַע לִכְבוֹדוֹ, כְּזֶרַע הַמֶּשִׁי שֶׁל אַרְגָּמָן טוֹב שֶׁמִּתְכַּסֶּה לִפְנִים וְעוֹשֶׂה לוֹ הֵיכָל שֶׁהוּא תִּשְׁבַּחְתּוֹ וְתוֹעֶלֶת לַכֹּל. בְּזוֹ הָרֵאשִׁית בָּרָא אוֹתוֹ סְתִימָא דְּלָא אִתְיְידַע לַהֵיכָל הַזֶּה. הֵיכָל זֶה נִקְרָא אֱלֹהִי"ם, וְזֶה סוֹד - בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִי"ם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד׳. זהר סתימא דסתימין, בטש אוירא דיליה דמטי ולא מטי (נ"א ואנהיר) בהאי נקודה, וכדין אתפשט האי ראשית ועביד ליה (גר"א ל"ג) היכלא ליקריה ולתושבחתיה (גר"א ליקריה היכלא לתושבחתא) (נ"א וליקריה ולהיכליה ולתושבחתיה). תמן זרע זרעא דקודשא לאולדא לתועלתא דעלמא, ורזא דא ׳זרע קדש מצבתה׳. זהר, דזרע זרעא ליקריה, כהאי זרעא דמשי דארגוון טב, דאתחפי לגו, ועביד ליה היכלא דאיהו תושבחתא דיליה ותועלתא דכלא, בהאי ראשית ברא ההוא סתימא דלא אתיידע להיכלא דא. היכלא דא אקרי אלהי"ם, ורזא דא ׳בראשית ברא אלהי"ם׳.

התרגום: ׳והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׳. זהר סתימא דסתימין, הכה אויר שלו שהגיע ולא הגיע בנקדה זו. ואז התפשט זה הראשית, ועשה לו היכל לכבודו (ולהיכלו) ולתשבחתו, שם זרע זרע של קדש להוליד לתועלת העולם, וזה סוד זרע קדש מצבתה. זהר שזרע זרע לכבודו, כזרע המשי של ארגמן טוב שמתכסה לפנים ועושה לו היכל שהוא תשבחתו ותועלת לכל. בזו הראשית ברא אותו סתימא דלא אתיידע להיכל הזה. היכל זה נקרא אלהי"ם, וזה סוד - בראשית ברא אלהי"ם.

מן המפרשים

כתם פז: בהאי ראשית ברא ההוא סתימא דלא אתיידע. שהוא הכתר, 'להיכלא דא'. ולמדנו מכאן שמה שאינו נישג אינו נקרא בשם, ולכן נקרא 'אהי"ה'. ולפנים ◆ יתבאר שזה השם מורה על העתיד, שהוא עתיד להגלות:

אור החמה: זהר סתימא דסתימין וכו'. עד כאן פי' סדר האצילות שהגיע עד החכמה בבחינת נקודה סתימא כנזכר באומרו עד דמגו דחיקו דבקיעותי' נהיר נקודה חדא סתימא עילאה ועתה סיים הענין והסדר ואמר כי אחר היות החכמה הזאת בבחינת נקודה סתימא ונעלמת מה…

שעת רצון: והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. פירוש, פתח בהאי קרא לפי שהולך לדבר בתקון או"א הנתקנים היוצאים מפי היסוד דעתיק ודא"א ע"י החסדים והגבורות. והנה היסוד נקרא משכיל, בסוד 'משכיל לאיתן האזרחי' (תהלים פט…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר