כוונת הלב מכפרת - והמפתה בלב רחוק נספה טרם יומו
במדבר · ׳אליך ה' נפשי אשא׳ - מסירת הנפש בנפילת אפים כנפטר מן העולם · מאמר 8 · פיסקה 9 · דף קכא ע"א
לשון הזוהר
וְתִקּוּנָא דָּא בָּעֵי בְּכַוָּונָא דְּלִבָּא וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עֲלוֹי, וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּיָדַע לְמִפְּתֵּי לֵיהּ, וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּונָא דְּלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמַאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ, בְּלִבָּא רְחִיקָא, וְלָא בִּרְעוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ׳ (תהילים עח, לו-לז) ׳וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ׳. הוּא אוֹמֵר ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א) - וְלָאו - כָּל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא, הָא גָּרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי, בְּזִמְנָא דְּהָא אִילָנָא אִתְּעַר בְּעָלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא.
תרגום
וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הקב"ה מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר לוֹ עַל חֲטָאָיו. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹתוֹ וְלַעֲבֹד לְרִבּוֹנוֹ בְּרָצוֹן וּבְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת לְרִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק, וְלֹא בְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוֹ לוֹ׳ (תהלים עח, לו) ׳וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ׳ - הוּא אוֹמֵר ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (שם כה, א) - וְלֹא - כָּל דְּבָרָיו, אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק, זֶה גּוֹרֵם עָלָיו לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם טֶרֶם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ יָמָיו, בִּזְמַן שֶׁאִילָן זֶה מִתִעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קודשא בריך הוא מרחם עלוי, ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה, ולמפלח למאריה, ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה, בלבא רחיקא, ולא ברעותא. כמה דאת אמר ׳ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׳ (תהילים עח, לו-לז) ׳ולבם לא נכון עמו׳. הוא אומר ׳אליך יהו"ה נפשי אשא׳ (תהילים כה, א) - ולאו - כל מלוי אלא בלבא רחיקא, הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא, עד לא מטון יומוי, בזמנא דהא אילנא אתער בעלמא למעבד דינא.
התרגום: ותקון זה צריך בכונת הלב, ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר לו על חטאיו. אשרי האיש שיודע לפתותו ולעבד לרבונו ברצון ובכונת הלב. אוי למי שבא לפתות לרבונו בלב רחוק, ולא ברצון, כמו שנאמר ׳ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׳ (תהלים עח, לו) ׳ולבם לא נכון עמו׳ - הוא אומר ׳אליך ה' נפשי אשא׳ (שם כה, א) - ולא - כל דבריו, אלא בלב רחוק, זה גורם עליו להסתלק מהעולם טרם שלא הגיעו ימיו, בזמן שאילן זה מתעורר בעולם לעשות דין.
מן המפרשים
אור החמה: בזמנא דהאי אילנא וכו'. מדה כנגד מדה הוא לא ייחדם עתה שהיא בפירוד מהת"ת פוגע בו והיינו ויש נספה בלא משפט דהיינו מפני שצדק בלא משפט כדפי' בזוהר פ' האזינו אמר ר' יהודה וכו' כי ע"י התיקונים שמתקנים בתפלתם הם דבקים בו דהיינו עול…
אור יקר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, הוא הנה הספר הזה הוא רביעי לספרי התורה שעניינו בנצח שהוא רביעי ודאי, כי ספרי התורה תחלתם מחסד אמרתי עולם חסד יבנה, שני גאולת מצרים מסטרא דגבודה נפקו, שלישי קרבן לה׳ ודאי, הרביעי הזה בנצח נקרא…
הסולם: ותקונא דא בעי וכו': ותקון זה צריך להיות בכוונת הלב, ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עונותיו. אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב. אוי לו למי שבא לפתות רבונו בלב רחוק ולא ברצון. כש"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: