׳אליך ה' נפשי אשא׳
מסירת הנפש בנפילת אפים כנפטר מן העולם
׳אליך ה' נפשי אשא׳ - שאלת השבח החסר ונפילת אפים
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳לְדָוִד אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) ׳אֱלֹהַי בְּךְ בָטַחְתִּי וְגוֹ'׳. מָה רָאָה דָוִד לְסַדֵּר שֶׁבַח זֶה כָּכָה? וְכָל הַשְּׁבָחִים שֶׁהֵם בְּא"ב, כֻּלָּם שְׁלֵמִים, וְזֶה חָסֵר, שֶׁאֵין בּוֹ ו'? וְלָמָּה סִדּוּר זֶה לִפֹּל עַל אַפַּיִם?
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח ׳לְדָוִד אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א-ב) ׳אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי וְגוֹ'׳. מַאי קָא חָמָא דָּוִד לְסַדְּרָא הַאי שְׁבָחָא הָכִי. וְכֻלְּהוּ שְׁבָחֵי דְּאִינּוּן בְּאַלְפָא בֵּיתָא כֻּלְּהוּ שְׁלֵמִין, וְהַאי חַסְרָא דְּלָא אִית בֵּיהּ ו'. וַאֲמַאי סִדּוּרָא דָּא לְמִנְפַּל עַל אַנְפִּין.
כניסת הלילה ואילן המות - פקדון הנפש והחזרתה בבוקר
אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הוּא גָּנוּז בֵּין הַחֲבֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, (וְשׁוֹלֵט) הָעֵץ הַתַּחְתּוֹן שֶׁהַמָּוֶת תָּלוּי בּוֹ, פּוֹרֵשׂ עֲנָפָיו וּמְכַסֶּה הַכֹּל. וְעַל כָּךְ מַחְשִׁיךְ, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת, וּמַקְדִּים אָדָם וְנוֹתֵן פִּקְדוֹן נַפְשׁוֹ, וּמַפְקִיד בְּיָדוֹ בְּפִקָּדוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁלּוֹקֵחַ אוֹתָם בְּפִקָּדוֹן, חוֹזֵר הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר. כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַבֹּקֶר וְחוֹזֵר אֵלָיו פִּקְדוֹנוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה, שֶׁהוּא הַנֶּאֱמָן הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
אֶלָּא (תא חזי) רָזָא עִלָּאָה הוּא, גָּנִיז בֵּין חַבְרַיָּיא. בְּשַׁעֲתָא דְּלֵילְיָא עָאל, (ושלטא) אִילָנָא תַּתָּאָה דְּתַלְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא פָּרִישׁ עַנְפּוֹי וּמְכַסְּיָא לְכֹלָּא. וְעַל דָּא אִתְחֲשָׁךְ. וְכָל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ וְיָהִיב לֵיהּ פִּקְדוֹנָא דְּנַפְשֵׁיהּ, וְאַפְקְדֵיהּ בִּידֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא. וּבְגִין דְּנָטִיל לוֹן בְּפִקְדוֹנָא, תָּב פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי צַפְרָא. כַּד אָתֵי צַפְרָא וְתָב לְגַבֵּיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ, בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ מְהֵימָנָא עִלָּאָה.
טהרת הקרבנות ועול מלכות שבשבחי דוד - קודם התפילה
אַחֲרֵי שֶׁקָּם, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין, מִתְכַּסֶּה בְּכִסּוּי צִיצִית, נִכְנָס וּמְטַהֵר עַצְמוֹ בַּקָּרְבָּנוֹת בַּתְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת בַּסִּדּוּר שֶׁל שִׁבְחֵי דָוִד, שֶׁהֵם סִדּוּר שֶׁל עֹל מַלְכוּת. וּבְסִדּוּר שֶׁבַח זֶה מַשְׁרֶה עָלָיו אוֹתוֹ עֹל. אַחַר כָּךְ סִדּוּר תְּפִלַּת מִיֹּשֶׁב, וּתְפִלָּה מֵעֹמֶד, לְקָשְׁרָם כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
לְבָתַר דְּקָם, עָאל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, מִעְטַּר בְּטוֹטְפֵי. אִתְכְּסֵּי בְּכִיסוּי דְּצִיצִית. עָאל וּמַדְכֵּי גַּרְמֵיהּ בְּקוּרְבְּנִין בְּקַדְמִיתָא. לְבָתַר קַבִּיל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּתָא בְּסִדּוּרָא דִּשְׁבָחֵי דְּדָוִד, דְּאִינּוּן סִדּוּרָא דְּעוֹל מַלְכוּתָא. וּבְסִדּוּרָא דִּשְׁבָחָא דָּא, אַשְׁרָא עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל. לְבָתַר סִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב, וּצְלוֹתָא דִּמְעוּמָד, לְקַשְּׁרָא לוֹן כַּחֲדָא.
תלות התפילה במעשה תחילה ואחר כך בדיבור הפה
בֹּא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, אַף עַל גַּב שֶׁתְּפִלָּה תְּלוּיָה בְּמֶלֶל וְדִבּוּר הַפֶּה - הַכֹּל תָּלוּי בְּעִקַּר הַמַּעֲשֶׂה בַּתְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ בְּדִבּוּר וּבְמֶלֶל הַפֶּה. אֵיזֶה מַעֲשֶׂה? אֶלָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם בַּתְּחִלָּה כְּמוֹ תְּפִלָּה זוֹ. וְלֹא יִתְפַּלֵּל אָדָם תְּפִלָּה, עַד שֶׁיִּרְאֶה מַעֲשֶׂה בַּתְּחִלָּה כְּמוֹ הַתְּפִלָּה. מַעָשֶׂה רִאשׁוֹן (בָּרִאשׁוֹנָה מעשה) בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם קָם - צָרִיךְ לְטַהֵר עַצְמוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל זֶה, יִפְרֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ פְּרִיסַת מִצְוָה. אַחַר כָּךְ יִקָּשֵׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, שֶׁהֵם תְּפִלִּין, (מַהוּ תְּפִלִּין, ') תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד, וּלְתַקְּנָם בְּקֶשֶׁר אֶחָד בִּשְׂמֹאל וְעַל הַלֵּב, כְּפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, ו). וְכָתוּב ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךְ׳ (שם ח, ו) - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְזֶהוּ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתְּחִלָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה אַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא תַּלְיָיא בְּמִלּוּלָא וְדִבּוּרָא דְּפוּמָא, כֹּלָּא תַּלְיָיא בְּעִקָרָא דְּעוֹבָדָא בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר בְּדִבּוּרָא וּבְמִלּוּלָא דְּפוּמָא. מַאן עוֹבָדָא, אֶלָּא הַהוּא עוֹבָדָא דְּעָבִיד בַּר נָשׁ בְּקַדְמִיתָא, כְּגַוְונָא דִּצְלוֹתָא הוּא, וְלָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ צְלוֹתָא, עַד דְּיִתְחֲזֵי עוֹבָדָא בְּקַדְמִיתָא כְּגַוְונָא דִּצְלוֹתָא. (שמות ר"א ע"ב) עוֹבָדָא דְקַדְמֵיתָא (ס"א בקדמיתא עובדא) בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ קָאִים, בָּעֵי לְדַכְּאָה גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא. וּלְבָתַר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הַאי עוֹל, לְפָרְשָׂא עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׂוּ דְּמִצְוָה. לְבָתַר יִתְקְשַׁר קִשּׁוּרָא דְּיִחוּדָא דְּאִינּוּן תְּפִלִּין, (מהו תפלין) תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל יַד. וּלְאַתְקְנָא לוֹן בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא בִּשְׂמָאלָא, וְעַל לִבָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וְגוֹ'׳ (שיר השירים ב, ו). וּכְתִיב ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ׳ (שיר השירים ח, ו). וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא הוּא עוֹבָדָא בְּקַדְמִיתָא.
דיבור התפילה מכוון כנגד מעשה התפילין והעטיפה
אַחַר כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, יְטַהֵר עַצְמוֹ בַּתְּחִלָּה בַּקָּרְבָּנוֹת, בְּדִבּוּר הַפֶּה. אַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת זֶה, לִפְרֹשׂ עַל רֹאשׁוֹ (פְּרִישַׂת מִצְוָה) בְּשִׁבְחֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁפּוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ פְּרִישַׂת מִצְוָה. אַחַר כָּךְ תְּפִלַּת מִיֹּשֶׁב כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְאַחַר כָּךְ תְּפִלַּת מֵעֹמֶד שֶׁהִיא כְּנֶגֶד תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה כְּמוֹ זֶה. מַעֲשֶׂה כְּמוֹ דִבּוּר. וַדַּאי בְּמַעֲשֶׂה וְדִבּוּר תְּלוּיָה הַתְּפִלָּה.
בלשון הזוהר
לְבָתַר בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ עָאל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, יִדְכֵּי גַּרְמֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּקָרְבְּנִין, בְּמִלּוּלָא דְּפוּמָא. לְבָתַר יְקַבֵּל עָלֵיהּ הַאי עוֹל מַלְכוּת, לְפָרְשָׂא עַל רֵישֵׁיהּ (פרישו דמצוה) בְּשִׁבְחֵי דְּדָוִד מַלְכָּא. כְּגַוְונָא דְּעוֹבָדָא דְּפָרִישׂ עַל רֵישֵׁיהּ פְּרִישׂוּ דְּמִצְוָה. וּלְבָתַר צְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב, לָקֳבֵל תְּפִלָּה שֶׁל יַד. לְבָתַר צְלוֹתָא דִּמְעוּמָד, דְּהִיא לָקֳבֵל תְּפִלָּה דְּרֵישָׁא. וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא. עוֹבָדָא כְּגַוְונָא דְּדִבּוּרָא. וַדַּאי בְּעוֹבָדָא וּמִלּוּלָא תַּלְיָיא צְלוֹתָא.
הפוגם במעשה - אין לדיבורו מקום לשרות, ונפגם למעלה ולמטה
וְאִם פּוֹגֵם אֶת הַמַּעֲשֶׂה, הַדִּבּוּר לֹא מוֹצֵא מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ, וְזוֹ לֹא תְפִלָּה, וְנִפְגָּם הָאִישׁ הַהוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, (וְלֹא עוֹד, אֶלָּא) שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה וּלְמַלֵּל דִּבּוּר עָלָיו, וְזוֹהִי תְּפִלָּה שְׁלֵמָה. אוֹי לָאִישׁ שֶׁפּוֹגֵם בִּתְפִלָּתוֹ, עֲבוֹדַת רִבּוֹנוֹ, עָלָיו כָּתוּב ׳כי תבאו לִרְאוֹת פְּנֵי וגו '׳ (ישעיה א, יב). ׳גַּם כִּי תרבו תְפִלָּה אֵינֶנִּי שמע׳ - שֶׁהֲרֵי במעשה וְדִבּוּר הַדָּבָר תָּלוּי.
בלשון הזוהר
וְאִי פָּגִים עוֹבָדָא, מִלּוּלָא לָא אַשְׁכַּח אֲתָר דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ, וְלָאו אִיהוּ צְלוֹתָא, וְאִתְפְּגִים הַהוּא בַּר נָשׁ לְעֵילָּא וְתַתָּא. (ולא עוד אלא) דְּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא, וּלְמַלְּלָא מִלּוּלָא עָלֵיהּ, וְדָא הוּא צְלוֹתָא שְׁלִים. וַוי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּפָגִים צְלוֹתֵיהּ, פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳כִּי תָבוֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי וְגוֹ'׳ (ישעיהו א, טו). ׳גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ׳ - דְּהָא בְּעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא תַּלְיָא מִלְּתָא.
אחר העמידה - כאילו נפטר מן העולם ומוסר נפשו באמת
בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה תְפִלּוֹת כָּךְ, בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, וְקוֹשֵׁר קֶשֶׁר הַיִּחוּד, נִמְצָא שֶׁעַל יָדוֹ מִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ, אַחֲרֵי שֶׁסִּיֵּם תְּפִלַּת עֲמִידָה, כְּאִלּוּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי נִפְרָד מֵעֵץ הַחַיִּים וְכִנֵּס רַגְלָיו לְאוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) שֶׁהֲרֵי הוֹדָה עַל חֲטָאָיו וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם. עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהִתְכַּנֵּס לְאוֹתוֹ עֵץ הַמָּוֶת, וְלִנְפֹּל וְלוֹמַר אֵלָיו, ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - בַּהַתְחָלָה נָתַתִּי לְךְ בְּפִקָּדוֹן. כָּעֵת שֶׁקָּשַׁרְתִּי אֶת הַיִּחוּד וְעָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה וְדִבּוּר כָּרָאוּי וְהוֹדֵיתִי עַל חֲטָאַי, הֲרֵי נַפְשִׁי מָסַרְתִּי לְךְ בְּוַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּבַר נָשׁ עָבִיד צְלוֹתָא כְּגַוְונָא דָּא, בְּעוֹבָדָא וּבְמִלּוּלָא, וְקָשִׁיר קִשּׁוּרָא דְּיִיחוּדָא, אִשְׁתְּכַח דְּעַל יְדֵיהּ מִתְבָּרְכָן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. כְּדֵין בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחֲזָאָה גַּרְמֵיהּ, בָּתַר דְּסִיֵּים צְלוֹתָא דַּעֲמִידָה, כְּאִלּוּ אִתְפְּטַר מִן עָלְמָא, דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מִן אִילָנָא דְּחַיֵּי, וְכָנִישׁ רַגְלוֹי לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, דְּאָהֲדָר לֵיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיֶּאֱסוֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג). דְּהָא אוֹדֵי חֶטְאוֹי, וְצַלֵּי עָלַיְיהוּ. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְאִתְכַּנְּשָׁא לְגַבֵּי הַהוּא אִילָנָא דְּמוֹתָא, וּלְמִנְפַּל, וְלֵימָא לְגַבֵּיהּ ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳. בְּקַדְמִיתָא, יָהִיבְנָא לָךְ בְּפִקְדוֹנָא, הַשְׁתָּא דְּקַשִׁירְנָא יִיחוּדָא, וְעָבֵידְנָא עוֹבָדָא וּמִלּוּלָא כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאוֹדֵינָא עַל חֲטָאַי, הָא נַפְשִׁי מָסִירְנָא לָךְ וַדַּאי.
חסרון הו׳- שאילן המות כאן, וכפרת עוונות שעד מיתה
וְיִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ נִפְטַר מֵהָעוֹלָם, שֶׁנַּפְשׁוֹ מָסַר לִמְקוֹם הַמָּוֶת הַזֶּה, מִשּׁוּם כָּךְ אֵין בּוֹ וָא"ו, שֶׁוָּא"ו עֵץ הַחַיִּים הוּא, וְזֶה עֵץ הַמָּוֶת הוּא. וְזֶה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ, שֶׁסּוֹד הַדָּבָר (מַה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ סוֹד הַדָּבָר) - שֶׁיֵּשׁ חֲטָאִים שֶׁלֹּא מִתְכַּפְּרִים עַד שֶׁנִּפְטָר הָאָדָם מֵהָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כב) ׳אִם יְכֻפַּר הֶעָון הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן (ישעיה כב, יד)׳ - וְזֶה נָתַן עַצְמוֹ וַדַּאי לָמוּת וּמָסַר נַפְשׁוֹ לְמָקוֹם זֶה, לֹא בְּפִקָּדוֹן כְּמוֹ בַּלַּיְלָה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וְיֶחֶזֵי בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ כְּאִילּוּ פָּטִיר מִן עָלְמָא, דְּנַפְשֵׁיהּ מָסִיר לְהַאי אֲתָר דְּמוֹתָא, בְּגִין כַּךְ לָא אִית בֵּיהּ וָא"ו, דְּוָא"ו אִילָנָא דְּחַיֵּי הוּא, וְהַאי אִילָנָא דְּמוֹתָא הוּא. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן, דְּרָזָא דְּמִלָּה, (מאי קא משמע לן רזא דמלה) דְּאִית חוֹבִין דְּלָא מִתְכַּפְּרָן, עַד דְּאִתְפְּטַר בַּר נָשׁ מֵעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אִם יְכוּפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן׳ (ישעיהו כב, יד) - וְהַאי יָהִיב גַּרְמֵיהּ וַדַּאי לְמוֹתָא, וּמָסִיר נַפְשֵׁיהּ לְהַאי אֲתָר. לָאו בְּפִקְדוֹנָא כְּמָה בְּלֵילְיָא, אֶלָּא כְּמַאן דְּאִתְפְּטָר מִן עָלְמָא וַדַּאי.
כוונת הלב מכפרת - והמפתה בלב רחוק נספה טרם יומו
וְתִקּוּן זֶה צָרִיךְ בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וְאָז הקב"ה מְרַחֵם עָלָיו וּמְכַפֵּר לוֹ עַל חֲטָאָיו. אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לְפַתּוֹתוֹ וְלַעֲבֹד לְרִבּוֹנוֹ בְּרָצוֹן וּבְכַוָּנַת הַלֵּב. אוֹי לְמִי שֶׁבָּא לְפַתּוֹת לְרִבּוֹנוֹ בְּלֵב רָחוֹק, וְלֹא בְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוֹ לוֹ׳ (תהלים עח, לו) ׳וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ׳ - הוּא אוֹמֵר ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (שם כה, א) - וְלֹא - כָּל דְּבָרָיו, אֶלָּא בְּלֵב רָחוֹק, זֶה גּוֹרֵם עָלָיו לְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם טֶרֶם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ יָמָיו, בִּזְמַן שֶׁאִילָן זֶה מִתִעוֹרֵר בָּעוֹלָם לַעֲשׂוֹת דִּין.
בלשון הזוהר
וְתִקּוּנָא דָּא בָּעֵי בְּכַוָּונָא דְּלִבָּא וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְרַחֵם עֲלוֹי, וּמְכַפֵּר לֵיהּ לְחוֹבֵיהּ. זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּיָדַע לְמִפְּתֵּי לֵיהּ, וּלְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, בִּרְעוּתָא וּבְכַוָּונָא דְּלִבָּא. וַוי לֵיהּ לְמַאן דְּאָתֵי לְמִפְתֵּי לְמָארֵיהּ, בְּלִבָּא רְחִיקָא, וְלָא בִּרְעוּתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ׳ (תהילים עח, לו-לז) ׳וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ׳. הוּא אוֹמֵר ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א) - וְלָאו - כָּל מִלּוֹי אֶלָּא בְּלִבָּא רְחִיקָא, הָא גָּרַם עָלֵיהּ לְאִסְתַּלְּקָא מֵעָלְמָא, עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי, בְּזִמְנָא דְּהָא אִילָנָא אִתְּעַר בְּעָלְמָא לְמֶעְבַּד דִּינָא.
הדבקת הנפש ברצון אמת - ׳דובר שקרים לא יכון׳
וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְהַדְבִּיק נַפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּרִבּוֹנוֹ, וְלֹא יָבא אֵלָיו בְּרָצוֹן כּוֹזֵב, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳ (שם קא, ז) - מַה זֶּה לֹא יִכּוֹן? בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַתְקִין עַצְמוֹ לָזֶה וְלִבּוֹ רָחַק מִן הקב"ה, קוֹל יוֹצֵא וְאוֹמֵר: ׳לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳ (תהלים קא, ז) - (לָמָּה) זֶה צָרִיךְ לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, לֹא יִכּוֹן, אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיִּתְתַּקֵּן. כָּל שֶׁכֵּן אִם הוּא בָּא לְיַחֵד שֵׁם הַקָּדוֹשׁ וְלֹא מְיַחֲדוֹ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַדְבְּקָא נַפְשֵׁיהּ וּרְעוּתֵיהּ בְּמָארֵיהּ, וְלָא יֵיתֵי לְגַבֵּיהּ בִּרְעוּתָא כְּדִיבָא, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳ (תהילים קא, ז). מַאי לֹא יִכּוֹן. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּהוּא אַתְקִין גַּרְמֵיהּ לְהַאי, וְלִבֵּיהּ רְחִיקָא מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קָלָא נָפִיק וְאָמַר: ׳לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׳. (אמאי) הַאי בָּעֵי לְאַתְקְנָא גַּרְמֵיהּ, לֹא יִכּוֹן, לָא בָּעֵינָא דְּיִתְתָּקַּן. כָּל שֶׁכֵּן אִי אָתֵי לְיַחֲדָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא מְיָחֵד לֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
אשרי חלקם של צדיקים - ונשיקת רבי אלעזר על הדברים
אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְגוֹ'׳ (ישעיה סו). וְכָתוּב ׳אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ וְגוֹ'׳ (תהלים קמ). בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ וְאָמַר, אִלְמָלֵא לֹא בָאתִי לָעוֹלָם רַק לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ - דַּי לִי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקִי וְאַשְׁרֵי חֵלֶק יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּדְבָּקִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ'׳ (דברים ד). ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳. בָּרוּךָ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלֹךְ - ׳ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳ (תהלים פט, נג)
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְבוֹדִי וְגוֹ'׳ (ישעיהו סו, יח). וּכְתִיב, ׳אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹ'׳ (תהילים קמ, יד). אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי. אָמַר, אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין דַּיהו"ה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקָנָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן מִתְדַּבְּקִין בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, ׳וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ'׳ (דברים ד, ד). ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו ס, כא). ׳בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳. יִמְלוֹךְ - ׳יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳
אשרי אדם לא יחשב ה לו עון
סוד עדות הנשמה בלילה על דיבורי האדם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.