שכינה במערב בין צפון לדרום - וזיווג ׳תהלה לדוד׳
במדבר · ׳דגל מחנה אפרים ימה׳ - שכינה במערב בין צפון לדרום, וסדר השבח · מאמר 6 · פיסקה 4 · דף קכ ע"א
לשון הזוהר
וַדַּאי שְׁכִינְתָּא בְּמַּעֲרָב, וְהָא אוֹקִימְנָא בְּגִין דְּלִהֱוֵי בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְאִתְחַבְּרָא בְּגוּפָא, וּלְמֶהֱוִי בְּזִוּוּגָא חַד. וְצָפוֹן מְקַבְּלָא לָהּ תְּחוֹת רֵישָׁא, וְדָרוֹם מְחַבְּקָא לָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו). וְהָא אוֹקִימְנָא וַדַּאי, ׳מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה׳ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְאִתְחַבְּרָא בְּגוּפָא, וּכְדֵין כְּלָלָא חַד לְאִתְבָּרְכָא עָלְמָא. תְּנָן, כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד ג' פְּעָמִים בְּכָל יוֹמָא, מוּבְטַח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הַעוֹלָם הַבָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בְּגִין לְזַוְּוגָא לָהּ לְהַאי תְּהִלָּה, וּלְאִשְׁתַּכְּחָא בְּכָל יוֹמָא בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם.
תרגום
וַדַּאי שְׁכִינָה בַּמַּעֲרָב, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְהִתְחַבֵּר בְּגוּף וְלִהְיוֹת בְּזִוּוּג אֶחָד. וְצָפוֹן מְקַבֵּל אוֹתָהּ תַּחַת הָרֹאשׁ, וְהַדָּרוֹם מְחַבֵּק אוֹתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב) - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ וַדַּאי, ׳מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְהִתְחַבֵּר בְּגוּף, וְאָז כְּלָל אֶחָד לְהִתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם׳ (שם ג). לָמַדְנוּ, כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כְּדֵי לְזַוֵּג אֶת הַתְּהִלָּה הַזּוֹ, וְשֶׁתִּמָּצֵא בְּכָל יוֹם בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ודאי שכינתא במערב, והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב, ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳ (שיר השירים ב, ו). והא אוקימנא ודאי, ׳מטתו שלשלמה׳ בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, וכדין כללא חד לאתברכא עלמא. תנן, כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. והא אוקימנא בגין לזווגא לה להאי תהלה, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום.
התרגום: ודאי שכינה במערב, והרי בארנו, כדי שיהיה בין צפון לדרום, ולהתחבר בגוף ולהיות בזווג אחד. וצפון מקבל אותה תחת הראש, והדרום מחבק אותה. זהו שכתוב ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳ (שיר השירים ב) - והרי בארנו ודאי, ׳מטתו שלשלמה, בין צפון לדרום, ולהתחבר בגוף, ואז כלל אחד להתברך העולם׳ (שם ג). למדנו, כל האומר תהלה לדוד שלש פעמים בכל יום, מבטח לו שהוא בן העולם הבא. והרי בארנו, כדי לזוג את התהלה הזו, ושתמצא בכל יום בין צפון לדרום.
מן המפרשים
אור החמה: ודאי מטתו שלשלמה וכו'. פי' כאשר היא בין תרין דרועין היינו מערב שהוא בין צפון לדרום דרום מתייחד עם המערב מצד א' וצפון מתייחד עם המערב מצד אחר ודאי מטתו שלשלמה דהיינו מלך שהשלום שלו ת"ת בין צפון לדרום וכדין כלא חד ת"ת עם המלכות…
הסולם: ודאי שכינתא במערב וכו' : ודאי הוא שהשכינה במערב, והעמדנו שהיא כדי שתהיה בין צפון ודרום, כי המערב הוא בין צפון לדרום, ותתחבר בהגוף, שה"ס ז"א שנקרא גוף, שפירושו ז"ס תחתונות, ולהיות עמו בזווג אחד, והצפון, שהוא קו שמאל דז"א, מקבל…
אור יקר: שמאלו תחת לראשי וימינו ומקרא מלא, ולהכי לא קאמר סימנא לזווגא מניין אלא פימנא לזווגא דייחודא כי הייחוד הוא קרית שמע, וסוד הייחוד בזווג הספירות קא בעי, ולא על מציאותו ממש כי כבר נתבאר קצתו אהד הנה ואחד הנה כדפירש ר׳ שמעון, אמנם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: