מנין זה להתברך היה - ולהשלים שלמות העולמים
במדבר · ׳וידבר ה' במדבר סיני׳ - השלמת העולמות ומנין ישראל שכולו ברכה · מאמר 1 · פיסקה 16 · דף קיח ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי לָא אִשְׁתְּכַח מִנְיָינָא בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל דְּאִתְבָּרְכָן בֵּיהּ, כְּהַאי מִנְיָינָא. דְּהַאי מִנְיָינָא לְאִתְבָּרְכָא הֲוָה, וּלְאַשְׁלְמָא שְׁלֵימוּתָא דְּעָלְמִין הֲוָה, וּבַאֲתָר דְּבִרְכָּאן נָפְקִין אִתְמְנוּן, דִּכְתִּיב ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ - דְּאִיהוּ זִיוָא דְּבִרְכָּאָן דְּעָלְמָא, דְּמִנֵּיהּ נָפִיק זִיוָא לְעָלְמָא. וְעַל דָּא אִקְרֵי חֹדֶשׁ זִי"ו, דְּזִיוָא דְּכֹלָּא נָפִיק מִנֵּיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִּיּוֹן׳ (תהילים קלד, ג) - וְכֹלָּא חַד מִלָּה וּכְתִיב ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ'׳ (תהילים קלג, ג).
תרגום
בֹּא רְאֵה, לֹא נִמְצָא מִנְיָן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְבָּרְכוּ בוֹ כְּמִנְיָן זֶה, שֶׁמִּנְיָן זֶה לְהִתְבָּרֵךְ הָיָה, וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמִים הָיָה, וּבְמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת נִמְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי׳ (במדבר א, א) - שֶׁהוּא זִיו בִּרְכוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵא זִיו לָעוֹלָם. וְעַל זֶה נִקְרָא חֹדֶשׁ זִי"ו, שֶׁהַזִּיו שֶׁל הַכֹּל יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן׳ (תהלים קלד, ג) - וְהַכֹּל דָּבָר אֶחָד, וְכָתוּב ׳כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה וְגוֹ'׳ (שם קלג, ג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה, כהאי מניינא. דהאי מניינא לאתברכא הוה, ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה, ובאתר דברכאן נפקין אתמנון, דכתיב ׳באחד לחדש השני׳ - דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש זי"ו, דזיוא דכלא נפיק מניה, ועל דא כתיב, ׳יברכך יהו"ה מציון׳ (תהילים קלד, ג) - וכלא חד מלה וכתיב ׳כי שם צוה יהו"ה את הברכה וגו'׳ (תהילים קלג, ג).
התרגום: בא ראה, לא נמצא מנין בישראל שהתברכו בו כמנין זה, שמנין זה להתברך היה, ולהשלים שלמות העולמים היה, ובמקום שהברכות יוצאות נמנו, שכתוב ׳באחד לחדש השני׳ (במדבר א, א) - שהוא זיו ברכות העולם, שממנו יוצא זיו לעולם. ועל זה נקרא חדש זי"ו, שהזיו של הכל יוצא ממנו, ועל זה כתוב ׳יברכך ה' מציון׳ (תהלים קלד, ג) - והכל דבר אחד, וכתוב ׳כי שם צוה ה' את הברכה וגו'׳ (שם קלג, ג).
מן המפרשים
אור החמה: מניינא לאתברכא וכו' כדפי' לעיל ר' אבא שהיה ענין זה לקשר העולמות להשרות אבר מרכבה עליונה רוחניות באבר מרכבה תחתונה שהם ישראל ומטעם זה נמנו במספר להורות זה כנגד זה: ובאתר דברכאן נפקין יסוד והכוונה שלא נמנו למטה מקום שליטת…
הסולם: ת"ח לא אשתכח וכו' : בוא וראה לא נמצא מנין בישראל שיתברכו ממנו, כמנין הזה, שנמנו במחצית השקל, כי מנין הזה להתברך היה, ולהשלים שלמות העולמות היה, שה"ס השלמות הגדולה של יחוד החכמה בחסדים (כנ"ל באות י"ד) ובמקום שהברכות יוצאות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: