ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 9: ׳בצאתך משעיר׳ - רעש הארץ בקבלת התורה וכוח ישראל על הכשפים › פיסקה 3 (קצג ע"ב)

קימת חצות ושאלת השעשוע שבגן עדן - ותוכחת רבי אבא

בלק · ׳בצאתך משעיר׳ - רעש הארץ בקבלת התורה וכוח ישראל על הכשפים · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף קצג ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא, הֲווֹ אָזְלֵי לְמֶיחֱמֵי לְרִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא, חַמוֹי דְּרִבִּי אֶלְעָזָר. קָמוּ בְּפַלְגוּת לֵילְיָא לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא. יָתְבוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַשְׁתָּא הוּא עִדָנָא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָאל בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאִשְׁתַּעְשָׁע בְּצַדִיקַיָּיא דְּתַמָּן. אָמַר רִבִּי אַבָּא, שַׁעֲשׁוּעָא דָּא מַאי הוּא, וְהֵיךְ יִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מִלָּה דָּא רָזָא סְתִימָא אִיהוּ, טְמִירָא לְגַבַּי, דְּלָא יְדִיעַ. אָמַר לֵיהּ, וְכִי בְּרֵיקָנַיָּא הֲווֹ סַמְכִין רַבְרְבִין דְּמִקַּדְמַת דְּנָא בְּהַאי עָלְמָא, דְּלָא יָדְעוּ, וְלָא רָדְפוּ אֲבַּתְרָהּ לְמִנְדַע עַל מַה קַיְימִין בְּהַאי עָלְמָא, וּמַה הֲווֹ מְחַכָּאן בְּהַהוּא עָלְמָא.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא הָיוּ הוֹלְכִים לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא, חָמִיו שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר. קָמוּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. יָשְׁבוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּעֵת הוּא הַזְּמַן שהקב"ה נִכְנָס לְגַן עֵדֶן לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּצַּדִּיקִים שֶׁל שָׁם. אָמַר רַבִּי אַבָּא, שַׁעֲשׁוּעַ זֶה מַהוּ? וְאֵיךְ מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, דָּבָר זֶה סוֹד נִסְתָּר הוּא, טָמִיר אֵלַי, שֶׁלֹּא יָדוּעַ. אָמַר לוֹ, וְכִי בְרֵיקָנוּת הָיוּ עַמּוּדִים גְּדוֹלִים שֶׁמִּלְפָנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֶיהָ לָדַעַת עַל מָה עוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְמָה הָיוּ מְצַפִּים בְּאוֹתוֹ עוֹלָם?

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר ורבי אבא, הוו אזלי למיחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמוי דרבי אלעזר. קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא. יתבו. אמר רבי אלעזר, השתא הוא עדנא, דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, לאשתעשע בצדיקייא דתמן. אמר רבי אבא, שעשועא דא מאי הוא, והיך ישתעשע בהו. אמר רבי אלעזר, מלה דא רזא סתימא איהו, טמירא לגבי, דלא ידיע. אמר ליה, וכי בריקניא הוו סמכין רברבין דמקדמת דנא בהאי עלמא, דלא ידעו, ולא רדפו אבתרה למנדע על מה קיימין בהאי עלמא, ומה הוו מחכאן בההוא עלמא.

התרגום: רבי אלעזר ורבי אבא היו הולכים לראות את רבי יוסי בן רבי שמעון בן לקוניא, חמיו של רבי אלעזר. קמו בחצות הלילה לעסק בתורה. ישבו. אמר רבי אלעזר, כעת הוא הזמן שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע בצדיקים של שם. אמר רבי אבא, שעשוע זה מהו? ואיך משתעשע בהם? אמר רבי אלעזר, דבר זה סוד נסתר הוא, טמיר אלי, שלא ידוע. אמר לו, וכי בריקנות היו עמודים גדולים שמלפנים בעולם הזה שלא יודעים ולא רדפו אחריה לדעת על מה עומדים בעולם הזה, ולמה היו מצפים באותו עולם?

מן המפרשים

מקדש מלך: א"ל וכי בריקנייא וכו' פי' שר' אבא משמ' מדבריו שסוד זה סתום ולא היו יודעים אותו אלא דורי של רשב"י ולכך הקשה לו ר"א וכי הראשונים לא היו יודעים זה הסוד רזא עילאה שירותא וכו'. נ"ב חכמת אבא עכ"ל ור"ל אבא שהוא חכמה דאצילות ולפ"ז…

אור החמה: קצג: גליון א"ל וכי דריקניא הוו סמכין וכו' תירץ השאלה בפ' נח פ' תרומה קע"ב אחרי מות ס"א בא אל פרעה ל"ו מלכי צדק כלומר מלת צדק הוא דין חזק והחסד מבסמו. והרח"ו זלה"ה שכתב ובג"כ אלף לחושבנא א' כי אלף במ"ק עם חשבון המלה עולה י"ג…

קרני אור: טמירא לגבי דלא ידיע טמירא לגבי דלא ידיע. ר"ל דלא ידענא, אלא הלשון אינו מדוקדק:

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר