׳ה' אלהי׳ - נקודה עליונה וקול דממה דקה הנסתרים
בלק · ׳ה' אלהי אתה ארוממך׳ - כל סוד המהימנותא הנסתר בפסוק אחד · מאמר 10 · פיסקה 1 · דף קצג ע"ב
לשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳יהו"ה אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כה, א). הַאי קְרָא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא אִיהוּ. יהו"ה - רָזָא עִלָּאָה, שֵׁירוּתָא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה סְתִימָא דְּלָא יְדִיעַ. אֱלֹהַי - רָזָא ׳קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה׳ (מלכים א יט, יב), וְאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּקַיְּימָא לְשָׁאֲלָא, וְאַסְתִּים וְלָא יְדִיעַ, וְלֵית מַאן דְּאָתִיב עָלֵיהּ, בְּגִין דְּאִיהוּ סָתִים וְטָמִיר וְגָנִיז.
תרגום
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳ה' אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךְ אוֹדֶה שִׁמְךְ כִּי עָשִׂיתָ וְגוֹ'׳ (ישעיה כה, א). פָּסוּק זֶה הוּא סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא. ה' - סוֹד עֶלְיוֹן, רֵאשִׁית נְקֻדָּה עֶלְיוֹנָה נִסְתֶּרֶת שֶׁלֹּא יְדוּעָה. אֱלֹהַי - סוֹד (מלכים איט) ׳קוֹל דְּמָמָה דַקָּה׳, וְהִיא הָרֵאשִׁית שֶׁעוֹמֶדֶת לִשְׁאֵלָה, וְנִסְתְּרָה וְלֹא יְדוּעָה, וְאֵין מִי שֶׁמֵּשִׁיב עָלֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת וּטְמִירָה וּגְנוּזָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי אלעזר ואמר, ׳יהו"ה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית וגו'׳ (ישעיהו כה, א). האי קרא רזא דמהימנותא איהו. יהו"ה - רזא עלאה, שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע. אלהי - רזא ׳קול דממה דקה׳ (מלכים א יט, יב), ואיהו שירותא דקיימא לשאלא, ואסתים ולא ידיע, ולית מאן דאתיב עליה, בגין דאיהו סתים וטמיר וגניז.
התרגום: פתח רבי אלעזר ואמר, ׳ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית וגו'׳ (ישעיה כה, א). פסוק זה הוא סוד המהימנותא. ה' - סוד עליון, ראשית נקדה עליונה נסתרת שלא ידועה. אלהי - סוד (מלכים איט) ׳קול דממה דקה׳, והיא הראשית שעומדת לשאלה, ונסתרה ולא ידועה, ואין מי שמשיב עליה, משום שהיא נסתרת וטמירה וגנוזה.
מן המפרשים
מקדש מלך: רזא קול וכו' נ"ב בינה: ה"ג ולית מאן דאתיב עלה. אתה דא שירותא. נ"ב חסד דזעיר: דקיימא על דבר. נ"ב מ': דאתקשר ביה בדוד נ"ב פי' שדוד מרכבה לה. ולכ"א כמדבר בעדו דברתי דבר שלי: דתלת דוכתי אינון פי' אבא וחסד ומ' כמ"ש באדרא זוטא:…
אור החמה: רזא דמהימנותא. כלל כל האצילות ה' אלהי רזא עילאה כלומר שתי שמות אלו הם מורים סוד ייחוד החכמה והבינה והיינו ה' אלהי ואם היה אומר ה' אלהים היה מורה על כל א' בפני עצמה אמנם באומרו אלהי מוכרח כי השני שמות אלו מיוחדים וכינוי אלהי…
אור יקר: ולא ידיע ולית מאן דאתיב וכר, והגה הבינה יש לה שתי בחינות האחד בחינתה עם הבנים ובערכם ובגין כך אתה כלומר עם היות שיצדק מלה זו במקום אחר מפסוק זה יוכרח היותו במדה זו כדפירשגו אתה כהן, תלת.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: