ממלכת הזוהר › זוהר › בלק › מאמר 9: ׳בצאתך משעיר׳ - רעש הארץ בקבלת התורה וכוח ישראל על הכשפים › פיסקה 1 (קצג ע"א)

רעש הארץ שמא תחזור לתהו - ושקיטתה בנעשה ונשמע

בלק · ׳בצאתך משעיר׳ - רעש הארץ בקבלת התורה וכוח ישראל על הכשפים · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף קצג ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, ׳יהו"ה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה׳ (שופטים ה, ד). בְּשַׁעֲתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּב מִשֵּׂעִיר, דְּלָא קַבִּילוּ אוֹרַיְיתָא, ׳אֶרֶץ רָעָשָׁה וְגוֹ'׳. מַאי טַעְמָא רָעָשָׁה. בְּגִין דְּבָעָאת לְאָהַדְרָא לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, דְּהָכִי אַתְנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא, אִי יְקַבְּלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא, מוּטָב. וְאִם לָאו, אַהְדָּר עָלְמָא לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. כֵּיוָן דְּחָמָאת אַרְעָא, דְּהָא אַזְמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל עֲמְמַיָא דִּיְקַבְּלוּ אוֹרַיְיתָא, וְלָא קַבִּילוּ. וּמִכָּל עֲמְמַיָא לָא אִשְׁתָּאֲרוּ ׳אֶלָּא יִשְׂרָאֵל׳ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, חֲשִׁיבַת אַרְעָא, דְּיִשְׂרָאֵל לָא יְקַבְּלוּן כְּוָותַיְיהוּ, וּבְגִין כָּךְ ׳אֶרֶץ רָעָשָׁה׳. כֵּיוָן דְּאָמְרוּ נַּעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד שָׁקָטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה׳ (תהילים עו, ט). יָרְאָה בְּקַדְמִיתָא, וּלְבַסּוֹף וְשָׁקָטָה.

תרגום

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, ׳ה' בְּצֵאתְךְ מִשֵּׂעִיר בְּצַעַדְךְ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה׳ (שופטים ה, ד) - בְּשָׁעָה שהקב"ה שָׁב מִשֵּׂעִיר, שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, אֶרֶץ רָעָשָׁה וְגוֹ'. מָה הַטַּעַם רָעָשָׁה? מִשּׁוּם שֶׁרָצְתָה לַחֲזֹר לְתֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁכָּךְ הִתְנָה הקב"ה בָּעוֹלָם: אִם יְקַבְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה - מוּטָב, וְאִם לֹא - יַחֲזֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה הָאָרֶץ שֶׁהֲרֵי הִזְמִין הקב"ה לְכָל הָעַמִּים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וְלֹא קִבְּלוּ, וּמִכָּל הָעַמִּים לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, חָשְׁבָה הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יְקַבְּלוּ כְמוֹתָם, וּמִשּׁוּם זֶה אֶרֶץ רָעָשָׁה. כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד שָׁקָטָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה׳ (תהלים עו, ט). יָרְאָה בַּהַתְחָלָה, וּלְבַסּוֹף וְשָׁקָטָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, ׳יהו"ה בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה׳ (שופטים ה, ד). בשעתא דקודשא בריך הוא תב משעיר, דלא קבילו אורייתא, ׳ארץ רעשה וגו'׳. מאי טעמא רעשה. בגין דבעאת לאהדרא לתוהו ובוהו, דהכי אתני קודשא בריך הוא בעלמא, אי יקבלון בני ישראל אורייתא, מוטב. ואם לאו, אהדר עלמא לתוהו ובוהו. כיון דחמאת ארעא, דהא אזמין קודשא בריך הוא לכל עממיא דיקבלו אורייתא, ולא קבילו. ומכל עממיא לא אשתארו ׳אלא ישראל׳ בלחודייהו, חשיבת ארעא, דישראל לא יקבלון כוותייהו, ובגין כך ׳ארץ רעשה׳. כיון דאמרו נעשה ונשמע, מיד שקטה, הדא הוא דכתיב ׳ארץ יראה ושקטה׳ (תהילים עו, ט). יראה בקדמיתא, ולבסוף ושקטה.

התרגום: אמר רבי יוסי, ׳ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה׳ (שופטים ה, ד) - בשעה שהקב"ה שב משעיר, שלא קבלו את התורה, ארץ רעשה וגו'. מה הטעם רעשה? משום שרצתה לחזר לתהו ובהו, שכך התנה הקב"ה בעולם: אם יקבלו בני ישראל את התורה - מוטב, ואם לא - יחזר העולם לתהו ובהו. כיון שראתה הארץ שהרי הזמין הקב"ה לכל העמים לקבל התורה ולא קבלו, ומכל העמים לא נשארו אלא ישראל לבדם, חשבה הארץ שישראל לא יקבלו כמותם, ומשום זה ארץ רעשה. כיון שאמרו נעשה ונשמע, מיד שקטה, זהו שכתוב ׳ארץ יראה ושקטה׳ (תהלים עו, ט). יראה בהתחלה, ולבסוף ושקטה.

מן המפרשים

הסולם: אמר ר' יוסי וכו': אר"י, ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה, היינו, בשעה שהקב"ה שב משעיר, שלא קבלו התורה, ארץ רעשה וגו'. מהו הטעם שרעשה. הוא משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב"ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: