גלוי שהוא בן רב המנונא - ואור אביו שעליו
בלק · הינוקא בן רב המנונא סבא - קרבות התורה על שלחנו · מאמר 6 · פיסקה 31 · דף קפח ע"א
לשון הזוהר
כֵּיוָן דְּבָרִיךְ, אַסְתִּים עֵינוֹי רִגְעָא חֲדָא, לְבָתַר פָּתַח לוֹן, אָמַר חַבְרַיָּיא, שְׁלוֹם לְכוֹן מֵרִבּוֹן טַב, דְּכָל עָלְמָא דִּילֵיהּ הוּא. תַּוְוהוּ, וּבָכוּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ. בָּתּוּ הַהוּא לֵילְיָא. בְּצַפְרָא אַקְדִּימוּ וְאַזְלוּ. כַּד מָטוּ לְגַבֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן, סָחוּ לֵיהּ עוֹבָדָא. תָּוָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר בַּר טִנָרָא תַּקִּיפָא אִיהוּ, וְיָאוּת הוּא לְכַךְ, וְיַתִיר מִמַּה דְּלָא חָשִׁיב בַּר נָשׁ, בְּרֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא, אִזְדַּעְזָע רִבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר, עָלַי לְמֵיהַךְ לְמֵחֱזֵי לְהַהוּא בּוֹצִינָא דְּדָלִיק. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא לָא סָלִיק בִּשְׁמָא בְּעָלְמָא, דְּהָא מִלָּה עִלָּאָה אִית בֵּיהּ. וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא נְהִירוּ מְשִׁיחוֹ (משיכו) דַּאֲבוֹי מְנַהֲרָא עָלֵיהּ, וְרָזָא דָּא לָא מִתְפַּשְּׁטָא בֵּין חַבְרַיָּיא.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁבֵּרַךְ, סָתַם עֵינָיו רֶגַע אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ פָּתַח אוֹתָם. אָמַר, חֲבֵרִים, שָׁלוֹם לָכֶם מֵרִבּוֹן הַטּוֹב שֶׁכָּל הָעוֹלָם שֶׁלּוֹ הוּא. תָּמְהוּ וּבָכוּ, וּבֵרְכוּהוּ. לָנוּ אוֹתוֹ לַיְלָה. בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ וְהָלְכוּ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סִפְּרוּ לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. תָּמַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, בֶּן סֶלַע תַּקִּיף הוּא וְרָאוּי הוּא לְכָךְ, וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁלֹּא חָשׁוּב בֶּן אָדָם, בְּנוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא הוּא. הִזְדַּעֲזַע רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, עָלַי לָלֶכֶת לִרְאוֹת אוֹתוֹ נֵר דּוֹלֵק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה לֹא עוֹלֶה בַשֵּׁם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי דָּבָר עֶלְיוֹן יֵשׁ בּוֹ. וְסוֹד הוּא, שֶׁהֲרֵי אוֹר הַשֶּׁמֶן (הַהַמְשָׁכָה) שֶׁל אָבִיו מֵאִיר עָלָיו, וְסוֹד זֶה לֹא מִתְפַּשֵּׁט בֵּין הַחֲבֵרִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דבריך, אסתים עינוי רגעא חדא, לבתר פתח לון, אמר חברייא, שלום לכון מרבון טב, דכל עלמא דיליה הוא. תווהו, ובכו, ובריכו ליה. בתו ההוא ליליא. בצפרא אקדימו ואזלו. כד מטו לגבי רבי שמעון, סחו ליה עובדא. תוה רבי שמעון, אמר בר טנרא תקיפא איהו, ויאות הוא לכך, ויתיר ממה דלא חשיב בר נש, בריה דרב המנונא סבא הוא, אזדעזע רבי אלעזר, אמר, עלי למיהך למחזי לההוא בוצינא דדליק. אמר רבי שמעון, דא לא סליק בשמא בעלמא, דהא מלה עלאה אית ביה. ורזא איהו, דהא נהירו משיחו (משיכו) דאבוי מנהרא עליה, ורזא דא לא מתפשטא בין חברייא.
התרגום: כיון שברך, סתם עיניו רגע אחד, ואחר כך פתח אותם. אמר, חברים, שלום לכם מרבון הטוב שכל העולם שלו הוא. תמהו ובכו, וברכוהו. לנו אותו לילה. בבקר השכימו והלכו. כשהגיעו לרבי שמעון ספרו לו אותו המעשה. תמה רבי שמעון, אמר, בן סלע תקיף הוא וראוי הוא לכך, ויותר ממה שלא חשוב בן אדם, בנו של רב המנונא סבא הוא. הזדעזע רבי אלעזר ואמר, עלי ללכת לראות אותו נר דולק. אמר רבי שמעון, זה לא עולה בשם בעולם, שהרי דבר עליון יש בו. וסוד הוא, שהרי אור השמן (ההמשכה) של אביו מאיר עליו, וסוד זה לא מתפשט בין החברים.
מן המפרשים
מקדש מלך: ורזא דא לא מתפשטא בין חברייא פי' לא יחיה זה הינוקא עד שיהיה בין החכמים. א"נ י"ל ורזא דא . פי' סוד זה למה מת לא נתפשט בין החכמים. אי הכי משוא פנים וכו'. פי' קס"ד עמון ומואב ניצולו מפני כבוד הצדיקים שיצאו משם ולכך הקשה דא"כ מדין…
אור החמה: קפח. לא סליק בשמא וכו'. פי' שימות בקוצר שנים ובזה לא נקרא בשם גדול פי' שלא יגיע למדרגות הגדולים אשר מסמיכין אותם וקורין להם רבי ונתן הטעם כי הנה רזא דאבוי מנהרא עליה וזה תבין בסוד העיבור כי רב המנונא אביו נתעבר ונתלבש בו…
קרני אור: לבתר ואינון לבתר ואינון כו'. מלת 'לבתר' אינו מובן, וגם מלות 'כדין וכדקא יאות' אינו מובן: